"צמאה לך נפשי - "או- "שלהבת אור
נכתב על ידי izik28, 26/4/2020
בס"ד
"צמאה לך נפשי - "או- "שלהבת אור " לחודש אייר ותקופת הקורונה שתהיה בטלה כמו החמץ בפסח .. [לא מתוכנן]
----------------------------------------------------------
התורה מלאה בסיפורי געגועים שונים , החל באדם הראשון שלא מצא עזר כנגדו וכלה ביוסף הצדיק
שקדמו לו יעקב ורחל , ואפילו אברהם אבינו ..
המילה געגוע כמו גם המילה ערגה מסמלות התשוקקות למשהו מוכר ואהוב , עם נשים לב בשתי המילים נמצאת המילה הלא קשורה כביכול," עוגה" .... שכידוע אוכלים בד"כ בארועים משמחים ,שבתות וחגים מה שמסמל את סוף הגעגוע והמפגש המשמח , מזמור תהילים מב מתאר באופן מפליא את עניין זה
"כְּאַיָּל, תַּעֲרֹג עַל-אֲפִיקֵי-מָיִם-- כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים.
צָמְאָה נַפְשִׁי, לֵאלֹהִים-- לְאֵל חָי:
מָתַי אָבוֹא; וְאֵרָאֶה, פְּנֵי אֱלֹהִים." מפרש מצודת דוד, "כמו האילה הצועקת על חסרון המים כשאין לה לרוות הצמאון כן נפשי ..המשך הכיסופים הם , "מתאוה אני לבית אלהים כצמא למים ואשאל מתי אבוא לראות פני ה' בבית המקדש" ,כמונו בימים מוזרים אלו ימי הקרונה שתעלם במהרה ! שמתגעגעים לתפילות בית הכנסת, שיעורי תורה , ועוד..
כל עניין הכמיהה למשהו טוב מתחילה בפרשת בראשית עם האדם הראשון ,"וַיֹּאמֶר ה" אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ. וַיִּצֶר ה" אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ. וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ." לשון רש"י כשהביאן הביאן לפניו זכר ונקבה, אמר לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג, מיד ויפל ה' אלהים עליו תרדמה."
האדם הרגיש שחסרה לו בת זוג לקיום חיים ,שכן לבד זה אפילו לא בעייתי .. עד שכידוע ,"וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן ה" אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם. וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת. עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד." .
בפרשת נח אנו קוראים על עולם חדש שנוצר בעקבות חטא המבול ..גם שם נתקל בגעגוע ," וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ, כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; וַיְשַׁלַּח, אֶת-הַיּוֹנָה, וְלֹא-יָסְפָה שׁוּב-אֵלָיו, עוֹד", היונה שהייתה בתיבה כמו שאר בעלי החיים יצאה במצוות נח לראות האם אפשר לצאת ולבנות עולם חדש, לנח ,וגם לחיות די נמאס בתיבה .. עם כל מה שלא חסר להם .... כמונו בימים אלה וכמו הרב קוק בסיפור בעלון תזריע מצורע... היונה לא חזרה לאחר שהביא לו סימן שקלו המים ,וכן,אתה יכול להתחיל לחשוב על תוכנית יציאה מהסגר.. כמונו , והיא פשוט עשתה מה שטבעי לה, לקנן בראש עצי ה" .. גם אברהם התגעגע לקב"ה לאחר שגילה את האמת על סתמיות עבודת האלילים "ויֹּאמֶר אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה" , מפרש רשי " ויאמר ה' אל אברם לך לך - להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים, לשון רש"י. ואין צורך, כי משפט הלשון כן, הגשם חלף הלך לו (שהש"ר ב יא), אלכה לי אל הגדולים (ירמיה ה ה), קומו ועברו לכם את נחל זרד (דברים ב יג), ורובם ככה.
