"וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח... וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים"

(במדבר יז, כ-כג)

בהמשך למחלוקת קורח ועדתו, נצטווה כל שבט להביא מַטֵּה לאוהל מועד, והשבט שהמַטֵּה שלו יפרח ייבחר לשרת את ה'. ואכן נעשה נס והמַטֵּה של אהרון פרח, ומכאן יצאה ההוכחה הניצחת כי באהרון בחר ה' ושוב לא היה מקום לערער על כהונתו.

אכן, אין ספק שלבלובו של מטה יבש, מנותק מן הקרקע היה נס ופלא. אך כאן - אומר הגרי"ל חסמן זצ"ל בספרו "אור יהל" (חלק א' עמוד קפו) - המקום לעמוד ולהתבונן, האם מעשה בראשית המתחדש לעינינו מדי יום ביומו, אינו נס, וכי אלפי רבבות אילנות הפורחים ועושים פירות בכל פינה בעולמו של הבורא יתברך, אינם מהווים עדות נאמנה למציאות הבורא כמו פריחת מטה אהרון?!

עץ יבש ננעץ באדמה, ואחר זמן נקלט ומכה שורשים, מתעבה ומלבב ונותן פריו בעיתו ועלהו לא יבול. מדוע מזה אין בני אדם מתפעלים?

סיבה אחת לדבר - ההרגל. רק מפני שמורגלים בני אדם בכל פלאי התבל - דשים בהם ודורסים אותם ברגליהם בלא עיון ושימת לב. מה חסר כאן - התבוננות! תבונת אדם היא "עין השכל".

בדבר קטנטן כעפעפיו - יחשך עולמו בעדו, כך אם יאטום אדם עין שכלו ולא יתבונן - כל פלאי פלאים שבעולם לא יעוררו אותו.

ה"חזון איש", רבי ישעיהו קרליץ זצ"ל, כתב בספרו "אמונה ובטחון":

"ולפנינו מחזה מזעזע כל לב חכם... הכרס והקיבה, הכבד והמרה, הטחול והכליות, הדקין וכיס השתן, הלב והמוח, ולכל אבר תפקידים מיוחדים, וכולם עובדים שכם אחד בזריזות נפלאה... הדרוש לקיום המכונה הנקראת אדם... ראה היוצר שעדיין אין החיים מפכים על מתכונתם אם לא יהיה קשר איש עם רעהו, ועולם שכולם חרשים ואילמים נטול כל ערך, ואין בו שום ממש... עמד ותיקן מכונה מצפצפת קולות משונים ואנו קורין למכונה זו 'פה', וכנגדה תיקן מכונה מתפעלת ונרגשת מכל תנועת קול ואנו קורין מכונה זו 'אוזן', ועל ידי פה ואוזן נבראת שפה מדברת איש אל רעהו... אבל מה יתרון לאדם תחת השמש... אם עודנו חסר דעה וחדל בינה, נמשל כבהמה... ורצון בורא העולם לברוא אדם חכם מחוכם בעולמו ולצוותו נגיד על כל היצורים, ויטע שורש חכמה במוחו ונטע דעת בלבו, להבין ולהשכיל בכל אשר תחת השמש".

דוד המלך אומר בתהילים (יט, ב): "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵ-ל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיע" – כשברא הקב"ה את העולם, והניח את האדם בתוכו, יצר הקב"ה בתוך כך הסתרה/מחיצה עבה המבדילה בינו לבין האדם. אולם לצידה של הסתרה זו ברא הקב"ה רפואה - דווקא העולם המבדיל הוא גם הצוהר שדרכו יוכל האדם להתבונן בבריאה ובמעשיו הנפלאים של הקדוש ברוך הוא, ומתוכם יכיר וידע את גודל חכמתו.

המתבונן בבריאה וביקום, הרואה בעיניו את הצבעים והגוונים השונים, יכול להאזין לסיפורם של השמים והרקיע, אודות הבורא וכבודו. שומע הוא את תהילתם ואת שבחיהם על יופייה וסדרה של בריאה. מבעד למראות ולקולות הללו, רואה האדם את הקדוש ברוך הוא הפועל והיוצר את הבריאה הנפלאה.

הרב אברהם חיים שפיגל, מהספר: "שולחן מלכים" על פרשיות התורה

הרב איתמר אלדר, הרב ברוך גיגי, מהאתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home