פיטום הקטורת
נכתב על ידי אביהו ח, 24/3/2020


דף הבית תפילות וסגולות
תפילות וסגולות
57 POSTS

דבר תורה לפרשת השבועדברי תורהשטייגן - פורטל התורהתפילות וסגולות
תפילת פיטום הקטורת לקריאה עם כוונות והסברים [מנוקד]
י״ט באדר ה׳תש״פ (15 במרץ 2020)
אמירת פיטום הקטורת מבטלת את כוח המשחית ועוצרת מגפות וצרות על האדם והעולם. האומר את סדר הקטורת כקושר כתרים לקדוש ברוך הוא (מהזוהר והא...
1

דבר תורה לפרשת השבועהלכותשטייגן - פורטל התורהשיעורי התורה של הרב מלאכי רוזנברגשיעורי תורהתפילות וסגולות
תפילין - הלכות והסברים לפי הפשט והסוד - המדריך המלא
ו׳ באדר ה׳תש״פ (2 במרץ 2020)
מה זה תפילין? התפילין הם אות הברית והקשר בין עם ישראל לבין אלקים. המצווה הראשונה של כל ילד יהודי בן 13, בהגיעו ל'בר מצווה' (כלומר בו...
0

דבר תורה לפרשת השבועתפילות וסגולות
סגולה לראש חודש מהבן איש חי זיע"א
כ״ט בשבט ה׳תש״פ (24 בפברואר 2020)
סגולה לכל דבר! 👉🏻 ⚜ כתב רבנו יוסף חיים - הבן איש חי זי'ע"א ⚜ בספרו לשון חכמים (חלק ב סימן ט): " ידוע שיש כ"ח פסוקים שיש בהם כל אותיו...
1

דבר תורה לפרשת השבועשטייגן - פורטל התורהתפילות וסגולות
תפילה לט"ו בשבט מהבן איש חי זיע"א
ט״ו בשבט ה׳תש״פ (10 בפברואר 2020)
כל הזכויות שמורות ל"בן איש חי יומי" ניתן להפיץ ללא מטרות רווח, עם תוספת קרדיט בקשה ליום ט"ו בשבט מרבינו יוסף חיים - הבן איש חי זיע"א...
0

דבר תורה לפרשת השבועתפילות וסגולות
פרשת המן - סגולה לעשירות ופרנסה בשפע - לקריאה ומקורות
ז׳ בטבת ה׳תש״פ (4 בינואר 2020)
תפילה לפני קריאת פרשת המן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית י...
0

שטייגן - פורטל התורהתפילות וסגולות
סגולה ותפילה למוצאי שבת
ו׳ בטבת ה׳תש״פ (3 בינואר 2020)
סגולה במוצאי שבת לומר 130 אליהו הנביא. וגם לומר את נוסח התפילה הבא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אָב הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, בְּסִימָן טוֹ...
0

דבר תורה לפרשת השבועשיעורי תורהשיעורי תורה מתלמידי רבי נחמן מברסלבתפילות וסגולות
יְמֵי חֲנוכָּה הַקְּדוֹשִׁים - מעלת ימי החנוכה - מוהרא"ש
כ״ב בכסלו ה׳תש״פ (20 בדצמבר 2019)
מוֹהֲרֹא"שׁ זַ"ל אָמַר: רָאוּי לְכָל בַּר יִשְׂרָאֵל לִשְׂמֹחַ מְאֹד בִּימֵי הַחֲנֻכָּה הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁאָז הוּא חַג שֶׁל תּוֹרָה...
0

שטייגן - פורטל התורהתפילות וסגולות
אָנָּא בְּכֹחַ - תפילת אנא בכח והסוד שבה
י״ב במרחשון ה׳תש״פ (10 בנובמבר 2019)
"אנא בכח גדולת ימינך וכו'", שזו תפילת ר' נחוניא בן הקנה, וכתב האריז"ל שבתפילה זו יש מ"ב אותיות כנגד שם מ"ב אותיות, ובראש כל תיבה יש...
1

שטייגן - פורטל התורהתפילות וסגולות
תפילת זכות רחל אמינו לרבי יהודה פתיה זיע"א
י׳ במרחשון ה׳תש״פ (8 בנובמבר 2019)
זְכוּת רָחֵל זְכוֹר הָאֵל לְבָנֶיךָ הַנְדוּדִים - שֶׁהִכְנִיסָה אֶת צָרָתָהּ לְחוּפָּתָהּ בְּלֵיל שִׁמּוּרִים - וְהִיא נֶחְבְּתָה תַ...
1

שטייגן - פורטל התורהתפילות וסגולות
תפילת רבינו תם - תפילה נוראה וקדושה מרבנו תם זיע"א
י׳ במרחשון ה׳תש״פ (8 בנובמבר 2019)
בספר יוסף אומץ (אות תפד): תפילה זו קבלה מרבינו תם: "האומרה בכל יום, אני ערב בדבר שלא יארע לו שום פגע רע כל אותו יום ויצליח בכל דרכו"...
1
←הקודם
אחרונים באתר

הכשרת "גשר" לשיניים
כ״ח באדר ה׳תש״פ (24 במרץ 2020)

הכבוד האמיתי של עם ישראל
כ״ח באדר ה׳תש״פ (24 במרץ 2020)

מידות הנפש ותיקונן | האם ניתן לחנך בלי מתח כפיה או יסורים | הרב ליאור אנגלמן
כ״ח באדר ה׳תש״פ (24 במרץ 2020)

בצקם של אבותינו | הרב אורי שרקי | שיעור לפסח
כ״ח באדר ה׳תש״פ (24 במרץ 2020)

השם ברא את העולם הזה ולכן העולם הזה מעניין אותו על כל מרכיביו | אורות לראי"ה קוק | הרב אורי שרקי
כ״ז באדר ה׳תש״פ (23 במרץ 2020)
קריאת שמע ישראל
תיקון הכללי מרבי נחמן זיע"א
פיטום הקטורת - הנוסח כולל סגולות והסברים


דף הבית דבר תורה לפרשת השבוע תפילת פיטום הקטורת לקריאה עם כוונות והסברים [מנוקד]

