אחינו כל בית ישראל / החלק היומי / סיון רהב-מאיר
12/4/2020
"אתם בישראל בכלל יודעים מה קורה פה? אתם מתפללים עלינו?" – שאלה אותי חברה מניו יורק.
אני חושבת שלא מספיק, ורוצה להקדיש כמה משפטים של תמיכה וחיזוק לאחינו שבתפוצות. יש לי אינספור חברים שם, ישראלים-לשעבר ואמריקאים. בעצם, יש לכולנו מיליוני אחים ואחיות שם. והם במשבר.
לפני שחזרנו הביתה, בכל פעם שהתקבלה הודעה חדשה בווטסאפ של השכונה בניו יורק, חששתי לפתוח. לא רציתי לראות שוב תמונה של יהודי מבוגר שנפטר. לפעמים זה קרה כל כמה שעות. רק בשבוע האחרון נפטרו שם ראש מועצת גדולי התורה באמריקה ומזכירו של הרבי מלובביץ'. את שניהם – כמה הזוי ועצוב – ליוו רק עשרה אנשים.
לאמריקאי הממוצע יש פחות ניסיון מאשר לנו בחיים תחת איום, במצב חירום. בנוסף, גם הקהילה אצלם משמעותית הרבה יותר. הם לא חיים במדינה יהודית, ובנו לעצמם לאורך השנים אימפריות של חינוך ושל חסד. עבור חלקם, לסגור את בית הכנסת זה קצת לסגור להם את הלב. הכל קורה סביבו: חוגים ופעילויות והרצאות וקידושים ושמחות. הזהות שם בנויה על הביחד הזה.
ובעיקר, המצב בתפוצות באמת קשה יותר. גם באירופה וגם בארצות הברית, שכבר עקפה את איטליה במספר המתים. בעוד שבישראל בהחלט מודאגים, אבל במקביל מריצים בדיחות על הסגר ועל הילדים ועל שירת המרפסות – האווירה בשכונות יהודיות רבות היא הרבה יותר קודרת.
"אתם בכלל יודעים מה קורה פה? אתם מתפללים עלינו?", מהדהדת באוזניי השאלה. לכן כתבתי.
בשורות טובות.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
