שיעור לשבת הגדול- מצות אכילת מרור והקשר לקורונה
. איכה רבה פרשה ג ד"ה
ה
השביעני במרורים זה יום טוב הראשון של פסח דכתיב
בו על מצות ומרורים, הרוני לענה, מה שהשביעני בליל יום טוב הראשון של פסח, הרוני
בליל תשעה באב לענה, הוי ליל י"ט הראשון של פסח הוא ליל תשעה באב.
2. תלמוד
בבלי מסכת פסחים דף קכ עמוד א
אמר רבא:
מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן. - ומאי שנא מרור דכתיב (במדבר ט) על מצות
ומרורים בזמן דאיכא פסח - יש מרור, ובזמן דליכא פסח - ליכא מרור. מצה נמי הא כתיב
על מצות ומרורים! - מצה מיהדר הדר ביה קרא (שמות יב) בערב תאכלו מצות.
3. רמב"ם
הלכות חמץ ומצה
פרק ו הלכה א. מצות עשה מן התורה לאכול מצה בליל
חמשה עשר שנאמר (שמות יב) בערב תאכלו מצות, בכל מקום ובכל זמן, ולא תלה אכילה זו
בקרבן הפסח אלא זו מצוה בפני עצמה ומצותה כל הלילה.
פרק ז הלכה י"ב. אכילת מרור אינה מצוה מן
התורה בפני עצמה אלא תלויה היא באכילת הפסח, שמצות עשה אחת לאכול בשר הפסח על מצה
ומרורים, ומדברי סופרים לאכול המרור לבדו בליל זה אפילו אין שם קרבן פסח.
4. רמב"ם
הלכות קרבן פסח פרק ח
א. אכילת
בשר הפסח בליל ט"ו מצות עשה שנא' ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על
מרורים יאכלוהו
ב. אם לא
מצאו מצה ומרור יוצאין ידי חובתן באכילת בשר הפסח לבדו, אבל מרור בלא פסח אינו
מצוה.
5. מכילתא
דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא פרשה ו
ומנין אתה
אומר שאם אין להם מצה ומרור הן יוצאין ידי חובתן בפסח ת"ל יאכלוהו...יכול כך
אם אין להם פסח יוצאין ידי חובתן במצה ומרור. הרי אתה דן הואיל והפסח מצות עשה
ומצה ומרור מצות עשה. הא למדת כמו שאם אין להם מצה ומרור הן יוצאין ידי חובתן בפסח
כך אם אין להם פסח יוצאין ידי חובתן במצה ומרור.
6. ספר
המצוות לרמב"ם מצות עשה נו
ולשון מכילתא...הרי
אתה דן הואיל והפסח מצות עשה ומצה ומרור מצות עשה אם למדת שאם אין להם מצה ומרור
הן יוצאין ידי חובתן בפסח כך אם אין להם פסח יוצאין ידי חובתן במצה ומרור תלמוד
לומר יאכלוהו.
7. מסכת
פסחים דף קטו עמוד ב
אמר רבא:
בלע מצה - יצא, בלע מרור - לא יצא. בלע מצה ומרור - ידי מצה יצא, ידי מרור לא יצא.
8. משנה
מסכת פסחים פרק ב משנה ו
אלו ירקות
שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין ובתמכא ובחרחבינה ובמרור...ומצטרפין
לכזית
9. רא"ש
מסכת פסחים פרק י סימן כה
משום דמברך
על אכילת מרור צריך שיאכל כזית דאין אכילה בפחות מכזית
10. הגהות
מיימוניות הלכות חו"מ פרק ח הלכה ב
בשלמא מרור
דאכילה כתיב ביה ואין אכילה פחות מכזית.
11. לקט
יושר חלק א (או"ח) עמוד צג ענין א
הג"מ
במיימוני כתב משום דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו בעינן כזית ואתמהא דההיא אכילה
אפסח קאי?
12. שפת
אמת מסכת פסחים דף לט עמוד א
דבאמת במרור
עצמו לא כתיב אכילה להורות דבעי כזית דהא דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו קאי
אפסח...דהא דבעינן שירגיש טעם מרור בפחות מכזית נמי סגי...אך לא נמצא בשום פוסק
חידוש זה.
13. שאגת
אריה סימן ק'
אע"כ
דבלא האי קרא דבערב תאכלו מצות, מקרא דעל מצות ומרורים יאכלוהו, ש"מ דאין
אכילת מצה פחות מכזית, דהאי יאכלוהו אמצה נמי קאי וא"כ ה"ה נמי דנפקא
ליה מהאי יאכלוהו גופיה למרור דבעי כזית.