דבר תורה לפרשת השבועדברי תורהשטייגן - פורטל התורהתפילות וסגולות
תפילת פיטום הקטורת לקריאה עם כוונות והסברים [מנוקד]
מערכת אתר אשובה
י״ט באדר ה׳תש״פ (15 במרץ 2020)
1
אמירת פיטום הקטורת מבטלת את כוח המשחית ועוצרת מגפות וצרות על האדם והעולם. האומר את סדר הקטורת כקושר כתרים לקדוש ברוך הוא (מהזוהר והאר"י הקדוש). זמן טוב לקריאת הפרשה - במהלך היום עד שקיעה ולאחר חצות הלילה.
תוכן עניינים הצג
סדר פיטום הקטורת
אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יַד מֹשֶׁה נְבִיאָךְ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ (יכוון להעלות את הקדושה מתוך הקליפות) סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה: וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ(יכוון בשם רח"ש - ואין לאומרו בפה): וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם: וְנֶאֱמַר: וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה: וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעֲרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהֹוָה לְדֹרֹתֵיכֶם:
תָּנוּ רַבָּנָן, פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוּת הַחַמָּה מָנֶה בְכָל יוֹם, מַחֲצִיתוֹ בַבֹּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בַעָרֶב, וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל וְנוֹטֵל מֵהֶם מָלֵא חָפְנָיו בְּיוֹם הָכִּיפוּרים, מַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּיפוּרִים כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה וְאַחַד עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ וְאֵלּוּ הֵן:
(טוב למנות ביד את הסממנים - לא לקרוא את המספרים) 1. הַצֳּרִי 2. וְהַצִּפּוֹרֶן 3. וְהַחֶלְבְּנָה 4. וְהַלְּבוֹנָה, מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. 5. מוֹר, 6. וּקְצִיעָה 7. וְשִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ 8. וְכַרְכֹּם, מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. 9. הַקֹשְׂט שְׁנֵים עָשָׂר, 10. קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה, 11. קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה,(עד כאן מונים ביד)בּוֹרִית כַּרְשִינָה תִּשְׁעָה קַבִּין, יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא, וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין, מֵבִיא חֲמַר חִוָר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע, מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי נָתַן הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא, אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ, וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ, חַיָּב מִיתָה:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׁרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָה לְמָה הִיא בָאָה, כְּדֵי לְשַׁפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפּוֹרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאֶה. יַיִן קַפְרִיסִין לְמַה הוּא בָא, כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפּוֹרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מִי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ, אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מִי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:
תַּנְיָא, רִבִּי נָתַן אוֹמֵר: כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק, אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב, הֵיטֵב הָדֵק, מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה: לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ, לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה: זֶה הַכְּלָל אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין, וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ, חַיָּב מִיתָה.
תָּנֵי בַר קַפָּרָא: אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָּאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא: אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קָרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ, אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה: כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה: יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: יְהֹוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ: יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ: וְעָרְבָה לַיהֹוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת:
אַבַּיֵּי מְסַדֵּר סֵדֶר הַמַּעֲרָכָה מִשְּׁמָא דִגְמָרָא, וְאָלִיבַּא דְאַבָּא שָׁאוּל. מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת, וּמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת קוֹדֶמֶת לְסִדּוּר שְׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים, וְסִדּוּר שְׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים קוֹדֵם לְדִישּׁוּן מִזְבַּח הַפְּנִימִי, וְדִישּׁוּן מִזְבַּח הַפְּנִימִי קוֹדֵם לַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת, וַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת קוֹדֶמֶת לְדָם הַתָּמִיד, וָדָם הַתָּמִיד קוֹדֵם לַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת, וַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת קוֹדֶמֶת לִקְטֹרֶת, וְּקְטֹרֶת לְאֵבָרִים, וְאֵבָרִים לְמִנְחָה, וּמִנְחָה לַחֲבִיתִּין, וַחֲבִיתִּין לִנְסָכִין, וּנְסָכִין לְמוּסָפִין, וּמוּסָפִין לְבָזִיכִין, וּבָזִיכִין קוֹדְמִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים: עָלֶיהָ הַשָּׁלֵם כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם:
אָנָּא בְּכֹחַ, גְּדוּלַת יְמִינְךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה:
