"קדש לי" ד"ת לשבת הגדול וחג הפסח תשפ
נכתב על ידי izik28, 5/4/2020
בס"ד
ד"ת לשבת הגדול- פרשת צו וחג הפסח יד ניסן תש"פ
" קדש לי"
-------------------------------------------------------------------------
בפרשיות חול המועד פסח אנו קוראים את הקריאה אותה אנו אומרים מדי יום בעת הנחת תפילין," קדש לי כל בכור " ,יחד עם זאת אנו שרים בליל הסדר את סדר הסימנים" קדש ורחץ".... אנו שותים ארבעה כוסות כמובן עם כל השיעורים לפי מנהגי העדות השונות, איך ניתן לקשר בין מכלול הדברים?
בנוסף אנו קוראים בפרשיות החג על בקשתו של משה מהקב"ה" הודיעני את דרכך" ,והעניין קצת
תמוה ,האם אין משה יודע את דרכיו של בורא העולם? אם כן מה הם דרכיו עבורנו בארץ הקדושה ובצפיה לחגוג את פסח הבא בית המקדש ?
רבנו בחיי נדרש לשאלה מיהו בכור ? או האם הקב"ה בכור ?," אם תחפש בכתובים תמצא כי כשם שקרא הקב"ה לישראל בכור במכת בכורות כך קרא את עצמו בכור הוא שכתוב (שמות יג) קדש לי כל בכור ופירוש קדש אותי בכלל הבכורות והוא כמו (שמות כה) ויקחו לי תרומה, שפירושו ע"ד האמת ויקחו אותי תרומה וזהו שאמר ויקחו לי תרומה העשירי יהיה קדש, והעולה לנו מזה כי מה שקרא בכור לישראל ולעצמו יתברך אחרי מכת בכורות שהוא זמן הגאולה מה שלא קרא קודם לכן יתבאר מזה שהיה עמהם בצרת השעבוד ואין הבכורה נכרת בהם כביכול: וכך מצאתי בספר הבהיר שאלו תלמידיו לרבי אליעזר, רבי מאי דכתיב קדש לי כל בכור וכי הוי הקב"ה בכור אמר לה אין קדש לי כל בכור אלא שנתקדש ונקדש על שם ישראל דכתיב בני בכורי ישראל כביכול עמהם היה בשעת השעבוד והיינו דכתיב שלח את בני ויעבדני ולא אמר שלח את בכורי" , אנו רואים כאן דבר מדהים ומיוחד, לפי הפירוש כלל עם ישראל נקראים בכור , [מלבד כמובן בכור מאם] ועוד ,ברגע שאנו מקדשים שם שמים כבני ישראל שיצאו ביד רמה גם אם בחשש מובן ,בגבורה עילאית לאחר שנות השיעבוד הרבות למרות כל המרור שהם אכלו ,הם קידשו שם שמים ועיטרו את הקב"ה בתואר " בכור" למרות כביכול שאין הוא בשר ודם כמזמור " אדון עולם אשר מלך" שהרי אינו גוף או דמות גוף!
אנו מקדשים כל שבת וחג על היין , וכאן בחג הפסח אנו אומרים בתחילת הסדר את," קדש ורחץ... אנו מצווים כידוע וכנאמר רבות לקדש את חיינו ואת שם שמיים , נוטריקון של המילה " צפרדע" , היא המכה שניה בסדר מכות מצרים , ראשי התיבות הם " פרחה הגפן הנצו דע ודע "
כלומר , דע לך כי פרחה הגפן והנצו הרמונים שכידוע הרמון משול לתרי"ג מצוות על תריג גרעיניו ..
מה שמקשר אותנו עם פרשת צו הלא היא שבת הגדול אותה ציינו טרם כניסת החג ,"צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו" מפרש רשי "צו את אהרן" - (תורת כהנים פרק א) אין צו אלא ל' זרוז מיד ולדורות אר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס" הקב"ה מזרז את אהרון ובניו לעבודת הקודש במשכן , מה הדבר אומר לגבינו?" יציאת ישראל ממצרים לוותה בזריזיות ולחץ אדיר "ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת"
ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את ה" כדברכם
גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אתי
ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים
וישא העם את בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על שכמם".
