מוקצה משום "אווירת שבת"
נכתב על ידי איתיאל, 12/7/2020
כשנחמיה ראה ששבת היא כמו יום חול, הוא נקט צעדים פרקטים נגד מחללי השבת (סגירת שערי העיר והענשת הסוחרים), אך גם גזר על טלטול כלים, כמתואר בסוגייתנו.
בדין איסור מוקצה הביא הרמב"ם שלושה טעמים:
א. שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו,
ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית או להצניע אבנים וכיוצא בהן,
שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו ונמצא שלא שבת, והרי השבת ניתנה למנוחה,
כמו שנאמר בתורה (דברים ה') "למען ינוח".
ב. שלא יבוא להשתמש בהם לאיסור (טעם זה שייך רק בכלי שמלאכתו לאיסור).
ג. מפני שמקצת העם אינם בעלי אומנות אלא בטלים כל ימיהם כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהם הם שובתים ממלאכה ("מובטלים" של ימינו) ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת (ולא יהיה ניכר אצלם יום השבת) לפיכך שביתה מדברים אלו היא שביתה השוה בכל אדם ומשום כך אסרו חכמים שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים שצריך להם.
הראב"ד העיר שטעמים אלו אין להם מקור, והטעם המפורש בגמרא רק משום סרך הוצאה.
נראה לבאר שהרמב"ם מודה שהסיבה המקורית היא משום סרך הוצאה. אלא שזה לא מסביר את כל אופי הגזירה. עצם העובדה שהבדילו בין סוגי כלים לפי שימוש (שמלאכתו להיתר / לאיסור / חסרון כיס / יתר סוגי מוקצה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה) וגודל (יד אחת ושתי ידיים) מראה שהטעם הוא יותר מסייג להוצאה.
מעניין שהרמב"ם עומד על ההשפעה הישירה של איסור הטלטול - חיזוק שביתת השבת, האופי שלה. אין כאן שבות רגילה של "ועשו סייג לתורה", שמא יבוא לעשות איסור, אלא חיזוק השביתה. במילים עיוניות: לא משום איסור "לא תעשה כל מלאכה", אלא משום "למען ינוח". לא משום "שמור" אלא משום"זכור".
לפי זה היה ראוי לשים את איסור מוקצה בכרך ב' של השמירת שבת כהלכתה, לצד קידוש ותפילות שבת, ולא בכרך א' לצד ט"ל מלאכות...
ולמעשה, אנחנו יכולים ממש לראות איך בעולם של אנשים עירוניים, שרובם לא בעלי מלאכה פיזית - איסור מוקצה הוא הכי מרכזי בשבת. הרי אם אני לא חקלאי - אין לי מגע תדיר עם כעשר מלאכות. ואם אני לא מייצר בגדים או עור - גם כמות גדולה של מלאכות ירדה. ואחרי שיש עירוב - אין הוצאה. מה נשאר? רק בישול, כתיבה ובעיקר מוקצה.
עד כדי כך שכשאני שואל ילד ממוצע למה אסור להדליק את האור או ליסוע ברכב - הוא עונה: כי זה מוקצה! - למרות שיש כאן איסורי דאורייתא חזקים, כמו הבערת אש (האיסור היחיד הכתוב בפירוש בתורה: לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת). מוקצה הוא האיסור הבולט המחזיק את אופי השבת.
בימינו אנחנו יכולים לראות את אותה תופעה עם החשמל. ברור לכל הפוסקים שאם נתיר חשמל - לא תישאר יותר שביתה. רבים יעידו שהדבר שעושה להם את השבת ומבדילה למנוחה מיתר ימי החול הוא שאין פלאפונים ומחשב.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