קֳבֵּל רִנַּת, עַמְּךָ. שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ נוֹרָא:
נָא גִּבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם:
חָסִין קָדוֹשׁ, בְּרֹב טוּבְךָ, נַהֵל עֲדָתֶךָ:
יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל, וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת:
(ואומר בלחש)
בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, לְעוֹלָם וָעֶד:
הסברים על החשיבות של פיטום הקטורת
חז"ל הפליגו מאוד במעלת אמירת הקטורת בכל יום, עד שאמרו בזוהר הקדוש (ויקהל ריח ע"ב): "כל הקורא בכל יום את מעשה הקטורת בכוונה, ינצל מכל דברים רעים ומיני כשפים, ומכל פגעים רעים, ומהרהורים רעים, ומדין רע, וממוות, ולא ינזק כל אותו היום, כי אין הסיטרא אחרא יכולה לשלוט עליו. ויש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא, ותסתלק מיתה ממנו ומהעולם, וינצל מכל הדינים שבעולם הזה, ומדינה של גיהנם ומדין מלכות הגויים. ואמר רבי שמעון בר יוחאי, אם בני אדם היו יודעים כמה עליון הוא מעשה הקטורת, היו לוקחים כל מילה ומילה ומעלים אותה עטרה על ראשם ככתר של זהב". ישנם המתעצלים לומר בכל יום פרשת העקדה וסדר הקרבנות, וחבל שאינם שמים על ליבם את המעלות הגדולות האמורות לעיל מדברי חז"ל. ואין ספק כי המתבונן בדברים, יתגבר כארי ומכאן ולהבא יאזור עוז במותניו לסדר תפילתו כיאות.
ומן הניסיון, אין תחליף לתפילה שאדם מתפלל על הסדר מהתחלה בנחת, ומתבונן במילים בכוונה ותחינה, כמו: "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי, ומודה על האמת, ודובר אמת בלבבו, וישכים ויאמר, ריבון העולמים ואדוני האדונים, לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך, כי על רחמיך הרבים וכו'". וכתבו הגאונים שתיקנו לומר תחינות אלו שבאים לזרז את האדם להיות ירא שמים ואפילו בסתר, ולדבר אמת ואפילו בלבבו. (בית יוסף סימן מו)
כמו כן, כמה צריכים לשמוח ולעלוז באומרנו: "לפיכך אנחנו חייבים להודות לך, ולשבחך, ולפארך, ולרוממך, וליתן שיר שבח והודאה לשמך הגדול… אשרינו מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו, ומה יפה מאוד ירושתנו…". ומדברים אלו יכול כל אדם להגיע יום יום לשמחה עצומה ולהתלהבות של ממש, ובלבד שיאמר את הדברים בעירנות ובהתבוננות, ולא מן השפה ולחוץ.
מתוך הספר סדר היום בהלכה ובאגדה
מה המעלות המיוחדות של תפילת הקטורת?
איזה מעלות יש באמירת פיטום הקטורת?
הביאו את דברי המקובל הרה"ג בניהו שמואלי שליט"א שאסף ומנה את כל המעלות המובאים בענין הקטורת מהזוהר והמדרשים ומנאם בקצרה, והם: א. מסלק את המוות ממנו ומהעולם. ב. ינצל מכל דינים קשים וממחלות. ג. מסוגל לרפא את החולה. ד. לא ינזק כל אותו היום שאמרה. ה. זוכה לחלק בעולם הזה ובעולם הבא. ו. עושה נחת רוח לבורא יתברך,וחביבה היא יותר מן התפילה כמו שמובא במדרש תנחומא, שהקטרת הקטורת בבהמ"ק הינה אחת ממצוות ה' יתברך וסודותיה ומעלותיה עצומים ונפלאים עד מאד. וחביבה היא לפני השי"ת מכל מעשה הקרבנות ומן התפילה. ז. מבטל כשפים והרהורים רעים. ח. ימצא חן וחסד בעיני כל רואיו. ט. מסוגל לפרנסה טובה ואף לעשירות ולא יחסר לחמו לעולם. י. ינצל מדין גיהנום. י"א . ינצל מדין של אומות העולם.
מה אומר על אמירת תפילת פיטום הקטורת?
...ומובא עוד בזוהר הקדוש (פרשת וירא ק' ע"ב), אמר ר' פנחס, פעם אחת הייתי הולך בדרך ופגשתי באליהו הנביא ובקשתי שיגיד לי דבר טוב ומועיל לבריות, אמר לי כך: הקב"ה גזר גזירה [והיו לפניו כל המלאכים הממונים להזכיר עוונותיו של האדם] שבזמן שיאמרו בני אדם את פרשת הקרבנות שציוה משה רבנו ונותן ליבו וכוונתו בהם, כל המלאכים יזכירו אותו רק לטוב.
ועוד אמר אליהו הנביא, בזמן שארע מוות בבני אדם, ברית נגזרה וכרוז עבר על צבא השמים אם יכנסו לבתי כנסיות ובתי מדרשות ויאמרו בכוונת הלב את עניני הקטורת – שיתבטל מהם המוות.
עוד מסופר בזוהר (שם ק"א ע"א ) על רב אחא שהלך לכפר טרשא, ובאותו זמן הייתה מגפה בעיר ורב אחא לא ידע על כך, בני העיר אמרו זה לזה – אדם גדול בא לכאן בואו ונבקש ממנו עצה מה לעשות, באו וספרו לרב אחא שיש מגיפה קשה בעיר זה שבעה ימים, אמר להם נלך מיד לבית הכנסת ונערוך תפילה גדולה לפני הקב"ה שיבטל את הגזירה, עוד הם הולכים לביהכ"נ באו לרב אחא ואמרו לו שעוד שני אנשים מתו ועוד שני אנשים נוטים למות, אמר להם רב אחא אין השעה עכשיו מתאימה לעריכת תפילה, דהשעה דוחקת ביותר ויש לעשות דבר שבכוחו לעצור את המוות מיד, יש לבחור ארבעים איש היותר זכאים מבני העיר, ולחלקם עשרה עשרה בכל פינה מפינות העיר, ויאמרו בכוונת הלב את פרשת הקטורת ומעשה הקרבנות, מיד באו בני העיר, ועשו כן שלשה פעמים, וכן עשו בבתיהם של החולים, ומיד התבטל המוות והמגיפה מהם ושמעו בת קול שיצאה מהשמים ואמרה לגזרות הרעות היעצרו למעלה שהרי דין שמים לא שורה כאן כיון שהם יודעים לבטל אותו.
עוד באותו הקשר: הרב יוסף בן פורת - למה 90% מהחוזרים בתשובה הם דווקא ספרדים?
מעלת קריאת פיטום הקטורת מבעל המתוק מדבש (מגדולי מפרשי הזוהר הקדוש)
מתוך הקונטרס לזיכוי הרבים "מאמרי הקטורת" - כל הזכויות שמורות למכון מתוק מדבש
הנה קול ענות חרדה מהדהד מסוף העולם ועד סופו ותגעש ותרעש תבל ומלואה על דבר המכה המהלכת ומדבקת בני אדם השי"ת ירחם, אולם באמת הרי מקרא מלא דיבר הכתוב בפר' בשלח והוא ידוע לכל אפילו לתינוקות של בית רבן: והיה אם שמע תשמע לקול ה' אלהי"ך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה וגו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך. ולהלן (בפר' משפטים) אמר הכתוב ועבדתם את ה' אלהיכ"ם וברך את לחמך וגו' והסרתי מחלה מקרבך.
ידועים דברי הזהר הקדוש בכמה מקומות ש העסק בפרשת הקטורת בכונה ראויה כוחה רב ועצום להגן ולהנצל מן הפורענות ר"ל, ולכן זכות וחובה היא על כולנו לעת כזאת להתחזק באמירת פרשת הקטורת והברייתא העוסקת בפירוט סממני הקטורת בבית הכנסת ומה טוב בציבור קודם תפלת שחריתולאחריה, וכן קודם תפלת המנחה בכונה וברצון והתעוררות הלב, כמבואר ומפורש באר היטיב במאמרי הזהר הקדוש שנקבצו ובאו לפנינו בחוברת זו.
