תזריע

יב,ב: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר--וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא: טומאה כבדה (של שבעה ימים) באה על ידי נידת (הוצאת) דמים, לא על ידי הזרעה. מגע מיני בין איש לאשה מביא לטומאה קלה (עד הערב): וְאִישׁ, כִּי-תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זָרַע--וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב ... וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת-זָרַע--וְרָחֲצוּ בַמַּיִם, וְטָמְאוּ עַד—ָעָרֶב. (ויקרא טז-יח).

יג,ט: נֶגַע צָרַעַת, כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם; וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן: כאשר יש נגע (כגון קורונה) אפשר לכפות על אדם טיפול (והובא אל הכהן).

מצורע

יד,יט: וְעָשָׂה הַכֹּהֵן, אֶת-הַחַטָּאת, וְכִפֶּר, עַל-הַמִּטַּהֵר מִטֻּמְאָתוֹ: צרעת וזיבת גבר וזיבת אישה – באים לאדם עקב חטא, הגורם לטומאה כבדה (שבעה ימים) – לכן עם הטהרה הוא יביא קרבן חטאת, אף אם לא ידע במה חטא (שגגה). הדבר חוזר על עצמו ביולדת (אולי כיוון שהכניסה עצמה ביוזמתה למצב של טומאה בעצם העובדה שנזרעה בהסכמתה), במצורע (אולי על עוון של לשון הרע או עוון אחר, שאף הוא לא שם לב לעוון זה) וזב זיבה גדולה: אִישׁ אִישׁ, כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ--זוֹבוֹ, טָמֵא הוּא ... וְעָשָׂה אֹתָם, הַכֹּהֵן--אֶחָד חַטָּאת, וְהָאֶחָד עֹלָה; וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה, מִזּוֹבוֹ (טו,ב-טו). לא ברור מה חטאו של הזב, אך זיבתו מצריכה הבאת קרבן חטאת. כן הדבר בזיבת אשה (לא וסת, אלא הוצאת דמים רבים): וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת-הָאֶחָד חַטָּאת, וְאֶת-הָאֶחָד עֹלָה; וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה, מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ (טו,ל). גם כאן החטא נעשה בשוגג, אך טהרתה מצריך קרבן חטאת.