"יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (במדבר ו כד-כו)

"רבי אלעזר הקפר אומר: גדול השלום, שאין חותם כל הברכות אלא שלום, שנאמר: יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (ספרי, פ' נשא ס"ק מד).

השלום - בוודאי הוא שאיפה גדולה, עמוקה וכללית. שמו של הקב"ה נקרא שלום, וכפי שניסח זאת הרמב"ם, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם (הלכות חנוכה, ד, יד): "גדול השלום, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר: דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".

התורה באה לגלות כיצד העולם כולו קשור ומאוחד באחדות עליונה ומקורית. הכל נכלל באחדות האלוקית, ובהרמוניה מופלאה הכל מתגלה בגווני הבריאה והיצירה האנושית.

פעולת השלום הזו היא פעולה אדירה, ארוכה ומקיפה. התגלותה בתוכנו נשענת על יסוד מאוד בסיסי - הנטייה להתאחד, להתחשב, להקשיב, להיות רגיש למי שמחוץ לנו, למי ששונה מאיתנו. עלינו בראש ובראשונה לצאת מחוגנו הצר, מהמבט הפרטי, מהדאגה רק למצבנו האישי ולטיפוח מאוויינו.

עלינו לשאוף לטוב, להטיב, לתקן ולשכלל. זו תורה אמיתית, תורת חסד, תורה שנובעת מתוך רצון בטובת הכל. השלום נקרא כלי מחזיק ברכה (משנה, עוקצין, ג, יב): "אמר רבי שמעון בן חלפתא: לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים כט): 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום' ". 

השלום הוא בראש ובראשונה הדאגה לזולת, ההבנה שיש עולמות נוספים מלבד עולמי שלי, ואני רוצה בטובתם ובהצלחתם, ועבודה זו - עבודה גדולה היא, וכפי שניסח זאת הרב קוק זצ"ל (פנקס יג', אות פו'): "הרבה צריך אדם לעמול עד שיצוייר לו כראוי שיש במציאות עולם זולת מציאותו הפרטית של עצמו, וכשידע זה כראוי - רק אז יוכל להשיג את בוראו".

יש ברכה בתוכנו לתת מקום לעוד ועוד עולמות, לעוד אנשים, להכיל ולהרגיש את האחר והשונה - בכך אנחנו יוצאים מהתרכזות בפרטיות, והופכים להיות ליותר כלליים, יותר נצחיים, יותר אלוקיים.

"וכשידע זה כראוי - רק אז יוכל להשיג את בוראו".

הרב עקיבא קשתיאל, מהאתר: "בני דוד" - http://www.bneidavid.org