אך כנראה ברור מעובדא דרב אחא בכפר טרשא המובא במאמר הזהר שבפנים החוברת שהציל את הקהל מהמגפה ר"ל והחזירם בתשובה שלימה וזאת היא הנדרש מאתנו כעת להתעורר בקרבינו לשוב אל אבינו שבשמים מתוך פנימיות הלב ולהרבות בתפלה לעורר רחמי שמים וחסדים על שארית ישראל עם השי"ת ונחלתו בכל קצות העולם, וכמאמר הרה"ק מפולנאה זי"ע בספרו תולדות יעקב יוסף שענין התפלה הוא למתק הדין בשרשו וממילא נעשה האדם איש אחר ואין עליו שום ענין דין ח"ו, ועל דרך זה יובן בקשת דוד המלך ע"ה בתהלים באמרו: תכון תפלתי קטרת לפניך, כמובא להלן במאמר הזהר שבפרשת ויחי, ונתפרש במתוק מדבש דהיינו דבר המתקת הדינים והכנעת כוחות הרע מלקטרג ולהרע ח"ו לבני ישראל.
ובשם מרן אור שבעת הימים הבעש״ט הק' זי״ע מובא שענין התפלה היא האמונה והדבקות בהשי"ת, ועל ידי זה מתגלה חסדו וישועתו לברואיו כי מי שהוא בצער מתפלל יותר בדביקות, וכידוע מספרים הק' שכחה הרב של התפלה היא ענין ההכנעה להקב"ה. כמו כן מובא בשם הרה"ק מוהר"פ זי"ע מקאריץ על דבר התפלה שלמה אינה נענית מפני ריחוק האדם מהשי"ת, והעצה היא להתחבר בדבקות עם כלל ישראל, והיינו באהבה ואחוה ושלום ורעות.
ובםפר קדושת לוי להרה״ק מבארדיטשוב זי״ע העלה בלשון קדשו: צריך האדם להאמין שאנחנו עמו בני ישראל הם קרובים אליו (אל השי"ת) לפעול כל מה שירצה איש מאת הבורא ברוך הוא בתפילתו. ובריש פרשת כי תשא כתב שם כי תרצה להנשא ראש בני ישראל מחסרונם רצה לומר מצרתם, ונתנו איש כופר נפשו, כלומר שיתפללו אל ה' שיפדם וממצוקתם יוציאם - אזי - לה' בפקוד אותם, פירוש שחסרונם הוא חסרונו ח״ו - כמאמר רז"ל בסנהדרין בשעה שאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראש קלני מזרועי - פי' שכביכול הקב"ה מצטער בצרתן של ישראל, והיינו כשישראל יצטערו וישובו בתשובה על מה שגרמו לעצמם בעונותם צער ויסורין, ובגלל זה השכינה מצטערת בצערם, בכך יושעו כמובא בכמה מספרי הצדיקים זי"ע.
ובםד0 היום להרה״ק רבי אשר הזקן מסטאלין זי״ע המובא בספר בית אהרן כתב וזה לשונו: יזהר לכוין בקרבנות וקטורת כי זה פתח ומקור לטהר מחשבותיו ומעשיו ולפתוח לו שערי תשובה. כמו כן בסדר היום לבנו הרה"ק בעל ה"בית אהרן" זי"ע מקארלין מובא שם בזה הלשון: הקרבנות והקטורת ידכי גרמיה [יטהר עצמו] באמירתו לגבוה [לשמים], ובצבור בכל מה דאפשר, כי כלל זה בידי, כל אמירות ותפלות הנאמרים בי עשרה שכינתא שריא, ובעזה"י מתקנים כל התיקונים כמו תפילת צדיקי יסודי עולם.
ונחתום בדברי האור החיים הק׳ זי״ע בלשון קדשו: ודבר ידוע הוא מעשים טובים אשר יעשה האדם למטה יוסיפו כח במדת הרחמים, וכמו כן כתב במקום אחר שעל ידי שירבו ישראל בתפלה יחרישו וישתיקו את מדת הדין, והעלה ג' תנאים בענין התפלה. א) שיתפלל האדם כעני הדופק על הפתח. ב) שיבקש ממקור הרחמים. ג) ענין התפלה בזמנה כמאמר הכתוב ואני תפלתי לך ה' עת רצון.
ויהי רצון שעל ידי התשובה ההתעוררות והתפלה והעסק בעניני הקטרת, ובזכותו הרב של אור העולם התנ"א רשב"י זי"ע ולימוד מאמריו הק' שבזהר הק' המובאים לפנינו יתעורר כוחו הגדול לביטול הגזירה, ונזכה להושע ברפואות וישועות והשי"ת ירחם על עמו ונחלתו בכל מקום שהם, ומזה נזכה לצאת מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה כמאמר רז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל במסמך גאולה לגאולה עדיף השתא בעגלא דידן אמן ואמן.
מתוך דברי מרן האר"י הקדוש זיע"א על הקטורת
זה לשון הרב הקדוש מוהר״ר חיים ויטאל זי״ע בספרו שער הכונות דף יג טור ד בשם מורו רבינו האר"י הקדוש זי"ע: אמר לי מורי זכרונו לברכה לזמן המגפה בר מינן וזה עניינו כבר הודעתיך כי כל הנשמות של בני אדם הם ממה שמתברר מן ז' מלכי אדום דמיתו, וזה סוד אומרם ז"ל כל ישראל בני מלכים הם וכאשר בתוך הבירורים יש קצת פסולת שלא הוברר זה הפסולת נעשה ארס וסם המות הממית לאדם בזמן המגפה, והוא סוד פסוק ידבק ד' בך את הדבר.
והענין הוא כי אותם הקליפות שיש באותם בירורים כנזכר הם המכים ונוגפים לאדם בזמן המגפה, ואחר שהכו אותו אינם נפרדים ממנו ותמיד דבוקים עמו ומקיפין אותו מכל סביבותיו שיעור כמה אמות, ולא עוד אלא אפילו באותה השכונה שעומד שם המוכה או אפילו איזה כלי ומלבוש שלו צריך להתרחק ממנו, וכל ההולך ומתדבק שם הוא מתדבק באותם הקליפות הנזכר ויכול להנזק.
וזהו טעם שבשאר החולאי' והמכו' שבפרשת כי תבוא לא כתב בהו ידבק כמו בענין הדבר והמגפה, לפי שבשאר החולאים אין הקליפה ההם מתדבקים שם, מה שאין כן במכת הדבר והמגפה שהיא מבחינת קליפות הבירורים הנזכר, הם דבוקים בו ובמלבושיו ובשכונתו ובכל כליו, וכבר הודעתיך בענין פטום הקטרת כי אותם י"א סממני הקטרת הם מה שנשאר בתוך הקליפות שלא יכלו להתברר, והם י"א אורות שבקדושה המחיים את הקליפות, וכאשר יעלו למעלה יסתלקו מתוך הקליפות וישארו בלתי חיות וימותו, ואינן מזיקים.
וזה הוא סוד הנזכר בזוהר פרשת וירא במדרש הנעלם שטוב לומר פטום הקטרת בזמן המגפה, וכן מצינו במגפת עדת קרח שנעצרה על ידי הקטרת שהקטיר אהרן, ולכן טוב מאד בזמן המגפה ב"מ (בר מינן) שבעת אומרו פטום הקטרת בתפלת שחרית ומנחה יכוין בה באותה כונה האמורה למעלה בסדר הקטורת.
וגם כן כאשר האדם קם אחר חצות לילה לעסוק בתורה אחר שיאמר תיקון חצות ככתוב במקומו, אחר כך יאמר פטום הקטורת בכונה ההיא לפי שאחר חצות נכנעת ממשלת הקליפה, ובפרט אם יתחברו י' אנשים יראי ה' ויקראו סדר פטום הקטורת יחד בכונה הנזכר יעשה רושם גדול למעלה אם יהיה אחר חצות לילה כנזכר.
מתוך הזוהר הקדוש על הקטורת
כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א -הקטעים המודגשים הם תרגום הזוהר לעברית (לא פירוש, רק תרגום)
דף רי"ח-רי"ט - פרשת ויקהל בזוהר הקדוש
כְּגַוְונָא דָּא קְטֹרֶת, כָּל מַאן דְּאָרַח בְּהַהוּא תְּנָנָא, כַּד סָלִיק הַהוּא עַמּוּדָא מֵהַהוּא מַעֲלֶה עָשָׁן, הֲוָה מְבָרֵר לִבֵּיהּ, בִּבְרִירוּ בִּנְהִירוּ בְּחֶדְוָה לְמִפְלַח לְמָארֵיהּ, וְאַעְבָּר מִנֵּיהּ זוּהֲמָא דְּיֵצֶר הָרָע, וְלָא הֲוָה לֵיהּ אֶלָּא לִבָּא חֲדָא, לָקֳבֵל אֲבוּהָ דְּבִשְׁמַיָּא. בְּגִין דִּקְטֹרֶת, תְּבִירוּ דְּיֵצֶר הָרָע אִיהוּ וַדַּאי בְּכָל סִטְרִין. וּכְמָּה דְּצִיץ הֲוָה קָאִים עַל נִיסָא, אוּף קְטֹרֶת. דְּלֵית לָךְ מִלָּה בְּעָלְמָא, לְמִתְבַּר לֵיהּ לְסִטְרָא אַחֲרָא, בַּר קְטֹרֶת.
