רחץ

נוטלים ידיים בלא ברכה.

כרפס

טובלים כרפס פחות מכזית במי מלח ומברכים (יכוין לפטור בברכה את החזרת שיאכל אחר כך):

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

יחץ

בעל הבית בוצע את המצה האמצעית לשתיים ומצפין את החצי הגדול לאפיקומן במפית, ואת הקטן מחזיר למקומו.

הילדים יוצאים החוצה ומציגים כאילו עבדו במצרים בפרך, ההורים שואלים איך היה? איך יצאתם וכו 

מגיד

מוזגין לו כוס שני, כדי שישאלו התינוקות למה שותים כוס שני קודם הסעודה

הא לחמא עניא

מגלה את המצות, מגביה את הקערה מעל ראשי המסובים וכולם אומרים בקול רם שלוש פעמים:

הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא הָכָא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל בְּנֵי חוֹרִין.

מה נשתנה

מסירים הקערה מעל השולחן, מוזגין כוס שני וכאן הבן או אחד מן המסובים שואל:

מַה נִּשְּׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת, שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אֶנוּ מַטְבִּילִין אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת והַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים.

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ אוֹ מַצָּה, והַלַּיְלָה הַזֶּה כּוּלוֹ מַצָּה.

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, והַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר.

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין ושוֹתִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, והַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָנו מְסֻבִּין.

עבדים היינו

מחזירים את הקערה למקומה ומגלה את המצות.

עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, עדֲיִן אֲנַחְנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. 

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַים בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא. שֶׁנֶּאֱמַר, "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ". יְמֵי חַיֶּיךָ - הַיָּמִים, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ - הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְמֵי חַיֶּיךָ - הָעוֹלָם הַזֶּה, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ - לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ.

ארבעת הבנים

בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.

חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? - מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יי אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם? אַף אַתָּה אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.

רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? - מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? לָכֶם - וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי - וְלֹא לוֹ. וְאִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.

תָּם מָה הוּא אוֹמֵר? - מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יי מִמִּצְרָיִם מִבֵּית עֲבָדִים.

וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: בַּיּוֹם הַהוּא. אִי בַּיּוֹם הַהוּא, יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בַּעֲבוּר זֶה". "בַּעֲבוּר זֶה", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁמַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ.

מתחילה

מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹאמֶר יְהוֹשֻעַ אֶל כָּל הָעָם, כֹּה אָמַר יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וָאֶקַח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן, וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֵּן לוֹ אֶת יִצְחָק, וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂיו. וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵּׂעִיר לָרֶשֶׁת אֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם.

בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹע תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.

 "ותקול לו יא בני" (מתורגם לעברית) - מנהגנו לספר על אברהם הילד שמגלה את ה'

ותגיד לאמר שמע בני. מתחילה היו הקודמים לנו עובדים לצורות ולפסילים.

כי אמרו חכמינו זכרונם לברכה, בימי אנוש טעו בני אדם טעות עצומה והיו עובדים עבודה זרה ועובדים לכוכבים ולמזלות, ועשו להם בתים, והציבו בהם צורות מעץ ומאבן מכסף ומזהב .עד שהיו כל האנשים באים ומתאספים שם ומשתחוים לאותם אלילים ואומרים זאת הצורה עושה טוב והרע, כאשר נמשך הזמן וארכו הימים נשתכח שם ה’ מפיהם ולא נשאר אחד ירא ה’ יתעלה שמו, עד שבא אברהם אבינו עליו השלום ולימד האנשים עבודת ה' ויחודו כמאמר החכמים זכרונם לברכה. 

בעת שנולד אברהם אבינו עליו השלום, ראו החוזים בכוכבים שהתייצב כוכב אחד ובלע שלושה כוכבים.

 הלכו אצל נמרוד המלך ואמרו לו, אדונינו !נולד בזו השעה ילד לתרח וראינו פלא עצום בשמיים ובכוכבים שהתייצב כוכב אחד ובלע שלושה כוכבים. ואנחנו יודעים, אדונינו שזה הילד יחריב המלכות ויקלקל דתך.

מיד שלח נמרוד לקרא לתרח, ואמר לו תרח, בא תמכור לי בנך באלף זהובים כדי להורגו.

ענהו תרח: מלכי אמשול לך משל, למה הדבר דומה, לסוס שאמרו לו האנשים ניתן לך כור שעורים ובוא נחתוך את ראשך, אמר להם הסוס, טיפשים! עם חתכתם ראשי מי יאכל שעורים? כמו כן אני, אם תהרגו  לי בני מה יועילו לי אלף זהובים?!

