"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלקיך אני ה'. וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו” (ויקרא יט,לב). ביר' למדו מכאן שחכם שהתמנה מתכפרים לו עוונותיו: '… חכם: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", מה כתיב בתריה (ויקרא יט) "וכי יגור אתכם גר בארצכ' לא תונו אותו", מה הגר מוחלין לו על כל עונותיו, אף חכם שנתמנה מוחלין לו על כל עוונותיו' (יר' ביכורים ג,ג). מדוע כשחכם מתמנה נמחלים עונותיו? בפשטות אפשר לומר שבשל התמנותו לחכם, יש שמחה גדולה בשמים, ולכן נמחלים לו כל עוונותיו בשל שמחה זו. בגמ' ישנה דרשה נוספת על הסמיכות בין הפס' האלו, בהקשר לתפילת שמונה עשרה, שיש להזכיר את גירי הצדק יחד עם הצדיקים בברכת 'על הצדיקים': ' … וכיון שכלו הפושעים מתרוממת קרן צדיקים, דכתיב (תהלים עה, יא) "וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק", וכולל גירי הצדק עם הצדיקים, שנאמר (ויקרא יט, לב) "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" וסמיך ליה "וכי יגור אתכם גר". והיכן מתרוממת קרנם? בירושלים, שנאמר (תהלים קכב, ו) "שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך"' וכו' (מגילה יז,ב). הרי שלמדו שכשמתרוממת קרן הצדיקים יש בזה חיבור גם לגירי הצדק, וזה בא בעקבות כילוי הפושעים, וקרנם מתרוממת בירושלים. כך שנראה שיש בזה לומר שבהעלאת חשיבות הצדיקים יש בה משום כילוי הרשעה והבאת שכינה לעולם (שזהו ירושלים), שקשורים אלו באלו. כמו שהגר צדק משבר את חיבורו הקודם ומתעלה לקדושה (שבזה יש קשר להבאת שכינה לעולם, מצד החיבור לקדושה גדולה, ומצד שכל יהודי קשור לשכינה), כך גם בהעלאת קרן הצדיקים יש משום שבירה של הרשעה (ולכן מתגלה בשלמות לאחר כילוי הרשעה שנמצאת כנגדו). אולי זהו שנאמר בהקשר לכבוד החכמים "ויראת מאלקיך אני ה'”, שיש חיבור לגילוי ה' בעולם ע"י כבוד החכמים. לכן כשחכם מתמנה, שיש בזה נתינת כבוד גדול מאוד לחכם (שקרנו מתעלה), בזה יש נתינת כבוד גדול לה', שהחכם מייצגו (שזהו 'עד שבא ר"ע ודרש: "את ה' אלקיך תירא" לרבות תלמידי חכמים' [פסחים כב,ב] שיש קשר בין כבוד ה' וכבוד החכמים). לכן כיון שיש התגלות של כבוד ה' וכילוי הרשעה שבא בזכות התמנותו, אז בזה מנקה את כל עוונותיו שנובעים מהרשעה. אולי אפשר עוד, לגר נמחלים עוונותיו בשל שהוא עכשיו כאדם חדש בהקשרו לקדושה, מעין אותו דבר יש בחכם שמתמנה. כיון שהחכמים מייצגים את כבוד ה', לכן הם צריכים ליזהר הרבה יותר במעשיהם, כמו שנאמר בהקשר לחילול השם: 'היכי דמי חילול השם? אמר רב: כגון אנא, אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר … רבי יוחנן אמר: כגון אנא, דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין. יצחק דבי ר' ינאי אמר: כל שחביריו מתביישין מחמת שמועתו' וכו' (יומא פו,א). ממילא עכשיו כשאותו חכם מתנה, מעכשיו יש לו הרבה יותר דברים שעליו להקפיד בשביל כבוד ה' (שלא יהיה חילול השם), שבזה עכשיו הוא כמו אדם חדש, שיש לו מעמד חדש ולכן מעשיו נידונים ומתפרשים אחרת. לכן הוא כמו גר שהתגייר, שהוא כאדם חדש בקשר לקדושה וכבוד ה'. (אולי לכן נאמר בין כבוד החכם לגר "ויראת" וגו': 'ר' שמעון בן אלעזר אומר: מנין לזקן שלא יטריח? ת"ל "זקן ויראת"' [קידושין לג,א], שיש לחכם לבדוק היטב את מעשיו ולשוקלם היטב כדי שלא יטריח, שזה חלק מהדברים שעכשיו מוטלים עליו מול הציבור בשל חשיבותו, מה שלא היה מקודם [שקודם לא היה בחשיבות במעלה כזו שבמעשה מסויים יחשב מחלל שם שמים, ובדומה קודם לא היה בחשיבות שלכן היה צריך לבחון שלא יטריח את הציבור. ויותר מזה, אם מטריח את הציבור נראה שיש בזה חילול השם, שרואים בו דוגמה לרודף כבוד]). אולי אפשר גם שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה: 'אמר רבי אחא: ... שנאמר (תהלים נ, ג) "וסביביו נשערה מאד", מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה. ר' נחוניא אמר מהכא: (תהלים פט, ח) "א'ל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו"' (ב"ק נ,א). לכן עכשיו כשמתמנה לחכם, הוא בעל חשיבות גדולה יותר, ולכן גם הדקדוק עמו גדול יותר. לכן דבר זה מביא פחד גדול על האדם, ומיד חוזר בתשובה ומקבל על עצמו מהיום להיות יותר מדקדק במצוות. לכן יש כאן אוטומטית תשובה גדולה מאוד, בעצם מינויו, ולכן מוחלים לו על כל עונותיו (זהו כעין גר שמעכשיו יש עליו מצוות רבות שנענש עליהם, שלא כמו בהיותו גוי). אולי גם כשחכם מתמנה הוא מקבל אחריות על הציבור (כעין הנשיא, שגם לו נמחלים עוונותיו כשמתמנה [יר' שם]. רק שהנשיא זה האחריות מהצד הגשמי, והחכם זה אחריות מהצד הרוחני), בזה הוא מתחבר לרבים, והוא כעין אדם חדש מצד זה (כעין אדם שהוא רבים), ולכן נמחלים עוונותיו בשל מעלת הרבים שיחד מביאים את שכינת ה' לעולם. (וכן הוא כעין אדם חדש עכשיו [של רבים], ולכן עוונותיו לא נמשכים אחריו). אולי אפשר שכשחכם מתמנה יש בזה משום חיבור לא"י, כיון שמקום התורה היא דווקא בא"י, ולכן בהתמנותו לחכם, כעין יוצר חיבור חדש לא"י (זהו שנאמר "וכי יגור אתך גר בארצכם" לרמז על א"י), ומעלת א"י היא שמכפרת עוונות: 'אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר (ישעיהו לג, כד) "ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון"' (כתובות קיא,א). לכן בגילוי חיבור לא"י בהתמנותו לחכם, ניתן לו כפרה על עוונותיו. עוד אפשר שכשמתמנה לחכם מתגלה בזה חיבור לתורה בגילוי גדול דרכו (שמעכשיו יצא ממנו תורה כחכם), ועל התורה נאמר: 'אמר רבא: כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה, ולא חטאת, ולא מנחה ולא אשם' (מנחות קי,א). לכן באה כאן כפרה גדול לעונותיו מכח התורה שמתגלה עכשיו בגדולה מיוחדת דרכו.