כְּמוֹ כֵן הַקְּטֹרֶת, כָּל מִי שֶׁהֵרִיחַ בְּאוֹתוֹ עָשָׁן, כְּשֶׁעָלָה אוֹתוֹ עַמּוּד מֵאוֹתוֹ מַעֲלֶה עָשָׁן, הָיָה מְבָרֵר אֶת לִבּוֹ בְּבֵרוּר (באורה בשמחה) לַעֲבֹד אֶת רִבּוֹנוֹ וּמַעֲבִיר מִמֶּנּוּ זֻהֲמַת הַיֵּצֶר הָרָע, וְלֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד כְּנֶגֶד אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, מִשּׁוּם שֶׁקְּטֹרֶת הִיא שֶׁבֶר לַיֵּצֶר הָרָע וַדַּאי בְּכָל הַצְּדָדִים. כְּמוֹ שֶׁצִּיץ הָיָה עוֹמֵד עַל נֵס - אַף קְטֹרֶת. שֶׁאֵין לְךְ דָּבָר בָּעוֹלָם לִשְׁבֹּר אֶת הַצַּד הָאַחֵר, פְּרָט לַקְּטֹרֶת.
תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב, (במדבר יז) קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת. מַאי טַעְמָא. כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְיָ', הֵחֵל הַנָּגֶף. דְּהָא לֵית תְּבִירוּ לְהַהוּא סִטְרָא בַּר קְטֹרֶת. דְּלֵית לָךְ מִלָּה חֲבִיבָה קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כִּקְטֹרֶת. וְקַיְּימָא לְבַטְּלָא חַרְשִׁין, וּמִלִּין בִּישִׁין מִבֵּיתָא. רֵיחָא וַעֲשָׁנָא דִּקְטֹרֶת דְּעַבְדֵי בְּנִי נָשָׁא, בְּהַהוּא עוֹבְדָּא אִיהוּ מְבַטֵּל, כָּל שֶׁכֵּן קְטֹרֶת.
בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, (במדבר יז) קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת. מָה הַטַּעַם? כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף. שֶׁהֲרֵי אֵין שֶׁבֶר לְאוֹתוֹ הַצַּד פְּרָט לַקְּטֹרֶת, שֶׁאֵין לְךְ דָּבָר חָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמוֹ קְטֹרֶת, וְעוֹמֶדֶת לְבַטֵּל כְּשָׁפִים וּדְבָרִים רָעִים מֵהַבַּיִת. רֵיחַ וַעֲשַׁן הַקְּטֹרֶת שֶׁעוֹשִׂים בְּנֵי אָדָם, בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה הוּא מְבַטֵּל, כָּל שֶׁכֵּן הַקְּטֹרֶת.
עוד באותו הקשר: ובלכתך בדרך - שיעור תורה בספר הזהר הקדוש מפי הרב יצחק כהן שליט"א
מִלָּה דָּא גְּזֵרָה קַיְּימָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּכָל מַאן דְּאִסְתָּכַּל וְקָרֵי בְּכָל יוֹמָא עוֹבְדָּא (נ''א פרשתא) דִּקְטֹרֶת, יִשְׁתְּזִיב מִכָּל מִלִּין בִּישִׁין חַרְשִׁין דְּעָלְמָא. וּמִכָּל פְּגָעִין בִּישִׁין, וּמֵהִרְהוּרָא בִּישָׁא, וּמִדִּינָא בִּישָׁא, וּמִמוֹתָנָא, וְלָא יִתְזַק כָּל הַהוּא יוֹמָא, דְּלָא יָכִיל סִטְרָא אַחֲרָא לְשַׁלְטָא עָלֵיהּ, וְאִצְטְרִיךְ דִּיכַוֵּין בֵּיהּ.
דָּבָר זֶה גְּזֵרָה עוֹמֶדֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל וְקוֹרֵא בְּכָל יוֹם אֶת מַעֲשֵׂה (פרשת) הַקְּטֹרֶת, יִנָּצֵל מִכָּל הַדְּבָרִים הָרָעִים וְכִשְׁפֵי הָעוֹלָם, וּמִכָּל הַפְּגָעִים הָרָעִים, וּמֵהִרְהוּר רַע וּמִדִּין רַע וּמִמָּוֶת, וְלֹא יִנָּזֵק כָּל אוֹתוֹ יוֹם, שֶׁלֹּא יָכוֹל הַצַּד הָאַחֵר לִשְׁלֹט עָלָיו, וְצָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן בּוֹ.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִי בְּנֵי נָשָׁא הֲווֹ יַדְעֵי כַּמָה עִלָּאָה אִיהוּ עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲווֹ נַטְלֵי כָּל מִלָּה וּמִלָּה מִנֵּיהּ, וַהֲווּ סַלְקֵי לֵהּ עֲטָרָה עַל רֵישַׁיְיהוּ, כְּכִתְרָא דְּדַהֲבָא. וּמַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ, בָּעֵי לְאִסְתַּכְּלָא בְּעוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת, וְאִי יְכַוֵין בֵּיהּ בְּכָל יוֹמָא, אִית לֵיהּ חוּלָקָא בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְיִסְתָּלַּק מוֹתָנָא מִנֵּיהּ, וּמֵעָלְמָא, וְיִשְׁתְּזִיב מִכָּל דִּינִין דְּהַאי עָלְמָא, מִסִּטְרִין בִּישִׁין, וּמִדִּינָא דְּגֵיהִנָּם, וּמִדִּינָא דְּמַלְכוּ אַחֲרָא.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִם בְּנֵי אָדָם הָיוּ יוֹדִים כַּמָּה הוּא עֶלְיוֹן מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָיוּ נוֹטְלִים כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר מִמֶּנּוּ וְהָיוּ מַעֲלִים אוֹתוֹ עֲטָרָה עַל רָאשֵׁיהֶם כְּמוֹ כֶּתֶר שֶׁל זָהָב. וּמִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בּוֹ, צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, וְאִם יְכַוֵּן בּוֹ בְּכָל יוֹם, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְיִסְתַּלֵּק הַמָּוֶת מִמֶּנּוּ וּמֵהָעוֹלָם, וְיִנָּצֵל מִכָּל הַדִּינִים שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, וּמִצְּדָדִים רָעִים, וּמִדִּין הַגֵּיהִנֹּם וּמִדִּין הַמַּלְכוּת הָאַחֶרֶת.
בְּהַהוּא קְטֹרֶת כַּד הֲוָה סָלִיק תְּנָנָא בְּעַמּוּדָא, כַּהֲנָא הֲוָה חָמֵי אַתְוָון דְּרָזָא דִּשְׁמָא (דף ריט ע''אנ) קַדִּישָׁא, פְּרִישָׂא (נ''א פרחין) בַּאֲוִירָא, וְסַלְקֵי לְעֵילָּא בְּהַהוּא עַמּוּדָא. לְבָתַר כַּמָה רְתִיכִין קַדִּישִׁין סָחֲרִין לֵיהּ מִכָּל סִטְרִין, עַד דְּסָלִיק בִּנְהִירוּ וְחֶדְוָה, וְחַדֵּי לְמַאן דְּחַדֵּי, וְקָשַׁר קִשְׁרִין לְעֵילָּא וְתַתָּא לְיַחֲדָא כֹּלָּא, וְהָא אוֹקִימְנָא. וְדָא מְכַפֵּר עַל יֵצֶר הָרָע, וְעַל עֲבוֹדָה זָרָה, דְּאִיהוּ סִטְרָא אַחֲרָא. וְהָא אוֹקְמוּהָ.
בְּאוֹתָהּ קְטֹרֶת, כְּשֶׁהָיָה עוֹלֶה עָשָׁן בָּעַמּוּד, הַכֹּהֵן הָיָה רוֹאֶה הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ פְּרוּשׂוֹת (פורחות) בָּאֲוִיר וְעוֹלוֹת לְמַעְלָה בְּאוֹתוֹ עַמּוּד. אַחַר כָּךְ כַּמָּה מֶרְכָּבוֹת קְדוֹשׁוֹת סוֹבְבוֹת אוֹתוֹ מִכָּל הַצְּדָדִים עַד שֶׁעוֹלֶה בְּאוֹר וְשִׂמְחָה, וּמְשַׂמֵּחַ אֶת מִי שֶׁמְּשַׂמֵּחַ, וְקוֹשֵׁר קְשָׁרִים לְמַעְלָה וּלְמַטָּה כְּדֵי לְיַחֵד הַכֹּל, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. וְזֶה מְכַפֵּר עַל יֵצֶר הָרָע וְעַל עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהוּא הצַּד הָאַחֵר, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ.
