עיונים לשוניים - שבת מא. - פינוי וריקון
נכתב על ידי איתיאל, 22/4/2020
המשנה כותבת: "המיחם שפינהו - לא יתן לתוכו צונן בשביל שיחמו".
הגמרא עוסקת לבאר מה המקרה המדובר.
רב אדא מציע פירוש, לפיו הכוונה: המיחם שפינה ממנו מים חמים (=רוקן אותו. שפך את מימיו) - לא יתן לתוכו (לתוך הכלי שעדיין רותח) מים מועטים (מפני שהם מתבשלים).
אביי מקשה על פירוש זה:
הרי לא שנו במשנה "המיחם שפינה ממנו", אלא "המיחם שפינהו" - צורן מושא, את עצמו.
לכן מבאר אביי שהכוונה: המיחם שפינה אותו מעל האש עם מימיו הרותחים - לא יתן לתוכו מים צוננים, מפני שהם מתערבים עם המים הרותחים ומתבשלים.
(לא כאן המקום לעמוד על ההבדל ההלכתי בין השיטות).
בעלי התוספות עומדים על כך שתורף דברי אביי הוא שהמילה "פינה" מתייחסת לחפץ שהוצא, ולא למקום ממנו פינו.
לעומת זאת, המילה "להריק" משמעותה הפוכה, היא מתייחסת למקום ממנו פינו ולא לחפץ שפונה.
מעירים התוספות שעם זאת, מצאנו יוצאי דופן רבים:
בפרשתנו: "וציווה הכהן ופינו את הבית" - הדגש על ריקון הבית מכלים. ואעפ"כ אין הכתוב מתבטא "ופינו את כלי הבית", אלא "את הבית".
גם בפועל "להריק", מצאנו "אריק חרבי". הכוונה לפעולת הוצאת החרב מנדנה. כאן היינו מצפים ל"אריק נדני" - בדגש על המקום ולא על החפץ.
אלא, שאביי סובר שכשאין לנו סיבה לתלות בחריגות יוצאת דופן, אנו מעדיפים את הפירוש העיקרי.
בהערה:
ד"ר ניסן נצר מציע כי ביוצאי דופן אלו מדובר במעתק מטונימי - תופעה בה מכנים דבר על פי דבר אחר הקרוב אליו (לדוגמה: אכל לי את הראש. ראש במשמעות "שכל"). וכך "בית החרב" הפכו ל"חרב", "כלי הבית" הפכו ל"בית".
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