פרעה החל סוף סוף להאמין בה" וביכולתו עד כי ביקש בכל לשון שבני ישראל יעזבו את ארצו , פרעה חשש כמובן על חייו ומיהר לעשות את רצון ה" למרות זבח בני ישראל ומריחת הדם על המשקוף, לא עשה להם דבר,שנאמר " והיו שיני המצרים קהות" ,אנו על אחת כמה ורמה צריכים לקיים את מצוות ה" ללא חשש ובשמחה גדולה בדיוק כקידוש שאנו נאמר בליל התקדש החג "... אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֶּן לָנוּ ה" אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה
מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן אֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶה, אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ [בְּאַהֲבָה], מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, (וְשַׁבָּת) וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶךָ (בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן,) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה" מְקַדֵּשׁ (הַשַׁבָּת וְ)יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים."
הקב"ה בחר בנו בגלל היותנו נרדפים ומושפלים לא מהיום , כמוזכר בפסוקים"
וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה" מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי: וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
וכן כמצויין בפרשת ראה," בָּנִים אַתֶּם לַה" אֱלֹהֵיכֶם" ועוד בפרשת כי תבוא, "הַיּוֹם הַזֶּה ה" אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: אֶת ה" הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ: וה" הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו:
וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה" אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:"
בפרקי שירה הצפרדע אומרת": בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:" ועוד מוזכר במדרש " אָמְרוּ חז"ל עַל דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁסִּיֵּם סֵפֶר תְּהִלִּים זָחָה דַּעְתּוֹ עָלָיו וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יֵשׁ בְּרִיָּה שֶׁבָּרָאתָ בְּעוֹלָמְךָ שֶׁאוֹמֶרֶת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת יוֹתֵר מִמֶּנִּי.? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְדַּמְנָה לוֹ צְפַרְדֵּעַ אַחַת, וְאָמְרָה לוֹ, דָּוִד אַל תָּזוּחַ דַּעְתְּךָ עָלֶיךָ, שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת יוֹתֵר מִמֶּךָּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא כָּל שִׁירָה שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת מְמַשֶּׁלֶת עָלֶיהָ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מְשָׁלִים, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי עוֹסֶקֶת בְּמִצְוָה גְדוֹלָה, וְזוּ הִיא הַמִּצְוָה שֶׁאֲנִי עוֹסֶקֶת בָּהּ, יֵשׁ בִּשְׂפַת הַיָּם מִין אֶחָד שֶׁאֵין פַּרְנָסָתוֹ כִּי אִם מִן הַמַּיִם, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא רָעֵב נוֹטְלֵנִי וְאוֹכְלֵנִי. זוּ הִיא הַמִּצְוָה. לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לֶחֶם, וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם, כִּי גֶּחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ, וַה" יְשַׁלֶּם לָךְ. אַל תִּקְרֵי יְשַׁלֶּם לָךְ אֶלָּא יַשְׁלִימֶנּוּ לָךְ:"
" פרחה הגפן הנצו הרמונים " "נשכימה לכרמים" - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי מקרא .. הנצו הרמונים" - כשהם גמורים והנץ שסביבותיהן נופל הנצו נופל נצו ולהם דימה בעלי תלמוד שהן בחכמה גדולה וראויים להורות , שם אתן את דודי לך" שם אראך את כבודי וגדלי שבח בני ".
