עיונים לשוניים - פרשת שלח: סגולה
נכתב על ידי איתיאל, 23/6/2020
ספר במדבר - פרק י״ג - פסוק כ״ג:
"וַיָּבֹאוּ עַד־נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן־הָרִמֹּנִ֖ים וּמִן־הַתְּאֵנִֽים׃
בתרגום הירושלמי מתורגם:
וַאֲתוֹ עַד נַחַל סְגוּלָה וּקְטָעוּ מִתַּמָן עוֹבָרָא וּבֵיהּ סְגוֹל דְעִנְבִין חָד וְטַעֲנוּ יָתֵיהּ בְּקוֹפָא בֵּינֵי תְּרֵין גוּבְרִין וְכֵן מִן רִמוֹנַיָא וּמִן תֵּינַיָא:
תרגום: ובאו עד נחל אשכול (סגולה) וכרתו משם ענף ובו אשכול (סגול) של ענבים אחד, וטענו אותו בעול בין שני אנשים, וכן מן הרימונים ומן התאנים (שימו לב לנשילת הגרוניות: תיניא).
אתייחס כאן למילה "סגולה".
ישנו מעתק מפורסם בין העברית לארמית, ובו ש=ת. שור = תור, שלוש = תלת, יֵש = אית.
מעניין שבמילים אלו בערבית יש עיצור נוסף, בין שׁ לת, האות ث - ת', הנהגית כמו העיצור הלועזי th, שבמילה thing.
מכאן התרגום של אונקלוס ויונתן - אתכל/א.
התרגום הירושלמי מחליף אותיות ממוצאי לשון קרובים: השׁ' הפכה לס' (חילופי שיניות) והכּ' הפכה לג' (חילופי חיכיות). הא' התחילית נשמטה.
מכאן המילה סגול, המשמשת בעברית לציון צורת אשכול ענבים: שתי נקודות וביניהם (מתחת או מעל) נקודה נוספת.
צורה זו משמשת לניקוד תנועת E, סֶגול.
כך גם בטעמי המקרא, הטעם סגול או סגולתא.
נעיר כי נהוג להגות את כל שמות סימני הניקוד כך שהן פותחות בתנועתן (קָמץ, פַתח, חִיריק, סֶגול, צֵירה, חוֹלם, שוּרוק, קֻבוץ, שְווא. יש גורסים קִבוץ, אך מחמת הסימן הנ"ל - ההגייה הרווחת היא קֻבוץ).
מלבד הסגול ששמו פורש, שאר השמות מציינים את צורת הפקת התנועה:
קמץ - קמיצה (סגירה קטנה) של הפה.
פתח - פתיחת הפה לרווחה.
אמנם במבטא הספרדי לא השתמר הבדל מעשי בין הגיית קמץ לפתח. אך במבטא התימני והאשכנזי ישנו חילוק מתאים.
חיריק - חריקת השיניים. השיניים מתקרבות למדי בעת הפקת התנועה.
חולם - פה חלוּם = מתעגל.
שורוק - פה מכווץ כמו בעת שריקה.
לגבי צירה - אשמח לשמוע אם מישהו יודע.
מצאנו ברש"י בכמה מקומות שהוא משתמש בשמות קמץ קטן לציון צירה, ופתח קטן לציון סגול.
יש לציין כי הקדמונים משתמשים לעתים בשם "מלאפום" לחולם. מקור השם מארמית, ומשמעו: מלא-פום, כלומר: במלוא הפה.
*
מעניין כי יש קישור נוסף בין תנועת הסגול לבין אשכול הענבים.
ישנה מחלוקת המפורסמת אם להגות "בורא הגָפן" בקמץ (כדין צורת הפסק) או "הגֶפן". יש מערכון מפורסם של אריק איינשטיין ואורי זוהר על חידון התנ"ך, בו הם עשו "מטעמים" מהנושא ("גֶפן במשמעות גָפן").
רבי יוסף חיים, בעל ה"בן איש חי", צידד בשו"ת "רב פעלים" בהגייה בסגול. הסיבות הן גם דקדוקיות (ולא נאריך כאן בנושא), גם בשל המסורת, אך הוא מביא גם סיבה קבלית מעניינת לפיה ברכת הגפן רומזת לספירה השלישית הרמוזה בצורת הסגול, וכן לפרי השלישי בפסוק "ארץ חיטה ושעורה וגפן" - לכן משתמשת בסגול דווקא.
*
כל זאת בהשאלה מהארמית. אך בעברית יש גם שורש סג"ל, כמו בביטוי "עם סגולה".
ומה הקשר לצבע הסגול?
אין קשר...
הצבע הסגול הוא המצאה מודרנית. במקורות נמצא מעט מאוד צבעים: לבן, שחור, אדום וירוק. הופעה בודדת של צהוב ושל חום. כך הצבע ירוק מתייחס לכל הסקאלה שבין צהוב לבין כחול, ואילו הצבע האדום מתייחס גם לוורוד, כתום, חום וסגול.
בעולם המודרני, עם מניפת 256 פיקסלים מלאי תתי-גוונים, נוצר צורך ביציקת שמות נוספים (למרות שישנם גברים המוכנים להישבע שהצבע תורכיז הוא פיקציה, שלא לדבר על לבן-שמנת...).
מחדשי השפה השתמשו במשקל הצבעים "קָטֹל", לתוכו יצקו שמות חומרים בעלי הגוון הרצוי. כך נוצרו הוורוד מהוורד (למרות שיש גם גווני ורדים נוספים), האפור מהאפר, הכחול מהכְּחוֹל (חומר לאיפור העיניים), הכתום (גוון זל זהב, ע"פ "ראשו כתם פז") והזהוב והכסוף מהזהב ומהכסף.
רבי יחיאל פינס גזר את שם הצבע סָגֹל בעקבות פירוש רש"י לשם הצמח סיגל (או סיגלי) הנזכר בתלמוד הבבלי (ברכות מג ע"ב) בהלכות ברכת הריח: "סיגלי – ויול"ש בלעז".
המילה violet באנגלית פירושה גם הפרח סיגלית, וגם השם של הצבע הסגול (כפי שהמילה orange פירושה גם תפוז וגם כתום).
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
