"ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחן מלך האמרי ואת ממלכת עוג מלך הבשן הארץ לעריה בגבלת ערי הארץ סביב" (במדבר לב,לג). מקודם התורה סיפרה על בקשתם של שבט ראובן ושבט גד להשאר בעבר הירדן המזרחי, והדו שיח עד הסכמתו של משה. והנה כאן פתאום מופיע חצי שבט מנשה, מאיפה הוא הגיע, הרי הוא לא נזכר קודם כלל? הראב"ע מסביר שגם קודם היו שותפים חצי שבט מנשה, אולם בשל שלא היו שבט שלם אז לא נזכרו קודם: 'ולא הזכיר עד עתה חצי שבט מנשה, בעבור היותו חצי השבט' (ראב"ע על הפס'). אמנם זה מובן והגיוני (ואף זהו התשובה המידית שעולה בראש כשחושבים על השאלה), אולם זה דחוק, כיון שגם חצי השבט היה ראוי שיאמר בדו שיח והקבלה על עצמם להיות חלוצים. מזה שלא נזכרו קודם כלל, משמע לכאורה שלא היו קשורים מקודם בכלל. ואכן מסביר הרמב"ן: '"ולחצי שבט מנשה בן יוסף" – מתחלה לא באו לפניו שבט מנשה. אבל כאשר חלק הארץ לשני השבטים, ראה שהיא ארץ גדולה יותר מן הראוי להם, ובקש מי שירצה להתנחל עמהם. והיו אנשים משבט מנשה שירצו בה, אולי אנשי מקנה היו, ונתן להם חלקם' וכו' (רמב"ן על הפס'). יוצא שבאמת מה שנאמר חצי שבט מנשה זה דווקא כאן, כשמשה נותן להם את ערב הירדן המזרחי, כיון שהם לא ביקשו קודם, אלא רק עכשיו בשל חלוקת הקרקע שמתברר שהיא גדולה מידי, אז התווספו גם חצי שבט המנשה. לכן מובן שבפס' נאמר שמדובר על ממלכות עוג וסיחון, להדגיש שזהו אזור גדול מאוד, שלכן דווקא בשל זה הצטרפו חצי שבט המנשה. הסבר אחר מובא בנצי"ב על הפס': '"ולחצי שבט מנשה" וגו׳ – המה לא ביקשו, כמבואר בירושלמי ביכורים פ״א (ה״ח), אלא משה ביקש מהם, כמבואר הטעם בספר דברים (ג,טז)'. ומבואר יותר בדברים: '… ונראה דבשביל שראה משה רבינו דבעה״י כח התורה מעט כמש״כ לעיל בשם אדר״נ. ע״כ השתדל להשתיל בקרבם גדולי תורה שיאירו מחשכי הארץ באור כח שלהם. וכתיב "מני מכיר ירדו מחוקקים”, היינו גדולי תורה ראשי ישיבות ... והשתדל משה שיתרצו המה לשבת בעה״י. ומשום זה הרבה להם נחלה עד שנתרצו. והכי אי׳ בירושל׳ ביכורים פ״א, שאין מביאין ביכורים מעה״י משום דכתיב "ארץ זבת חו״ד" ולא עה״י. תני: "אשר נתת לי ה׳", ולא שנטלתי לי לעצמי. מאי ביניהון? א׳ ר׳ אבין: חצי שבט מנשה ביניהון. מ״ד אשר נתת לי ולא שנטלתי לי מעצמי, חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן כו׳. פי׳: שלא נטלו כ״א ע״י בקשת משה, ומסתמא עשה ע״פ ה׳' וכו' (העמק דבר. דברים ג,טז). יוצא שחצי שבט מנשה הצטרף לבני ראובן וגד בעקבות בקשת משה, כמוכח ביר', וסיבתו זה כדי שיהיו שם גדולי תורה, שיאירו את המקום בתורה (כיון שהיו בני ראובן ובני גד חלשים בקשרם לתורה). אולי רמז לזה שבפס' מודגש "ויתן להם", שאז מובאים חצי שבט מנשה, לרמז שאצלם זו נתינה ממש, שלא רצו כלל, אלא הסכימו למשה שיתן להם נחלה שם (כמובן שאין זו הכוונה בנתינה אצל ראובן וגד). אולי גם לכן מובא בפס' שזהו האזור של עוג וסיחון, שהיו גדולים וחזקים, עד סמכו כל עמי האזור על כוחם, לרמז על גשמיות באזור ההוא, שלזה בני ראובן וגד התחברו (כמו שהדגישו שיש להם מקנה...), ולכן משה צירף להם את חצי שבט המנשה. (הראיה מהיר' אינו הוכחה נגד הרמב"ן, שהרי גם לרמב"ן משה ביקש שיבואו להתנחל שם, כך שנחשב שנתן להם ולא שנטלו מעצמם, שלא ביקשו מעצמם). אולם לכאורה אם אלו הן הסיבות, אז מדוע מדגישה התורה "ולחצי שבט מנשה בן יוסף", הרי ידוע ששבט מנשה הוא מיוסף? ועוד מדוע רק חצי השבט, למה לא כל השבט, מדוע חילקו את השבט? (אמנם הרמב”ן מסביר בפס' מדוע היה עניין לתת דווקא לחצי השבט.) לכן נראה שמשה רבנו לא סתם בחר בחצי שבט מנשה, אלא מודגש שהוא בן יוסף, כעין הנאמר אצל בנות צלפחד: “ולמשפחות מנשה בן יוסף – כשם שחיבב יוסף את ארץ ישראל כך חיבבו בנות צלפחד' (ספרי. במדבר כז,א). אמנם שם לכאורה הדיוק הוא מזה שנאמר “בן מכיר בן מנשה למשפחת מנשה בן יוסף” (במדבר כז,א), שחוזרת התורה על מנשה, ומחדדת “למשפחת מנשה בן יוסף”, כרמז שיש כאן עניין של המשפחה של יוסף, שזהו לומר שחיבבו כמותו. אולם אפשר בפשטות שלמדו מעצם זה שהם צאצאיו, שלכן זה נטוע בהם כמותו, וכך גם כאן הם צאצאי יוסף. ויותר מזה, נראה שגם כאן יש דיוק, שבהמשך מובא: “ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה וישב בה", ולא מוזכר בן יוסף? וקודם כשנאמר שכבשו מובא שמדובר ב"מכיר בן מנשה”, אז מדוע לומר שוב שמכיר הוא בן מנשה? אלא נראה שבא לחדד שכשמביאים כאן "בן מנשה", לא צריך לומר "בן יוסף" (כי ידוע שמנשה הוא בן יוסף), וממילא מה שנאמר קודם "ולחצי שבט מנשה בן יוסף" בא להדגיש את הקשר ליוסף, שזהו שחיבב את הארץ (כמו שלמדו אצל בנות צלפחד). ממילא לפי זה מובן מדוע משה בחר דווקא בהם, שזה כדי שיתקנו את גישתם הרעה של בני ראובן וגד שלא האריכו מספיק את א"י, ולכן העדיפו בשל צאנם להישאר בעבר הירדן המזרחי. לכן גם נתן רק לחצי שבט מנשה, ולא לכולו, כדי להראות שיש להם חיבור לא"י, שמשפחתם השלמה זה יחד עם חצי השבט שנחל בעבר הירדן המערבי, כך שיש להם שייכות לא"י, וכך ימשיכו להרגיש שהם ושבטם קשורים לא"י.