פָּתַח וְאָמַר, (שמות לז) וַיַּעַשׂ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת וְגוֹ'. הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, בְּגִין דִּתְרֵין מַדְבְּחִין הֲווֹ, מַדְבְּחָא דְּעִלָּוָון, וּמַדְבְּחָא דִּקְטֹרֶת בּוּסְמִין, דָּא לְבַר, וְדָא לְגוֹ. הַאי מַדְבְּחָא דִּקְטֹרֶת, דְּאִיהוּ פְּנִימָאָה, אֲמַאי אִקְרֵי מִזְבֵּחַ, וְהָא לָא דַּבְחִין בֵּיהּ דִּבְחִין, וּמִזְבֵּחַ עַל דָּא אִקְרֵי.
פָּתַח וְאָמַר, (שמות ל) וַיַּעַשׂ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת וְגוֹ'. בְּפָסוּק זֶה יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן, מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ שְׁנֵי מִזְבְּחוֹת - מִזְבַּח הָעוֹלוֹת וּמִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים, זֶה בַּחוּץ וְזֶה בִּפְנִים, מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת הַזֶּה שֶׁהוּא פְּנִימִי, לָמָּה נִקְרָא מִזְבֵּחַ, וַהֲרֵי אֵין זוֹבְחִים בּוֹ זְבָחִים, וּמִזְבֵּחַ עַל כֵּן נִקְרָא?
אֶלָּא בְּגִין דְּבָטִיל וְכָפִית לְכַמָּה סִטְרִין בִּישִׁין, וּבְגִין דְּהַהוּא סִטְרָא בִּישָׁא כְּפִית לָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה, וְלָא לְמֶהֱוֵי קַטֵּיגוֹרָא, וְעַל דָּא אִקְרֵי מִזְבֵּחַ. כַּד הַהוּא סִטְרָא בִּישָׁא הֲוָה חָמֵי (ס''א עמודא דעשנא) עֲשָׁנָא דִּקְטֹרֶת דְּסָלִיק, אִתְכַּפְיָיא וְעָרַק, וְלָא יָכִיל לְקָרְבָא כְּלַל לְמַשְׁכְּנָא. וּבְגִין דָּא אִתְדָּכֵי וְלָא אִתְעֲרָב בְּהַהוּא חֶדְוָה דִּלְעֵילָּא, בַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי, וּבְגִין דְּחֲבִיבָא כָּל כַּךְ, לָא קָאִים הַהוּא מִזְבֵּחַ, אֶלָּא (ד''א פנימאה) לְגוֹ. דְּהַאי אִיהוּ מִזְבֵּחַ דְּבִרְכָּאן אִשְׁתְּכָחוּ בֵּיהּ, וְעַל דָּא סָתִים מֵעֵינָא.
אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁמְּבַטֵּל וְכוֹפֵת כַּמָּה צְדָדִים רָעִים, וּמִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ הַצַּד הָרָע כָּפוּת, לֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט וְלֹא לִהְיוֹת קָטֵגוֹר, וְעַל כֵּן נִקְרָא מִזְבֵּחַ. כְּשֶׁאוֹתוֹ הַצַּד הָרָע הָיָה רוֹאֶה (עמוד העשן) עֲשַׁן הַקְּטֹרֶת שֶׁעוֹלֶה - נִכְנָע וּבוֹרֵחַ, וְלֹא יָכוֹל לִקְרַב כְּלָל לַמִּשְׁכָּן. וּמִשּׁוּם זֶה נִטְהָר וְלֹא מִתְעָרֵב בְּאוֹתָהּ שִׂמְחָה שֶׁלְּמַעְלָה, פְּרָט לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא לְבַדּוֹ, וּמִשּׁוּם שֶׁכָּל כָּךְ חֲבִיבָה, לֹא עוֹמֵד אוֹתוֹ מִזְבֵּחַ אֶלָּא (פנימי) לִפְנִים, שֶׁזֶּהוּ הַמִּזְבֵּחַ שֶׁנִּמְצָאוֹת בּוֹ בְּרָכוֹת, וְעַל כֵּן נִסְתָּר מִן הָעַיִן.
מַה כְּתִיב בְּאַהֲרֹן, (במדבר יז) וַיַּעֲמוֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה, דְּכָפִית לֵיהּ לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּלָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה כְּלַל, וְלָא לְמֶעְבַּד דִּינָא. סִימָנָא דָּא אִתְמְסַר בִּידָנָא, דִּי בְּכָל אֲתָר דְּקָאָמְרֵי בְּכַוָונָה, וּרְעוּתָא דְּלִבָּא עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת, דְּלָא שַׁלְטָא מוֹתָנָא בְּהַהוּא אֲתָר, וְלָא יִתְזַק, וְלָא יַכְלִין שְׁאַר עַמִּין לְשַׁלְּטָאָה עַל הַהוּא אֲתָר.
מַה כָּתוּב בְּאַהֲרֹן? (במדברים) וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה, שֶׁכָּפַת אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁלֹּא יָכוֹל לִשְׁלֹט כְּלָל וְלֹא לַעֲשׂוֹת דִּין. סִימָן זֶה נִמְסַר בְּיָדֵינוּ, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁאוֹמְרִים בְּכַוָּנָה וּרְצוֹן הַלֵּב אֶת מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, שֶׁאֵין שׁוֹלֵט הַמָּוֶת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וְלֹא יֻזַּק, וְלֹא יְכוֹלִים שְׁאָר הָעַמִּים לִשְׁלֹט עַל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם.
תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב, מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת. כֵּיוָן דִּכְתִּיב מִזְבֵּחַ, אֲמַאי אִקְרֵי מִקְטַר קְטֹרֶת. אֶלָּא בְּגִין דְּנַטְלֵי מֵהַאי אֲתָר לְאַקְטְרָא, כְּמָה דְּעֲבַד אַהֲרֹן. תּוּ, מִזְבֵּחַ אִצְטְרִיךְ לְאַקְטְרָא לְקַדְּשָׁא לֵיהּ בְּהַהוּא קְטֹרֶת, וְעַל דָּא מִקְטַר קְטֹרֶת. תּוּ, מִקְטַר קְטֹרֶת, כְּתַרְגּוּמוֹ, לְאַקְטְרָא קְטֹרֶת, דְּהָא אָסִיר לְאַקְטְרָא בַּאֲתָר אַחֲרָא קְטֹרֶת, בַּר מִמַּחְתָּה. (נ''א ממחתה דיום הכפורים)
בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת. כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב מִזְבֵּחַ, לָמָּה נִקְרָא מִקְטַר קְטֹרֶת? אֶלָא מִשּׁוּם שֶׁנּוֹטְלִים מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַקְטִיר כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אַהֲרֹן. עוֹד, הַמִּזְבֵּחַ צָרִיךְ לְהַקְטִיר לְקַדְּשׁוֹ בְּאוֹתָהּ קְטֹרֶת, וְעַל כֵּן מִקְטַר קְטֹרֶת. עוֹד, מִקְטַר קְטֹרֶת כְּתַרְגּוּמוֹ, לְהַקְטִיר קְטֹרֶת. שֶׁהֲרֵי אָסוּר לְהַקְטִיר בְּמָקוֹם אַחֵר קְטֹרֶת, רַק מִמַּחְתָּה. (ממחתה של יום הכפורים).
תָּא חֲזֵי, הַאי מַאן דְּדִינָא רָדִיף אֲבַתְרֵיהּ, אִצְטְרִיךְ לְהַאי קְטֹרֶת, וּלְאָתָבָא קַמֵּי מָארֵיהּ, דְּהָא סִיּוּעָא אִיהוּ לְאִסְתַּלְּקָא דִּינִין מִנֵּיהּ, וּבְהַאי וַדַּאי מִסְתַּלְּקִין מִנֵּיהּ, אִי הוּא רָגִיל בְּהַאי, לְאַדְכְּרָא תְּרֵין זִמְנִין בְּיוֹמָא, בְּצַפְרָא וּבְרַמְשָׁא, דִּכְתִּיב קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַבֹּקֶר וּכְתִיב בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה. וְדָא אִיהוּ קִיוּמָא דְּעָלְמָא תָּדִיר, דִּכְתִּיב, (שמות ל) קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנִי יְיָ' לְדוֹרוֹתֵיכֶם וַדַּאי הוּא קִיוּמָא דְּעָלְמָא לְתַתָּא, וְקִיּוּמָא דְּעָלְמָא לְעֵילָּא.