הרמבן מפרש את מצוות קידוש בכורות," וטעם קדש לי. שיקדש אותם מיד, שתהיה המצוה נוהגת במדבר. והוסיפה הפרשה מצוות רבות שיזכרו היום והחדש שהיה אביב, וישמרו את החקה הזאת למועדה, וזה רמז לעבור השנה כי לא נעשה פסח רק בחדש האביב, והוסיפה בחמץ לא יראה לך שאור בכל גבולך, ומצות הטוטפות:" עם ישראל נקרא " בכור " רבנו בחיי מבאר את הפירוש המילה" לי הוא ""קדש-לי כל-בכור פטר כל-רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא." קדש לי כל בכור פטר כל רחם. היה הכתוב ראוי לומר קדש לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה שהרי מכת בכורות בין בבכור האב שהוא ראשית אונו בין בבכור האם היתה, שכן כתיב וה' הכה כל בכור, ואף בגדול שבבית אם אין שם בכור שאף הוא קרוי בכור. אבל הוסיף לכתוב פטר כל רחם שלא רצה לקדש מן הבכורות כי אם בכור האם בלבד לפי שבכור האב יש לו ספק מה שאין כן בבכור האם וגם בכורות הבהמה שהיו מקודשים בכורי האם היו כי כן כתיב (שמות יג) והעברת כל פטר רחם לה' וכל פטר שגר בהמה וגו' ולכך מצינו שהמשיל הנביא אהבת הקב"ה לישראל לאהבת האם לבן הוא שאמר (ישעיה מט)" התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה "כלומר שלא תרחם בן בטנה ולא אמר הישכח אב בנו. ופירש הרב מורי רבי שלמה ז"ל שהכתוב הזה שאמר התשכח אשה עולה בא להודיענו שני ענינים, האחד שאין להסתפק בעם ישראל שהם בני אל חי כשם שאין להסתפק בראובן שהוא בן אמו, הוא שאמר דוד ע"ה (תהלים פט) הוא יקראני אבי אתה וגו' אף אני בכור אתנהו, והשני כשם שאי אפשר לה לאם להמיר את בנה באחר כך אי אפשר להמיר ישראל בעם אחר, והבטיחם גם אלה תשכחנה שישכח מעשה העגל שכתוב בו אלה אלהיך ישראל, ואנכי לא אשכחך שלא ישכח מעשה סיני שכתוב בו (שמות כ) אנכי ה' אלהיך: וכן אמרו במדרש מכת בכורות היתה במצרים אף בנקבות חוץ מבתיה בת פרעה שהיתה בכורה ולא מתה, שנמצא לה פרקליט טוב זה משה שנאמר (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא ועליה אמר שלמה (משלי לא) טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה, כלומר נשמתה והוא הלילה של מכת בכורות:"
את ה" אלהיך האמרת לך להיות לך לאלהים " המילה " האמרת " נושאת בחובה את המילה" אמור " מלשון דיבור , בדיוק המצווה שאנו עושים בליל הסדר" והגדת לבנך" מצוות מגיד , כדי לקדש שם שמים עלינו לקדש את עצמנו גם כן , בדיוק כמילה" האמרת" בסיפור נפלאות ה" שהוצאינו מעבדות לחרות עולם , כל עניין הקידוש בשבת וחג הינו הזכרת ברית הנצח שלנו שם הקב"ה בדיוק כמו שקראנו בפרשת צו " צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו..... והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העלה והקטיר עליה חלבי השלמים ,אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" .
אם נשים לב נראה שהפסוק טומן בחבו זכר ונקבה גם יחד, המילה "בו"בפ"ס, " ואש על המזבח תוקד בו" נאמרת בלשון זכר, ואילו המילה " העולה" בלשון נקבה ,מפרש המדרש" ללמדנו שמטרת שריפת העולה היא להצית את לב מקריב העולה באש המזבח. דהיינו, כשם שהעולה נשרפת כליל, כך נשרפת כליל ונעלמת גם מחשבתו הרעה, ובמקומה נכנסת בו אש המזבח שהיא התורה. לפי שהתורה שורפת בשלהבתה את יצר הרע שבתוכו, ומכניסה במקומו את היצר הטוב. שנאמר, מימינו אשדת למו (דברים ל"ג)",בדיוק כמו חתן וכלה שעוונותיהם נמחלים ביום כלולתם.
