חג השבועות- ייחודו  ובמה קשור לפרשת נשא?

 מאמר מאת: אהובה קליין .

חג שבועות חל בתאריך: ו' בסיוון  והמקור לכך הוא: "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ:  מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.  וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ--מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, אֲשֶׁר תִּתֵּן:  כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ--בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ, שָׁם.  וְזָכַרְתָּ, כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ, אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה". [דברים  ט"ז, ט- י"ג]

[כלומר מתחילת עונת הקציר ממחרת יום ראשון של חג הפסח] תחל  לספור שבעה  שבועות ועשית חג שבועות לה' אלוקיך"

[דברים ט"ז, ח- י]

 השאלות הן:

 א] במה ייחודו של החג ומהן שמותיו?

ב]  מה הקשר בין חג השבועות לפרשת נשוא?

 תשובות.

 ייחודו של חג  השבועות ושמותיו.

א] חג שבועות: התורה איננה מציינת את התאריך המדויק  של החג - כפי  שהיא נוהגת לעשות כן בציון יתר החגים, וזאת מהסיבה: כי חג פסח וחג שבועות קשורים זה בזה – לפי שחג הפסח מציין את גאולתנו ממצרים ומיום שני של חג הפסח אנו  סופרים שבע שבתות עד חג  שבועות - כפי שהתורה מציינת: [ויקרא  כ"ג] "וספרתם לכם ממחרת השבת... שבע שבתות"

וכך מסביר ספר החינוך: " משרשי המצווה, על  צד הפשט, לפי  שכל עיקרן של ישראל אינו, אלא התורה... והיא העיקר והסיבה שנגאלו ישראל ויצאו -ממצרים"  וכמו שאדם מצפה  למשהו טוב ומשמח - סופר את הימים לקראת האירוע החשוב- כך ישראל סופרים את הימים כדי להגיע ליום המיוחל והאהוב כדי לחגוג אותו בשמחה.

ב] חג מתן תורה: בחג השבועות הקב"ה כרת ברית עם ישראל ונתן להם את התורה, מעמד מיוחד במינו - בו עם ישראל ראה את הקולות וחזה בכבודו  ובעצמו מראה גדול ונורא- כפי שהכתוב  מציין:

"וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת- הַקּוֹלֹת וְאֶת- הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק". במעמד  נשגב זה – עם ישראל מתבקש להיות עם קדוש - כפי שהכתוב  מתאר:

"וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל- הָאֱלֹהִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה, מִן-הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.  וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.  וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ":[ שמות  י"ט, ג-י]

במילים אלו - מוכח: כי אלוקים הוציא את עם ישראל ממצרים מעבדות- לחירות- במטרה: להעלות את עם ישראל לרמה  גבוהה בהשוואה ליתר העמים -  אלוקים  כורת עם -עם ישראל- שהם בניו , ברית- והם מקבלים על עצמם לקיים את התורה  ככתבה ולשונה - זוהי ברית נצחית - העוברת מדור לדור כפי שנאמר:

"לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.  וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת.  כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם". [דברים כ"ט, י"ב- י"ד]

קיום הברית של  קבלת התורה -   על ידי עם ישראל יגרום לו להיות מבורך לאורך כל הדרך ומנגד-  הפרת הברית, חלילה- תגרום  לאי שקט וחוסר יציבות בעם ישראל בכל ההיבטים.

ג] חג הביכורים: חג שבועות הוא אחד משלושת הרגלים ,לפיכך – היו עולים לרגל לבית המקדש  בחג זה ומביאים ביכורים- כהודאה לקב"ה על כל הטוב שגומל לנו , יש בכך הכרה- כי אין האיכר זוקף את כל התוצרת בשדהו על  עמלו- כפי שהתורה  מזהירה:  "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". [דברים ח],י"ז]

ד] חג הקציר: כפי שנאמר: "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה"; [שמות כ"ג, ט"ז] וכן נאמר:

"וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" [שם ל"ד, כ"ב]

 אחת הסיבות שקוראים את  מגילת רות בשבועות- כי אף היא נחשבת  כמגילת הקציר.