בֹּא וּרְאֵה, זֶה מִי שֶׁדִּין רוֹדֵף אַחֲרָיו, צָרִיךְ אֶת הַקְּטֹרֶת הַזּוֹ וְלָשׁוּב לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא סִיּוּעַ לְסַלֵּק דִּינִים מִמֶּנּוּ, וּבָזֶה וַדַּאי הֵם מִסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ, אִם הוּא רָגִיל בְּכָךְ לְהַזְכִּיר פַּעֲמִים בַּיּוֹם - בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, שֶׁכָּתוּב קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, וְכָתוּב בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה. וְזֶהוּ קִיּוּמוֹ שֶׁל הָעוֹלָם תָּמִיד, שֶׁכָּתוּב (שמות ל) קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדֹרֹתֵיכֶם. וַדַּאי שֶׁהוּא קִיּוּם הָעוֹלָם לְמַטָּה וְקִיּוּם הָעוֹלָם לְמַעְלָה.
בְּהַהוּא אֲתָר דְּלָא אִדְכַּר בְּכָל יוֹמָא עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת, דִּינִין דִּלְעֵילָּא שַׁרְיָין בֵּיהּ, וּמוֹתָנִין סַגִיאוּ בֵּיהּ, וְעַמִּין אַחֲרָנִין שַׁלְטִין עָלֵיהּ. בְּגִין דִּכְתִּיב, קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְיָ'. תָּמִיד אִיהוּ קַיְּימָא לִפְנֵי יְיָ', יַתִּיר מִכָּל פּוּלְחָנִין אַחֲרָנִין, חֲבִיבָא אִיהוּ עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת, דְּהוּא יַקִּיר וְחָבִיב קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יַתִּיר מִכָּל פּוּלְחָנִין וּרְעוּתִין (נ''א ועובדין) דְּעָלְמָא. וְאַף עַל גַּב דִּצְלוֹתָא אִיהִי מְעַלְּיָיא מִכֹּלָּא, עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת הוּא יַקִּיר וְחָבִיב קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁלֹּא נִזְכָּר בְּכָל יוֹם מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, הַדִּינִים שֶׁלְּמַעְלָה שְׁרוּיִים בּוֹ וּמַגֵּפוֹת רַבּוֹת בּוֹ, וְעַמִּים אֲחֵרִים שׁוֹלְטִים עָלָיו, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה'. תָּמִיד הִיא עוֹמֶדֶת לִפְנֵי ה' יוֹתֵר מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת הָאֲחֵרוֹת. חָבִיב הוּא מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, שֶׁהוּא נִכְבָּד וְחָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת וְהָרְצוֹנוֹת (והמעשים) שֶׁל הָעוֹלָם. וְאַף עַל גַּב שֶׁהַתְּפִלָּה מְעֻלָּה מֵהַכֹּל - מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת הוּא נִכְבָּד וְחָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
תָּא חֲזֵי, מַה בֵּין צְלוֹתָא לְעוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת. צְלוֹתָא אַתְקִינוּ לָהּ בַּאֲתָר דְּקָרְבְּנִין, דַּהֲווֹ עַבְדֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָל אִינּוּן קָרְבְּנִין דַּהֲווֹ עַבְדִּין יִשְׂרָאֵל, לָאו אִינּוּן חֲשִׁיבִין כִּקְטֹרֶת. וְתוּ מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא צְלוֹתָא אִיהוּ תִּקּוּנָא לְאַתְקְנָא מַה דְּאִצְטְרִיךְ, קְטֹרֶת עָבִיד יַתִּיר, מְתַקֵּין וְקָשִׁיר קִשְׁרִין, וְעָבִיד נְהִירוּ יַתִּיר מִכֹּלָּא. וּמַאן אִיהוּ דְּאַעְבַּר זוּהֲמָא וְאִידְכֵּי מַשְׁכְּנָא, וְכֹלָּא אִתְנְהִיר וְאִתְתָּקַּן וְאִתְקָשַּׁר כַּחֲדָא.
בֹּא וּרְאֵה מַה בֵּין תְּפִלָּה לְמַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת. אֶת הַתְּפִלָּה תִּקְּנוּ בִּמְקוֹם קָרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים, וְכָל אוֹתָם קָרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים יִשְׂרָאֵל אֵינָם חֲשׁוּבִים כְּמוֹ הַקְּטֹרֶת. וְעוֹד, מַה בֵּין זֶה לָזֶה? אֶלָּא תְּפִלָּה הִיא תִּקּוּן לְתַקֵּן מַה שֶּׁצָּרִיךְ. קְטֹרֶת עוֹשָׂה יוֹתֵר, מְתַקֶּנֶת וְקוֹשֶׁרֶת קְשָׁרִים וְעוֹשָׂה אוֹר יוֹתֵר מֵהַכֹּל. וּמִי הוּא שֶׁמַּעֲבִיר זֻהֲמָה וּמְטַהֵר אֶת הַמִּשְׁכָּן, וְהַכֹּל מֵאִיר וְנִתְקָן וְנִקְשָׁר כְּאֶחָד.
וְעַל דָּא בָּעֵינָן לְאַקְדְּמָא עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת לִצְלוֹתָא, בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, לְאַעְבְּרָא זוּהֲמָא מֵעָלְמָא, דְּאִיהוּ תִּקּוּנָא דְּכֹלָּא, בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא. כְּגַוְונָא דְּהַהוּא קָרְבָּנָא חֲבִיבָא דְּאִתְרְעֵי בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
וְלָכֵן צְרִיכִים לְהַקְדִּים מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת לַתְּפִלָּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, לְהַעֲבִיר הַזֻּהֲמָה מֵהָעוֹלָם, שֶׁהִיא תִּקּוּן שֶׁל הַכֹּל בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כְּמוֹ שֶׁאוֹתוֹ קָרְבָּן חָבִיב שֶׁמְּרֻצֶּה בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
מַה כְּתִיב בְּמֹשֶׁה (שמותל) וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וְגוֹ' אַף עַל גַּב דְּאוֹקְמוּהָ, אֲבָל מַאי שְׁנָא בְּעוֹבָדָא דָּא יַתִּיר מִכָּל מַה דְּאָמַר לֵיהּ. אֶלָּא קַח לְךָ, לַהֲנָאָתָךְ וּלְתוֹעַלְתָּךְ. בְּגִין דְּכַד אִתְּתָא אִתְדַכְּאַת, הֲנָאוּתָא דְּבַעְלָהּ אִיהוּ. וְרָזָא דָּא קַח לְךָ סַמִּים, לְאַעְבְּרָא זוּהֲמָא, לְאִתְקַדְּשָׁא אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ (דף רי''ט ע''ב) דְּמֹשֶׁה.
מַה כָּתוּב בְּמֹשֶׁה? (שם) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךְ סַמִּים נָטָף וְגוֹ'. אַף עַל גַּב שֶׁבֵּאֲרוּהָ, אֲבָל מַה שּׁוֹנֶה בְּמַעֲשֶׂה זֶה יוֹתֵר מִכָּל מַה שֶּׁאָמַר לוֹ? אֶלָּא קַח לְךְ - לַהֲנָאָתְךְ וּלְתוֹעַלְתְּךְ. מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁאִשָּׁה נִטְהֶרֶת, זוֹ הֲנָאָה לְבַעְלָהּ. וְסוֹד זֶה - קַח לְךְ סַמִּים, לְהַעֲבִיר הַזֻּהֲמָה, לְקַדֵּשׁ אִשָּׁה עִם בַּעְלָהּ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.
עוד באותו הקשר: הרב יואל ראטה שליט"א -לימוד זכות על בחורי ישראל !