אמר לו, תבורך! זה ימות ויולד לך בן אחר. ענה להם: אינני יודע אם אוליד אחר או לא אוליד. 

וכאשר ראוהו מתעקש על בנו, שתקו והניחו לו.

כאשר גדל אברהם אבינו עליו השלום והיה בן שלוש שנים, והיה חושב בדעתו בשמים ובכוכבים. וראה שהשמש זורחת ביום חשב שהשמש היא האלוה. וכאשר הלך היום וזרחו הירח והכוכבים חשב במחשבתו שהם בראו את העולם. עלה השחר וזרח השמש אמר עליו השלום עתה התאמת אצלי שהם ברואים כמוני בחיים ולהם אלוה המדריכם כרצונו.

 כאשר היה סך עם עצמו התגלה עליו השם יתברך שמו ואמר לו אברהם, מה לך חושב בדעתך בשמים ובכוכבים, אני הוא אשר בראתיך ובראתים ובראתי כל השמיים והארצות.

באותה שעה הלך אברהם אצל אביו אמר לו אבי , ארצה שתודיעני מי הוא זה אשר ברא העולם כולו, אמר לו, בני יש לי אלילים בחדר הם אשר בראו העולם. אמר לו אבי אני רוצה שתראם לי כדי להקריב להם קורבן הלוואי יתרצו אלי. ובכן הכניסו אביו לחדר מלא צלמים חלקם מעץ וחלקם מאבן וחלקם כסף וזהב. 

הלך אצל אמו, אמר לה, אמי, קומי בשלי לי תבשיל טוב להקריבו לאותן אלילים הלואי יתרצו אלי. ובכן קמה אמו ובשלה לו מה שרצה. והגיש להם לאכול ואף אחד מהם לא אושיט ידו לאכול. אמר עליו השלום עתה התאמת אצלי שהם לא רואים ולא שומעים, כמוהם יהיו עושיהם. לקח האש ושרפם. כאשר בא אביו ומצאם שרופים. אמר לו בני מה זה המעשה אשר עשית? אמר לו, אבי, אני לא עשיתי כלום מזה, רק הם רבו על האוכל ושרפו בינם לבין עצמם.

אמר לו, טיפש! האם הם מדברים או נעים או עושים טובה או רעה שאתה אומר כאלה דברים.

ענהו, אבי, תשמע אזנך מה שפיך מדבר, אם אין בהם לא כוח ולא גבורה מדוע תעבדום ותזניחו האל הקדמון, אשר בראני ובראך ובראם וברא כל השמים והארצות. כאשר שמע אביו דבריו לקחו אצל נמרוד המלך אמר לו מלכי! ראה מה עשה בני היום.

שאל נמרוד את אברהם מה אלה המעשים שעשית? אמר לו, אדוני, אני לא עשיתי כלום זה רק הם רבו על האוכל ושרפו זה את זה, אמר לו: טיפש, והאם הם מדברים או נעים או עושים טוב או רע שאתה אומר כאלה דברים. אמר לו אדוני תשמע אוזניך מה שפיך אומר, אם אין בהם לא כוח ולא גבורה מדוע תעבדום ותעזבו האל המקורי אשר בראני ובראך וברא כל השמיים והארצות.

 אמר נמרוד לאברהם אני הוא אשר בראיתך ובראתים ובראתי כל השמיים וארצות.

 אמר לו אדוני אם אתה הוא באמת צוה לשמש שתזרח מהמערב ותשקע במזרח, ואם לא עשית כלום מזה האל אשר נתן היכולת לשרוף פסליך יתן בי יכולת גם לשרוף אותך.

באותה שעה אמר נמרוד לעמליו, זה אם השארנוהו חי בעולם הוא החריב המלוכה ויקלקל הדת.  אין לנו אלא לשורפו כמו ששרף האלילים .ובכן לקחו אברהם אבינו עליו השלום והשליכוהו בכבשן האש יוקד. התגלה עליו השם יתברך שמו והצילו בכבודו ובעצמו. ויצא משם שלם, ובכך ראו כל האנשים פלא.

והתחיל עליו השלום ללמד האנשים עבודת השם וייחודו. כי אמרו חכמים זכרונם לברכה, שהייתה מרגלית תלויה בצוארו של אברהם אבינו עליו השלום והייתה מהירה מסוף העולם ועד סופו. וזאת המרגלית הוא הייחוד אשר היה יוצא מגרונו ומלמד אנשים עבודת השם ויחודו, עד שיצא ממנו אומה אשר עובדת הקדוש-ברוך-הוא והיא ישראל וכמו שנאמר וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם: "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם, אֶת אַבְרָהָם, מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן, וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק. וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו, וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם.

והיא שעמדה

מכסה את המצות ומגביה את הכוס ביד ימין.

וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.