להבנתי בסוגיה:

דעת חכמים היא שבכל ה"מלאכות" שאין להם אב במשכן - אין איסור דאורייתא, אלא שבות בעלמא.

דעת רבי אליעזר לאסור גם בהם. וכאן נחלקו מה טעמו.

יתכן לבאר בדברי ר"נ בר גוריא שסובר שרבי אליעזר מחייב גם במלאכות שלא נאסרו במשכן. וזו כוונתו "חולב חייב משום חולב, מחבץ משום מחבץ, מגבן משום מגבן". כלומר: אסור משום שכל אלו הם מלאכות בפני עצמן, ואין זה משנה אם היה דוגמתן במשכן או לא.

אך נהרדעי לא קיבלו את תשובתו, ואף לגלגו עליה ("רבך קטיל קני באגמא"). הם מעדיפים לדחוק דחוקים ולדמות בדימיון רחוק לאיזו מל"ט מלאכות.

יוצא למעשה:

לכו"ע לחכמים אין איסור דאורייתא בכל מלאכה שאין דוגמה במשכן, אלא שבות בעלמא.

לרבי אליעזר: יש מי שרצה להגיד שחולק ומחייב במלאכות שאין דוגמתן במשכן.

ולדעת רוב האמוראים וסתמא דש"ס לא סבר רבי אליעזר לחייב במלאכות שאין כמותן במשכן, אלא נחלק רק עד כמה להרחיב ולדמות את ט"ל מלאכות דמשכן.