14. שו"ת
אבני נזר חלק או"ח סימן תקלד ד"ה ג)
אך התירוץ
פשוט שהרי כתיב על מרורים יאכלוהו והנה נכתב חיוב אכילה במרור בפני עצמו בלא תיבת
ואכלו... ומקרא זה בשביל מרור נאמר דאכילת פסח עצמו ברישא דקרא דואכלו את הבשר.
15. בני
יששכר מאמרי חודש ניסן מאמר ט
הנה בגזירת
היוצר הנה במצרים מררו את חיי אבותינו ולא היה מובן להם על מה עשה ה' ככה, עד
שעמדו כמעט על בוריים בעת צאתם ממצרים הבינו למפרע הטובה הגדולה מהסמים המרים שהיא
למען ביטול והכנעת חומרם והחיות הגס כחיי הבהמיות וישיגו הארת חיי החיים, ולזכר
הזה הוא מצות המרור, לזכר הטובה הגדולה אשר פעל עמנו רבון כל המעשים להכניע החיות
הבהמי ולעשות אותנו מוכנים כמלאכי רוח לקבל התורה.
16. שפת
אמת ויקרא פסח שנה תרלה
מזכירין
שהגלות ג"כ הי' לטובה כי לא היינו מתקרבים לעבודת המקום רק ע"י גלות
מצרים נתקרבנו אליו ב"ה. ולכן מזכירין כל זה. השיעבוד והצעקה והגאולה.
שבנ"י משבחין על כל תהלוכות הגלות שעי"ז היה בכחנו לצעוק כראוי
להשי"ת ועל הצעקה ועל הישועה. וזה טעם המרור על שם שבח המרירות בעצמו
כנ"ל.
17. פרי
צדיק לפסח אות ה'
לפי הזמן
מרור על שם וימררו זה היה בגלות מצרים קודם לפסח שפסח וכו' ומצה שלא הספיק וכו'
והוה ליה להקדים מרור אף לפסח אבל באמת ענין מרור על שם וימררו את חייהם. אין המכוון
על היסורין שסבלו. אך הפירוש המכוון לתכלית מהיסורין שסבלו שעל ידי זה זכו אחר כך
לבער היצר הרע...וזה היה בזמן מאוחר אחר הפסח שהיה תחילת ההצלה אשר פסח על בתי בני
ישראל וגו' ומשום הכי הקדים הפסח. אך למה הקדים מצה למרור...אך באמת המצוה היה
בערב תאכלו מצות תיכף בליל פסח, והיינו מצד ה' יתברך שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים
וגאלם וזכו אז לפי שעה שלא יהיה שאור שבעיסה בלב ישראל כלל...ועי"ז זכו למצות
מצה בערב תאכלו מצות לשעה, לבער היצר הרע, ואחר כך בא תכלית מהמרורים דוימררו את
חייהם שעל ידי זה זכו אחר כך להיות גבור הכובש את יצרו מצד ישראל, ועל ידי זה זכו
למתן תורה אחר כך.
18. גבורות
ה' פרק ס'
ומה שאמרה
תורה לאכול הפסח על מצות ומרורים, הוא גם כן דבר זה כדי להוציא מלבן של
אפיקורסים...כאשר יראו הרבוי בעולם וכבר הוחלט להם כי מן האחד הגמור לא יבא הרבוי
אמרו שהתחלות הם יותר מאחד...ודבר זה בא להוציא מלבם. ואמרה תורה כי הקרבן הזה
שהוא לאל אחד יתברך ויתעלה יהיה הקרבן נאכל על מצות ומרורים, כי המצה מורה על
החירות והמרור הוא שמורה על השעבוד, כי מאתו שהוא אחד יבא החירות והפכו הוא השעבוד
שהוא המוחץ והוא הרופא. ויותר מזה כי הפך הדבר מה שחשבו, כי הם אמרו כי מן האחד לא
יבואו פעולות הפכים, הדבר הוא הפך זה כי מפני שהוא אחד הוא הכל שהרי אין בלתו
ולפיכך מאתו באו ההפכים, כי ההפכים הם גם כן הכל בעבור שלא ימצא עוד חלק ועל ידי
הפכים יש הכל, ולפיכך ראוי שיצאו ההפכים מן אותו שהוא מיוחד כי ראוי שיהיה ממנו
הכל...ולפיכך ראוי שיהיה נאכל הפסח על מצה ומרור. ועוד יש לך לדעת כי הפסח הוא
עצמו מה שישראל הם לה', ואחר המדריגה העליונה הזאת שישראל הם להקדוש ברוך הוא נמשך
אחר זה הגאולה שהוא המצה, ונמשך אחר זה גם כן השעבוד כאשר המקבל ראוי לזה, והכל
הוא מצד שיש להם מדריגה העליונה הזאת. ולפיכך הפסח נאכל על מצות ומרורים כי הפסח
מה שישראל הם לה', שנקרא פסח על שם שפסח על בתי בני ישראל ולא היה משחית בהם, וזה
הוא בשביל שישראל הם אל השם יתברך ואין דבר מכה במה שהוא שלו...ומן מדריגה העליונה
שישראל הם של הקדוש ברוך הוא דבר זה מביא גאולה ומביא מרירות, כי כן נותן המדה
כאשר הם שלמים יש להם הגאולה והשעבוד כאשר יש בהם חסרון.