 לפי שהיא  מתרחשת בעונת הקציר כמו שכתוב שם:

"וַתָּשָׁב נָעֳמִי, וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּיה כַלָּתָהּ עִמָּהּ, הַשָּׁבָה, מִשְּׂדֵי מוֹאָב; וְהֵמָּה, בָּאוּ בֵּית לֶחֶם, בִּתְחִלַּת, קְצִיר שְׂעֹרִים".[מגילת רות, א', כ"ד] בהמשך  יורדת לשדה ללקט שיבולים- כפי שהמגילה  מתארת:

"וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז, לְלַקֵּט--עַד-כְּלוֹת קְצִיר-הַשְּׂעֹרִים, וּקְצִיר הַחִטִּים; וַתֵּשֶׁב, אֶת-חֲמוֹתָהּ".

[שם, ב', כ"ג]

ה] עצרת: המקור לכך נמצא במשנה [תורה שבעל פה] מסכת ראש השנה  פ"א מ"ב: "בארבע פרקים העולם נידון... ובעצרת על פירות האילן"

כלומר זהו יום מיוחד שבו נידונים פירות האילן, ומכאן השם עצרת.

הקשר לפרשת נשא:

א] לרוב, פרשת "נשא" נקראת בשבת אחר חג השבועות, מעניין,  היא  הגדולה ב- נ"ד פרשיות התורה. היא  כוללת:176 פסוקים- שמונה פעמים כמספר האותיות הא"ב – בדומה לכך ניתן למצוא גם בספר תהלים- מזמור ק"ט- הוא הארוך בק"ן המזמורים שבספר. הוא כולל:176 ומפליא הדבר שגם בתורה שבע"פ: מסכת בבא בתרא היא הגדולה במסכתות הש"ס שבתלמוד הבבלי- ומספר הדפים בה הם:176

 חז"ל מסבירים: אין זה מקרה: כי  דווקא פרשת "נשא" הארוכה במיוחד  נקראת: אחרי  חג השבועות, עם ישראל ראה את האורות  והברקים וההתרגשות במתן תורה הייתה  עוצמתית עד כי  השתוקקו במידה רבה להשביע את נפשם  -בעוד ועוד דברי תורה ואחת ההוכחות לכך: אורכה המיוחד של פרשת נשא.

ב] בחג מתן תורה עם ישראל קיבל את התורה כאיש אחד בלב אחד- כלומר כולם היו מאוחדים.

כפי שכתוב: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" [שמות י"ט, ב].

 גם בפרשת נשא- ישנו דגש על האחדות  בנושא - ברכת הכוהנים:

מתחיל  בלשון רבים וממשיך בלשון יחיד: "כה  תברכו את בני ישראל אמור להם: יברכך....."

 [ במדבר ו, כ"ג]- מכאן, אם עם ישראל מתאחדים כאיש אחד בלב אחד, רק אז תחול עליהם הברכה.

 לכן במעמד הר סיני נכתב בלשון יחיד: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל"- לפי שחנו כאיש אחד בלב אחד.

 חז"ל אמרו [סוף מסכת עוקצין] לא מצא הקב"ה- כלי  מחזיק ברכה לישראל, אלא שלום, שנאמר:

"יְהוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".[תהלים כ"ט, א]

 מכאן שעם ישראל חייב לקיים את מצוות:"... וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה". [ויקרא י"ט, י"ח]

ובאופן זה, כאשר עם ישראל מאוחדים מתוך אהבה איש לרעהו , למה הדבר דומה? למצב בו המשקה מוכנס אל חבית וחבית זו מורכבת מלוחות רבים של עצים הדבוקים ומחוברים זה לזה וכך המשקה נשמר בתוכו, לא כך יהיה כאשר ישנם סדקים בחבית- כי אז המשקה יישפך החוצה ,לכן הכלי המחזיק את הברכה לישראל- הוא השלום,

 משום כך נאמר לכהנים להגיד בלשון יחיד:

"יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.."במצב זה הברכה תשרה בתוך עם ישראל ולא תצא החוצה.[על פי ספר " מטה שמעון"]

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד על החשיבות המיוחדת  של חג זה –זמן  שבו עם ישראל  מתאחד סביב התורה- והעת היא עונת   הקציר – השדה מבורך ונותן יבולים לעם ישראל. ובזמן המקדש היו עולים לרגל להודות לה' על כל היבולים בירושלים- ומביאים ביכורים.

בעת הזאת, עם ישראל מגיע לידי הכרה: כי עליו להיות עם סגולה ולשמש אור לגויים לאורך כל הדורות.

 בתנאים אלה  הוא ראוי גם להתברך בברכת הכהנים- ברכה המופיעה בפרשת נשא. יהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדיר ולהתברך בברכת הכוהנים במהלך כל השנה:

"יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ.יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.ישָּא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם"