"אמר רבי, מצוה לו לאדם להתפלל על הרשעים, כדי שיחזרו למוטב... ואמר רבי אסור לו לאדם להתפלל על הרשעים שיסתלקו מן העולם, שאלמלא סלקו הקב"ה לתֶּרַח מן העולם כשהיה עובד עבודה זרה, לא בא אברהם אבינו לעולם, ושבטי ישראל לא היו, והמלך דוד, ומלך המשיח, והתורה לא נתנה, וכל אותם הצדיקים והחסידים והנביאים לא היו בעולם".

(זוהר, מדרש הנעלם - פרשת וירא, עמ' ק"ה)

ישנם מדרשי חז"ל הדנים בעניין שיש כמה רשעים שאי אפשר לדון אותם מבלי לראות את כל מערכת הצאצאים והתולדות היוצאת מהם, כגון: אברהם אבינו שיצא מתרח שהיה עובד עבודה זרה, שאלמלא הקב"ה היה מתנהג עימו במידת הדין ומסלקו מהעולם, לא היה בא לעולם אברהם אבינו, ושבטי ישראל לא היו, והמלך דוד, ומלך המשיח, והתורה לא נתנה, וכל אותם הצדיקים והחסידים והנביאים לא היו בעולם.

וכך גם לגבי עֵשָׂו, שעליו נאמר (בראשית כה, כח): "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו". יצחק אבינו מבקש לברך את עֵשָׂו בנו הרשע במקום את יעקב בנו הצדיק. והדבר מפליא: האם יצחק מנותק מהמציאות, ואינו מכיר בהבדל הגדול שבין בניו?

התורה נימקה את סיבת אהבת יצחק לעֵשָׂו, חרף מעשיו הרעים, במילים: "כִּי צַיִד בְּפִיו". ויש לשאול: באיזה ציד הכתוב מדבר?

ב"מדרש הגדול" מובא, שיצחק אבינו צפה ברוח הקודש שעתיד לצאת מעֵשָׂו עובדיה הנביא, שעתיד לספק מזון - "ציד" - למאה נביאים שאיזבל, אשת אחאב, רצתה להרוג, והחביא אותם במערות ובכך הציל אותם ממוות (מלכים א, יח, ד). יצחק אבינו רואה שבעֵשָׂו קיימת נקודה פנימית טובה של "צַיִד בְּפִיו", העתידה להתגלות בעובדיה הנביא, ולכן ביקש יצחק לקרב את בנו בעבותות אהבה, כדי למשכו ולהחזירו לדרך הטובה.

הזוהר הקדוש פירש מדוע יצחק אהב את עֵשָׂו - "כִּי צַיִד בְּפִיו" - זה רבי עקיבא. מפני שכפי שאנחנו יודעים, ר' עקיבא ור' מאיר הם כנראה צאצאים של הענף הזה, וזה "צַיִד בְּפִיו". כשיצחק אבינו רואה את עֵשָׂו, הוא לא רואה רק את עֵשָׂו - הוא רואה גם את ר' עקיבא, וזו בעיה - מה עושים? לזרוק אותו או לא לזרוק אותו? ולכן עשו גם דיבר על 'לעשר את המלח' (בראשית רבה סג, טו), מפני שבתוכו היה משהו של צדיק, אם לא בפועל אז לפחות בפוטנציאל.

המסר לגבינו הוא, שבכל אדם קיימת נקודה פנימית של טוב - הצד האלוקי שבקרבו, נשמת החיים - גם אם לא תמיד הדבר מתבטא בפועל ולמעשה. דרך אותה נקודה פנימית, ביקש יצחק להשיב את בנו.

אומר דוד המלך ע"ה בתהלים (לז, י): "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ" – ההתבוננות וחיפוש הטוב שנמצא ברשע גורמת לו להיעלם. ממש ככה. בכל אדם ובכל מצב יש משהו של טוב, והסוד הוא להתמקד בו, להיות מודע אליו, להעצים אותו, לגדל אותו ולחזק אותו. עצם ההתבוננות מתוך מטרה לחפש את הטוב יוצרת מציאות של טוב.

הדרך הנכונה בחינוך היא אפוא להאמין באדם, לחפש את נקודת הטוב שבו, ודרכה לרוממו.

הרב חיים דרוקמן שליט"א, מהאתר: "בני עקיבא" - http://www.yba.org.il/

הרב דן טיומקין שליט"א, מהאתר: "מענה" - http://www.maane.info/pages/3109

ניר אביעד שליט"א, מהאתר: "השבוע בפרשה" - http://nir.benny-aviad.com