לקט מביאור אלשיך לתורה – פרשת אחרי מות וקדושים

אחרי מות

טז,ב: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ: אלשיך: מי לא יידע כי אחיו ובשרו הוא? ... כי לאח לך מתייחס לפני ... ועם כל זה אני מזהירו ואומר לו 'ואל יבוא', כלומר ואל יקרנו כבניו". אין פרוטקציה מלפניו.

יז,ו: וְהִקְטִיר הַחֵלֶב, לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה: אלשיך: "האם ריח יתואר כלפי מעלה? ... ... אם כן בכל מצוה יאמרו נחת רוח לפני? ... דרך המריח ורד או תפוח כי יקריב הפרח שושן אל חוטמו, ויעשה כשואב ברוח אפו למעלה ריח השושנה או התפוח ומעלה הריח הטוב וממשיכו למעלה. כן המתיק ה' משל נאה ומתקבל לומר ששואב קדושת המלאך קדוש הנעשה בקרבן, אשר נח בו על ידי תשובה וסמיכה, והווידוי שואבו למעלה על ידי אש מן השמים". הריח הוא משל לקרבה עם ה', השואב אותנו ואת מעשינו ואת וידויינו – אליו.

יז,יג: אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ-עוֹף, אֲשֶׁר יֵאָכֵל--וְשָׁפַךְ, אֶת-דָּמוֹ: מה מוסיפה התורה ב'אשר ייאכל'? אלשיך: "לתת טעם אל איסור דם החיה והעוף הנאכלים ובלתי קרבים ... שעל כן היה הדעת נותן שייאכל דמם". התורה באה להבהיר שאין לאכול הדם, גם בחיה מותרת לאכילה שאינה קריבה על המזבח. אי"ם רואה בכך הודאה שניתן לאכול חיה המותרת באכילה אף בלא שחיטה, אלא בשפיכת דם בלבד.

יח,ב: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: אלשיך: "למה במצווה זו הקדים ואמר 'אני ה' אלוהיכם' יותר מבשאר מצוות? ... הנה בציווי זה, בלתי עשות כמעשה האומות, כי אם את חוקי ה' ואת משפטיו, תלויה כל התורה, על כן רצה ה' ידבר אליהם משה בסגנון המורה כאילו פי ה' הוא המדבר אליהם, שיעשה בהם רושם יותר מאשר על ידי שליח". אין דומה דיבור המשלח כדיבור השליח. מעניין.

יח,כו: וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי: מה מוסיפה המילה 'אתם'? אלשיך: "לומר כי בישראל יש ביטחון שעל ידי קיימם את החוקים והמשפטים – ישמרו אתכם מכל התועבות, מה שאין כן שאר גויים, שעל כן לא נתבקש להם תיקון". לגויים אין תיקון בדרך ה'.

קדושים

יט,ב: דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: אלשיך: "למה הוצרכה הקהלת כל עדת ישראל בפרשה זו? ... להורותם כי כל העדה מוכנים לכך, ולא תאמר שתדבר אל כל העדה כדי שבכללם ישמעו המוכנים שבתוכם". יש הזדמנות שווה לכולם, ומי שיחליט לא להיות קדוש – שיקח אחריות.

יט,לב: מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה: מה הקשר בין הידור פני זקן לבין יראת ה'? אלשיך: "בהחשיבך אותם – ידריכוך בדרך טובה 'ויראת מאלוהיך', כי תלך בעצתם ... ואם תפגום בם – תפגום בשורשך, אך לא בי חלילה, כי 'אני ה'' בהווייתי הקודמת, כי לא חסרתי בעוונותיך". הידור הזקן תורם ליראת ה', וזלזול בזקן – לא פוגם בה'.

כ,ג-ו: וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת-פָּנַי, בָּאִישׁ הַהוּא, וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ, מִקֶּרֶב עַמּוֹ ... וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת-פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא, וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ ... וְהַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים, לִזְנֹת, אַחֲרֵיהֶם--וְנָתַתִּי אֶת-פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא, וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ: מדוע התורה נוקטת בסוף לשון 'נפש' ובהתחלה לשון 'איש'? אלשיך: "דברים הנעשים בסתר, כאוב וידעוני, שיש פונים אליהם בסתר, ואין עושים החטא בגופם בידיים, כי אם חטאתם בנפשם ובלתי ניכר, לזה אמרתי 'והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים', שהיא פנייה בנפש ובלתי נרגש לעם הארץ, בזה הניחו לי, כי אני אעשה זאת". חטא הנעשה בגלוי, כגון נותן מזרעו למולך – החוטא מכונה 'איש', אך החטאים הנסתרים – התורה מכנה את החוטא 'נפש', כי רק ה' יודע מזה והוא יכרית אותו בעצמו.

שבת שלום, שבת של אחווה בלא פרוטקציה, שאיבת קדושה, אכילה טהורה בלא דם, קדושה וייחוד, למידה מהזקן והחכם, והימנעות מחטא בגלוי ובסתר, אורן