מה שמתקשר עם הפ" ס הראשון ב פרשת צו צו את אהרן" - (תורת כהנים פרק א) אין צו אלא ל' זרוז מיד ולדורות אר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס , המדרש מסביר בפירוט" "במסכת מנחות [קי, א] נאמר: "מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם, כל העוסק בתורת החטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם.
וכן דרשו במד"ר בפרשתנו עה"פ זאת תורת העולה: "כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה,אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקים בהם מעלה אני עליכם כאילו אתם מקריבין אותן"
והרמב"ם בספר מורה נבוכים כותב: כי מטרת הקרבת הקורבנות:כדי לעקור מעם ישראל את עבודת האלילים שהרי שור וכבש- נחשבים לאלילים בקרב הגויים. ועל ידי שחיטת הקורבן והקרבתו- מוכח כי ה' הוא היחידי שברא את העולם וגם שולט עליו."
על הכהנים ללמד את העם חכמה ודעת והמנעות מחטאים כפ"ס " "יורו משפטיך ליעקב." ,יוצא מכך שאם העם יתמיד בלימודו זה וימנע מלחטוא ,שזו מטרתנו פה בארץ ,לכהנים לא תהיה מספיק עבודה ,שכן לא יהיו קרבנות.. לכן הכתוב מזרזם להמשיך ללמד את העם תורה ומצוות ולבטוח ב ה" שגם שהעם יהיה נקי וטהור לגמרי , הכהנים לא יאבדו מכך דבר.
עלינו ,גברים ונשים לדבוק במילה " קדש" שבהיפוך אותיות נקראת" שקד " מלשון לשקוד על דבר מה
כנאמר במשלי ח," אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתתי יום יום לשמר מזוזת פתחי" מפרש המלבים " מצייר את החכמה שהיא יושבת סגורה בהיכלה כבודה בת מלך פנימה, לא תתראה לאיש והדלתות סגורות, והמבקש אותה צריך לשקוד בשקידה רבה על דלתות הסגורות "לשמור מזוזות פתחי", לשמור את העת שיפתח הפתח שאז ימצא החכמה בעת תתראה דרך הפתח:" , אם נחזור לרגע למכת הצפרדע ולנוטריקן המילה , נראה שהצפרדע אומרת כ 3000שירות ותשבחות מדי יום לקב"ה, אנו שהיננו יציר כפיו ועמו הנבחר, שהתקדש ומתקדש בכלל יום ע"י ה" עצמו קל וחומר שעלינו לשבח לאדון הכל ! כל מילה שאנו אומרים, לימוד תורה, תפילה, ברכה, יוצרת מלאך טוב שמליץ טוב בעדנו ! ומשבח לקב"ה כל רגע! על הזכות לעבדו בלב שלם ולשים את תורתו על ליבנו כבפרשת התפלין, בדרך זו כל עם ישראל יזכה לחזות בבית המקדש השלישי, בעבודת הבכורים,הכהנים ושירת הלויים שבה יחזו כל עם ישראל על נשיהם זקניהם וטפם! בע"ה ! בלי לבודד איש כזה או אחר מרעהו ,שהרי ראינו מה קרה במגפת הקורונה.. לאף אחד המצב לא היה נעים כלל .. ,שנהיה ראויים באמת ונבער את החמץ באש התורה הטובה והמקרבת ולא האש השורפת והמכלה! ויתקיים הפ"ס " תקע בשופר גדול לחרותנו " ונקיים את מצוות ה" ברצף כהיפוך המילה" צפר דע" ואז נדע את דרכי ה" הטובות והשריית שכינתו עלינו ביתר שאת ביד רמה לעיני כולם! חג כשר ושמח וקיץ טוב ובריא יחד כולנו בשמחה!!
"
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
