פירוש המשנה
בס"ד
אצל
מי הולכים רגל ראשון לאחר החתונה
פסחים
דף פ"ז
תיקון טעות
אפי' למעיינים
פ"ח משנה (א) האשה בזמן שהיא
בבית בעלה,
שחט עליה בעלה ושחט עליה אביה - תאכל משל בעלה .הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה,
שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה - תאכל במקום
שהיא רוצה
רש"י האשה
- תאכל משל בעלה. דמסתמא דעתה לימנות על של בעלה כל זמן שלא פירשה שיהא דעתה בשל אביה
רגל הראשון - כך דרך הנשואות
ללכת לבית אביהן רגל הראשון שאחר הנשואין:
תאכל ממקום שהיא רוצה.
ובגמרא מוקי לה כשאינה רדופה לילך עד הנה לבית אביה תמיד הלכך מספקא לן בהי ניחא
לה אלא אם כן פירשה:
דברים הצריכים הסבר
א) גם הוא הולך אצל חותנו למה שחט בעלה לו ולה
ב) הא גם הוא הולך אצל חותנו ויאכל שם?
ב)
אם הוא אינו רוצה לאכול אצל חותנו משום איזה חומרא מאן יימר שהיא א"צ לקבל
החומרא?
ג)תאכל במקום שהיא רוצה ולא קאמר תאכל ממי שהיא רוצה רק
במקום משמע שהם בשתי מקומות?
ד)לשון
הלכה ל' נקבה ויחידות ולא כתוב והלכו ל'
רבים שניהם?
ה)
כיון דרואין כשהיא בבית בעלה אז אומרים
וודאי ניחא לה בקרבן בעלה למה לא אומרים
כן ג"כ כאן אם הבעל ג"כ אוכל אצל חותנו ?
ו)כיון
דרישא דמתני' לא מיירי מהילוך וכאן כתוב
רק והלכה נמצא דרק היא הלכה?
ז)דרך
הנשואות לשון יחיד ונקבה?
ועיין
במאירי ותמצא בפירוש כדלהלן
סיכום
היוצא
לנו מזה שאפי' הי' הנשואות נוהגות לילך ברגל ראשון בבית אביה הי' בעליהם עושים
קרבן פסח בפ"ע (לא אצל חמותם) אם לא חזרה
לביתו
אפי' הלכה ממש קודם שחיטת הפסח
(שהוא ע"פ אחה"צ) לפי שאין ברירה אחר שחיטה הי' בעלה מחכה שתחזור לפסח
אין
אנו באים לקטרג על המנהג שנשתנה מכמו שהי' דכן מצינו ג"כ דרב מנגיד
דדייר בבית חחמוהו (וכן אור''ת דכל הנשים רדופות הן להגיד בבית אביהן כשנמצאו
שלימות בבית חמיהן) וכן בית חתנות לבנו
ויה"ר שיצילנו לנו ולכל ישראל משגיאות
טעות המון עם סוברים דמכאן ראי' שחתן הולך אצל חותנו לערוך
הסדר ראשון
אדרבה
מכאן ראי' להיפוך
אפי'
היא הלכה ברגל ראשון, היאך אפשר שלא הי' עם בעלה ביו"ט לכן תירץ רש'י שכן הי' מנהגם אפי' ששניהם
הי' בירושלים באכילת קרבן פסח
בס"ד לשון המאירי
פז ע״א. האשה בזמן שהיא בבית בעלה כלומר שכבר נשאת והיא בבית
בעלה והיה דרך נשים שרגל ראשון אחר נשואיה היתה הולכת לאכול בבית אביה אלא שבגמרא
פרשו שזו לא הראתה עצמה בערב הרגל כרדופה לילך כלומר שלא היתה מכינה עצמה כמחזרת
לילך אלא עומדת לה בבית בעלה ושחט עליה אביה על שום סמך המנהג ושחט עליה בעלה גם
כן כשראה בה שאינה רדיפה לילך ומתוך כך תאכל משל בעלה אעפ״י שהוא רגל הראשון שמאחר
שלא פרשה בשעת שחיטה שדעתה לילך כמשפט הבנות רעתה לימנות עם של בעל ואם היתה. בשעת
שחיטה רדופה לילך כלומר שהיתר. מכינה עצמה כטחזרת לילך ואחר כך הלכה תאכל משל אביה
שמאחר שהוא רגל ראשון ושהיא רדופה לילך וראי דעתה לימנות עם של אביה וזר.ושהקשו
בגמרא ממה שאמרו במשנתנו בסתם אפי׳ נרגלו