אבל רבותינו (יומא ג: עב:) עשו מדרש במה שאמר הכתוב (דברים י א) ועשית לך ארון עץ, ועשה לך שתי חצוצרות כסף (במדבר י ב), בעבור שאין המלאכה שלו, והיה ראוי שיאמר כמו שאמר במשכן ואת המשכן תעשה (שמות כו א)
מארצך וממולדתך - כתב רש"י והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד חרן, אלא כך אמר לו הקב"ה, התרחק עוד מבית אביך. ורבי אברהם פירש וכבר אמר השם אל אברם לך לך מארצך, כי הדבור הזה היה בעודנו באור כשדים, ושם צוהו לעזוב ארצו ומולדתו ובית אביו אשר שם.
ואיננו נכון, כי אם היה כן היה אברם עיקר הנסיעה מבית אביו במצות האלהים, ותרח אביו ברצון נפשו הלך עמו, והכתוב אמר (לעיל יא לא) ויקח תרח את אברם בנו, יורה כי אברם אחרי אביו ובעצתו יצא מאור כשדים ללכת ארצה כנען, ועוד כי הכתוב שאמר (יהושע כד ג) ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, היה ראוי שיאמר "ואקח את אביכם את אברהם מאור כשדים ואולך אותו בכל ארץ כנען", כי משם לוקח ושם נצטוה .
,אוסיף עוד סיבה לגעגוע היא כמיהת אברהם ושרה לבן," ויֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָי ה" מַה-תִּתֶּן-לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי; וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. וַיֹּאמֶר אַבְרָם--הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי. וְהִנֵּה דְבַר ה" אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ", אברהם ושרה רצו בדבר הטבעי ביותר ,זרע של קיימא ," זרע "מלשון ,"עזר כנגדו" עד שזכו לברכה" וַה", פָּקַד אֶת-שָׂרָה, כַּאֲשֶׁר אָמָר; וַיַּעַשׂ ה" לְשָׂרָה, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן, לִזְקֻנָיו, לַמּוֹעֵד, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים. וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת-שֶׁם-בְּנוֹ הַנּוֹלַד-לוֹ, אֲשֶׁר-יָלְדָה-לּוֹ שָׂרָה--יִצְחָק. וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, בֶּן-שְׁמֹנַת יָמִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים.
מציאת אישה ליצחק אבינו הוא הגעגוע החשוב ביותר בחיי אדם,כפי שממשיך הפירוש" , כי אברהם בצוותו את אליעזר לקחת אשה לבנו אמר לו כי אל ארצי ואל מולדתי תלך (להלן כד ד), והוא הלך אל ארם נהרים אל עיר נחור (שם כד י), אם כן היא ארצו ומולדתו, ושם נאמר (בפסוק לח) אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי, כי שם בית אביו ומשפחתו שהיא מולדתו, לא כאשר השתבש רבי אברהם לומר אל ארצי חרן, ומולדתי אור כשדים. והנה הוא האומר כאן כי באור כשדים נאמר לו: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, והנה לו ארצות רבות:
אבל העיקר כבר ידעת אותו ממה שכתבנו בסדר שלפני זה (יא כח), כי חרן היא ארצו, ושם מולדתו, והיא ארץ אבותיו מעולם, ושם נצטוה לעזוב אותם. וכך אמרו בבראשית רבה: (לט ח) לך לך, אחת מארם נהרים ואחת מארם נחור.
וטעם להזכיר "ארצך ומולדתך ובית אביך", כי יקשה על האדם לעזוב ארצו אשר הוא יושב בה ושם אוהביו ורעיו וכל שכן כשהוא ארץ מולדתו ששם נולד, וכל שכן כשיש שם כל בית אביו, ולכך הוצרך לומר לו שיעזוב הכל לאהבתו של הקב"ה
אל הארץ אשר אראך - היה נודד והולך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר, עד שבא אל ארץ כנען ואמר לו: לזרעך אתן את הארץ הזאת, אז נתקיים "אל הארץ אשר אראך", ואז נתעכב וישב בה. ומה שאמר: ויצאו ללכת ארצה כנען, לא להתישב בה, כי עדיין לא ידע כי על הארץ ההיא נצטוה, אלא שאחז צדיק דרכו דרך ארץ כנען, כי כן היה בדעתו ובדעת אביו גם מתחלה בצאתם מאור כשדים. ומפני זה אמר ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי (להלן כ יג), כי היה תועה כשה אובד:
ויתכן לומר כי אברהם מבראשונה ידע כי ארץ כנען היא נחלת ה' ובה יתן ה' חלקו, והאמין כי "אל הארץ אשר אראך" ירמוז לו על ארץ כנען, או על כולה, או על אחת מכל הארצות האל, ושם פניו אל כלל ארץ כנען, כי שם הארץ אשר יראנו באמת" ,אליעזר לאחר שהבין שמצא את בת זוגו של יצחק הודה לקב"ה בהגעתו אל היעד," וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ ה" אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ, מֵעִם אֲדֹנִי; אָנֹכִי, בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה" בֵּית, אֲחֵי אֲדֹנִי."