19. שפת
אמת ויקרא פסח
שנה תרנ"ג
הלל הי' כורך פסח מצה ומרור. להודיע כי מרירות הגלות אינו
דבר נפרד ושהיה שינוי רצון בשעת הגאולה. אך כל הסדר שנהג הקב"ה עמנו הכל דרך
אחד. כמ"ש ממית ומחי' ומצמיח ישועה. מרו"ר הוא מו"ת. כי בגלות
חשובים כמתים. אבל הוא לצורך חיות חדש ולהיות ישועה לדורות.
שנה תרסג
מרורי"ם גי' מלכו"ת. וז"ש שהפסח הי' ישועה ועצה לדורות. על
מצות ומרורים יאכלוהו. שמזה יהיה להם סיוע בגאולה שבכל גלות. ובכל הגליות בעצמם.
מרורים לשון רבים על כל הד' מלכיות:
20. עולת
ראיה / חלק ב / הגדה של פסח
ולפי האמור
מב' הענינים הכלולים ביצי"מ, התכלית וההכנה, יש להתבונן על מה באו המצות
הללו, של ההזכרה והסיפור אם על בחי' התכלית, שהיא להכין אותנו לשלמות הקנויה לנו
מצד יצ"מ, או שעצם ענינו היא ההכנה להכין אותנו לקראת השלמות היותר נפלאה
שיגיע אותנו בגאולה העתידה, ומצד ההכנה לעתיד ראוי להזכיר יצי"מ בלילה,
שהלילה אינו בעל תכלית אלא הכנת המנוחה לעבודה, ומצד התכלית ראוי להזכיר ביום.
והנה בעיקר
ההבדל שבין הנהגת ההווה להנהגה העתידה הוא, שכל זמן שהדעת קצרה והחושך גובר בעולם,
ומצד קוטן הדעת מתעלמת נקודת האמונה, עד שיש ליצה"ר שליטה להעביר את האדם על
רצון קונו, צריך לגלות כח השגחת השי"ת ע"י ניסים ושינוי המנהגים
הטבעיים, אבל לעתיד לבוא כשתמלא הארץ דעה את ה' והשי"ת ישפוך רוחו על כל בשר,
אין צריך שוב לניסים ושינויי המנהג התדירי, כי אדרבא המנהג התדירי בהשגחה התמידית
מספר כבוד אל, וקרבתו ב"ה אל יצוריו...לפי זה כאשר נשים לב להתבונן במה תלויה
ישועת נפשנו באמת, נשיב שתקבע האמונה בלבבינו עד שלא נהיה צריכים לשינוי המנהגים
הטבעיים, כי נדע את ה' באמת, וקביעות האמונה בלב היא גורמת לעמוד בכל הנסיונות
שבעולם. ונמצא שעצם הנסיונות באים לנו להוציא את האמונה מהכח אל הפועל, עד שתגיע
לכללינו למעלת שלמותה. ועל כן נדע שסיפור יצ"מ וקיום המצות התלויות בה הם
סגולות לכח האמונה והדעת האמיתית להתגבר בנו, וא"כ הם המכינים את הגאולה
העתידה, וזכרון העבר הוא מצד שנקבל עלינו עול מלכותו יתברך כראוי לעבוד להאדון
ב"ה שפדה אותנו מבית עבדים.
והנה כן
י"ל בענין מצה ומרור. כי מצה מקבלת נגד מה שהוא התכלית בעצם, שהוא קבלת עול
מלכות שמים, שהוא צורך חיות האמיתי מדי יום ביומו, והרי מצה זו שאנו אוכלים על שום
שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה
וגאלם, שאם היו שוהים עוד בטומאת מצרים לא היו באים ליכולת קבלת עומ"ש והיו
מפסידים התכלית ח"ו. ומרור על שם שמררו וכו' הוא נגד ההכנה, שההכנה שאנו מוכנים
לקדושה העליונה הגדולה שתתגלה עלינו לע"ל היא מצד שנפשותינו מוכנות לזה, וכפי
עוצם קרבת ה' שיש בטבע נפשות עם ד' ע"כ מרגישים את המרירות הגדולה בעומק הנפש
מריחוק מה' יתברך, וזהו המרירות שהנפש מרגשת יותר משיעור דעתה וחכמתה, אלא מצד
גודל ההכנה שיש בה בכח ולא בפועל.