יעקב ורחל בסיפור אהבתם הלא שגרתי גם מדברים על כמיהה אחד לשני דבר שהוא טבעי לחלוטין "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה. וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי. וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ",מפרש רשי," הם ימים אחדים שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים אחדים ותדע שכן הוא שהרי כתיב ויהיו בעיניו כימים אחדים" עצם הידיעה שמועד החתונה קרוב דירבן ועודד את יעקב להתמיד באהבתו לרחל מה שהתשלם לו לבסוף..
סיפור פגישת יוסף בנו של יעקב עם אחיו לאחר שנים של שהייה במצרים מובע בפ"ס," וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי; וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה, מה שהביא לפגישה המרגשת מאוד עם אביו "וַיַּעֲלוּ, מִמִּצְרָיִם; וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן, אֶל-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר, עוֹד יוֹסֵף חַי, וְכִי-הוּא מֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם. וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם, וַיַּרְא אֶת-הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר-שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ; וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, רַב עוֹד-יוֹסֵף בְּנִי, חָי; אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ, בְּטֶרֶם אָמוּת." רשי מפרש את דברי אחיו בכך שיוסף שיליט על כל מצרים ואת ביטולם בפי יעקב שאמר," רב לי עוד שמחה וחדוה הואיל ועוד יוסף בני חי:"
אם נחזור לתהילים מב נראה שיש לו קשר ישיר עם הכמיהה לבית המקדש , אותה אנו מזכירים שלש פעמים ביום בתפילותנו שחרית מנחה וערבית, עם נוסיף את התפילה לבנין במקדש במהרה גם בעת ברכת המזון או על המחיה לפי שלש ארוחות ביום נגיע למיספר שש ,כנגד שש ימי בריאת העולם , הכפלה של שבעת ימי השבוע עם ששת הפעמים ביום שאנו מזכירים את בנין המקדש מגיעה למספר 42
או "בם" ודברת בם " לדבר תורה נוסיף שהכפלת הספרה 21 היא המילה " אהיה" נותנת לנו את הספרה 42 כנגד אולי שתי שתי מהמקדש וכנגד שזכר ונקבה שמהם נבנה העולם .
עצם כמיהתנו לבנין המקדש שאנו לא יודעים איך יראו חיינו באותה תקופה היא דבר פלאי , ההתמדה באמונתנו בה" בתורתו , במה שאנו צריכים כדי לעבוד אותו עבודה תמה ואמיתית ,געגוע לדבר לא מוכר על כל התאורים היפים והנכונים היא כשלבת של אור שתקרב את הגעתנו למושא כמיהתנו ,בין אם זה המקדש כמובן, או זיווג שמחכה הרבה שנים ,זרע של קיימא , או אפילו הדבר הרגיל לנו ביותר ,תפילות בהיכל יהודה... כל רצון כזה מעומק ליבנו נרשם בשמים ויוצר שלבת אור שמקרינה ומזרזת את ההגעה אל היעד הטוב והטבעי לנו בלי להתנצל... מה שקשור עם סיפור שפורסם בשבת פנחס בעלון קול מהיכל 952 תשע" ז "על מנת להסביר את הפסוק: "ואהבת לרעך
כמוך – אני ה'"– המשיל
הצדיק מרוז'ין משל.
•באחת מהמדינות העלילו על אחד האזרחים
שעבר עברה חמורה ביותר. האיש הועמד
למשפט ודינו נחרץ למוות.
בהגיע יום ההוצאה להורג, פקד המלך על כל
האזרחים במדינה לבוא ולחזות בביצוע פסק
הדין. אחד מהאנשים הרבים שבאו לראות
את ההוצאה להורג היה לא אחר מאשר חברו
הטוב של הנידון למוות. בין השניים שררו
קשרי רעות עזים, ואהבה רבה רחשו איש
לרעהו. עתה עמד הרע לחזות במו עיניו כיצד
בעוד דקות ספורות יוצא ידידו הטוב להורג!
הוא הרגיש שאינו יכול להבליג וזעק: "הניחו
לו! הניחו לו! הנידון אינו אשם בעבירה! אני
אשם! אני חטאתי! הרגו אותי!"
הקריאות הגיעו גם לאזני חברו הנידון למוות,
והוא קרא בקול לא – לו: "לא נכון! אני הוא
האשם! האיש הזועק, חברי, חף מפשע!!"
וכך, בזעקות, התווכחו השנים...
הקהל ונציגי השלטונות שלא היו רגילים
למראות כאלה הוכו בתדהמה עמוקה. כיון
שכך, הוחלט לדחות את ביצוע גזר הדין.
המלך ששמע את הדברים ציוה להביא אליו
את שני הידידים.
וכשהובאו השנים, פנה אליהם: "אמרו
לי בבקשה את האמת - מי מכם ביצע את
העבירה? אין ספק, שאחד מכם בלבד חטא,
ומדוע ימות איפוא החף מפשע?"
השיב אחד החברים: "בטוח אני שחברי לא
עבר על עברה זו. אני מכיר אותו היטב, וזה
פשוט לא יכול להיות! לפיכך, הבנתי, שטפלו
על ידידי עלילת שווא. ואם כך, אמרתי לעצמי,
מוטב לי שאמות ואל אראה במות חברי הטוב.
ובנוסף," המשיך האיש "בודאי בן מוות אני,
אם מגיע לי עונש כזה – לראות במות חברי
הטוב ביותר!"
גם החבר השני, ענה תשובה דומה, כשנשאל.
לאחר ששמע המלך את הדברים אמר: "לא
נותר לי אלא לבטל את גזר הדין. שכן, בין
אוהבים שכמוכם רצוני להיות. אנא," הפציר
המלך, "צרפו אותי אליכם ואף אני אהיה
אוהבכם!
"ועתה - לנמשל", המשיך הצדיק מרוז'ין.
"כאשר מגיעים שני אנשים לדרגה הגבוהה
של "ואהבת לרעך כמוך" – חל עליהם גם
המשכו של הפסוק – "אני ה'", הקב"ה בכבודו
ובעצמו מבקש להיות ביניהם, ואף הוא יהיה
להם אוהב נאמן".
מעובד עפ"י "מעשי אבות" / ג. סופר "
-----------------------------------------------
עצם עובדה שאנו מתגעעים למשהו ,הוא סימן לאהבתנו אותו , על כך אומר הרב אליהו זצ"ל ריבונו של עולם - את הטוב תקרב, את הרע תרחיק, והטוב בעיניך עשה " אם הכמיהה היא לדבר טוב שמקרב אותנו לעבודת ה" בדרך נכונה ,מצווה עלינו לממשה ולא לדחותה [גם במנין 19 כמו מזמור יט בתהילים] אם נגיע לאותה אהבה שהיתה לזוג החברים בסיפור[ לאו דוקא באותה סיטואציה ..] כמו האמירה" שלשה שותפים הם באדם , הקב"ה , אביו ואמו שיחד בוראים עולם טהור וחדש למען הקב"ה ולמעננו !! אם נקרב כל אחד מרעהו לעבודת ה" ועזרה וגמילות חסדים על כל גווניה בלב חפץ ולא אחד בפה ואחד בלב ... [בזכר ונקבה] ונראה את הטוב בכל אחד ולא את הרע ונדון לכף זכות, נזכה בשראת השכינה בתוכנו ובתפילות ברוב עם ובהדרת מלך בקרוב ממש ובגאולה הקרובה בקלות ונברך גם על העוגה בשמחה של מצוה כפ"ס מאחד השירים של שבת" אכל משמנים ומעדנים" אמן !
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