כְּגַוְונָא דָּא (ויקרא ט) קַח לְךָ עֵגֶל בֵּן בָּקָר, דְּאִתְּמַר לְאַהֲרֹן. לְכַפָּרָא עַל חוֹבֵיהּ, עַל הַהוּא עֵגֶל דְּאִיהוּ גָּרִים לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא כְּתִיב בְּמֹשֶׁה, קַח לְךָ, לַהֲנָאָתָךְ, וּלְתוֹעַלְתָּךְ. (ס''א לכך אוקמוה בפסל לך, מההוא פסולת דלוח אבנא נתעשר משה אוף הכי לך להנאתך ולטובתך)
כְּמוֹ כֵן קַח לְךְ עֵגֶל בֶּן בָּקָר שֶׁנֶּאֱמַר לְאַהֲרֹן, לְכַפֵּר עַל חֶטְאוֹ עַל אוֹתוֹ עֵגֶל שֶׁהוּא גָּרַם לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל. וְעַל זֶה כָּתוּב בְּמֹשֶׁה קַח לְךְ, לַהֲנָאָתְךְ וּלְתוֹעַלְתְּךְ. (לכךבארוה בפסל לך, מאותה פסלת של לוח אבן נתעשר משה. אף כאן לך להנאתך ולטובתך).
קְטֹרֶת קָשִׁיר קְשִׁירוּ, נָהִיר נְהִירוּ וְאַעְבַּר זוּהֲמָא. וְד' אִתְחַבָּר בה' (ד''א ד' אתעביד ה'), ה' אִתְחַבָּר בְּו'. ו' סָלִיק וְאִתְעַטָּר בְּה'. ה' אִתְנְהִיר בְּי'. וְכֹלָּא סָלִיק רְעוּתָא לְאֵין סוֹף. וַהֲוֵי כֹּלָּא קְשִׁירוּ חַד, וְאִתְעָבִיד חַד קְשִׁירוּ, בְּרָזָא חֲדָא דְּאִיהוּ קִשְׁרָא עִלָּאָה דְּכֹלָּא.
הַקְּטֹרֶת קוֹשֶׁרֶת קְשָׁרִים, מְאִירָה אוֹר וּמַעֲבִירָה זֻהֲמָה, וְד' מִתְחַבֶּרֶת בְּה' (ד' נעשית ה'), ה' מִתְחַבֶּרֶת בְּו', ו' עוֹלָה וּמִתְעַטֶּרֶת בְּה', ה' מְאִירָה בְּי', וְהַכֹּל מַעֲלֶה רָצוֹן לָאֵין סוֹף. וְנִהְיָה הַכֹּל קֶשֶׁר אֶחָד, וְנַעֲשֶׂה קֶשֶׁר אֶחָד בְּסוֹד אֶחָד, שֶׁהוּא קֶשֶׁר עֶלְיוֹן שֶׁל הַכֹּל.
מִכָּאן וּלְהָלְאָה, כֵּיוָן דְּכֹלָּא אִתְקַשְּׁרָא בְּהַאי קִשְׁרָא, אִתְעֲטָּר כֹּלָּא בְּרָזָא דְּאֵין סוֹף. וְרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אִתְנְהִיר, וְאִתְעַטָּר בְּכָל סִטְרִין, וְעָלְמִין כֻּלְּהוּ בְּחֶדְוָה. וְאִתְנְהִירוּ בּוּצִינִין וּמְזוֹנִין וּבִרְכָּאן אִשְׁתְּכָחוּ בְּכָל עָלְמִין, וְכֹלָּא בְּרָזָא דִּקְטֹרֶת. וְאִי זוּהֲמָא לָא אִתְעַבָּר, כֹּלָּא לָא אִתְעָבִיד. דְּכֹלָּא בְּהַאי תַּלְיָיא.
מִכָּאן וָהָלְאָה, כֵּיוָן שֶׁהַכֹּל נִקְשָׁר בַּקֶּשֶׁר הַזֶּה, אָז הַכֹּל מִתְעַטֵּר בְּסוֹד הָאֵין סוֹף, וְסוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ נָאוֹר, וּמִתְעַטֵּר בְּכָל הַצְּדָדִים, וְכָל הָעוֹלָמוֹת בְּשִׂמְחָה, וּמְאִירִים הַמְּאוֹרוֹת, וּמְזוֹנוֹת וּבְרָכוֹת נִמְצָאוֹת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְהַכֹּל בְּסוֹד הַקְּטֹרֶת. וְאִם הַזֻּהֲמָה אֵינָהּ עוֹבֶרֶת, הַכֹּל לֹא נַעֲשֶׂה, שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בָּזֶה.
תָּא חֲזֵי, קְטֹרֶת אִיהוּ קַדְמָאָה תָּדִיר, קֳדָם לְכֹלָּא. וּבְּגִין כָּךְ עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת אִצְטְרִיךְ לְאַקְדְּמָא לִצְלוֹתָא, לְשִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן. בְּגִין דְּכָל דָּא לָא סַלְּקָא, וְלָא אִתְתָּקַּן, וְלָא אִתְקָשָּׁר, עַד דְּאִתְעֲבָר זוּהֲמָא, מַה כְּתִיב (ויקרא ט''ז) וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ' בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם. וְעַל דָּא בָּעֵינָן לְכַפְּרָא עַל קוּדְשָׁא, וּלְאַעְבְּרָא זוּהֲמָא, וּלְאִתְדַכְּאָה קֻדְשָׁא. וּלְבָתַר שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָאן וּצְלוֹתִין, כֹּלָּא כִּדְקָאָמְרָן.
בֹּא וּרְאֵה, הַקְּטֹרֶת הִיא רִאשׁוֹנָה תָּמִיד לִפְנֵי הַכֹּל. וּמִשּׁוּם כָּךְ מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת צָרִיךְ לְהַקְדִּים לַתְּפִלָּה, לַשִּׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, מִשּׁוּם שֶׁכָּל זֶה לֹא עוֹלֶה וְלֹא נִתְקָן וְלֹא נִקְשָׁר עַד שֶׁעוֹבֶרֶת הַזֻּהֲמָה. מָה כָּתוּב? (ויקרא טז) וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ' - בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ - וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַ אתָם. וְעַל כֵּן צְרִיכִים לְכַפֵּר עַל הַקֹּדֶשׁ וּלְהַעֲבִיר הַזֻּהֲמָה וּלְטַהֵר הַקֹּדֶשׁ, וְאַחַר כָּךְ שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וּתְפִלּוֹת, הַכֹּל כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ.
זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּהָא אִינּוּן יַדְעִין לְתַקְּנָא תִּקּוּנָא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, כִּדְבָעֵינָן לְתַקְּנָא תִּקּוּנָא מִתַּתָּא לְעֵילָּא עַד דְּאִתְקָשָּׁר כֹּלָּא כַּחֲדָא, בְּקִשּׁוּרָא חַד, בְּהַהוּא קִטוּרָא (ס''א קשורא) עִלָּאָה כַּד בָּעֵינָן לְתַקְּנָא (תקונין לתתא בעינן לתקנא) בְּתִקּוּנָא דְּאַתְוָון רְשִׁימִין, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְקְרֵי בְּהוֹן.
אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהֲרֵי הֵם יוֹדְעִים לְתַקֵּן תִּקּוּן שֶׁלְּמַעְלָה וָמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים לְתַקֵּן תִּקּוּן מִמַּטָּה לְמַעְלָה עַד שֶׁהַכֹּל נִקְשָׁר כְּאֶחָד בְּקֶשֶׁר אֶחָד בְּאוֹתוֹ קֶשֶׁר (קשור) עֶלְיוֹן כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים לְתַקֵּן (תקונים שלמטה צריכים לתקן) בְּתִקּוּן שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת הָרְשׁוּמוֹת שֶׁנִּקְרָא בָּהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
החשיבות של כתיבת הפרשה על קלף וקריאה מהקלף
רבים מיראי ה', נוהגים לקרוא פרשת פיטום הקטורת כשהיא כתובה על קלף בכתב אשורי, ודבר חשוב הוא. אולם יש לעורר את הסופרים, שאין נכון לכתוב על קלף את פרשת הקטורת, אלא רק את הברייתא, מפני שאין לכתוב רק פרשה אחת של תורה בפני עצמה. ועל כל פנים אם עברו וכתבו, מותר לקרוא את הפרשה מהקלף.{46} {46. הנה מעלת אמירת פיטום הקטורת כשכתובה על קלף, מבוארת בכף החיים (סימן קלב אות כג), שהיא סגולה לעושר ולהצלחה בכל עניניו, ובסדר היום (סדר עבודה עמוד טו) כתב: החושש עליו ועל נפשו, ראוי להשתדל בכל עוז בענין זה, ולכתוב כל ענין הקטורת בקלף כשר בכתיבה אשורית
מתוך הספר ואין למו מכשול חלק ה'
וכמ"ש מרן החזו"א באגרותיו. ג) לקרוא בכוונה גדולה מאוד פרשת פיטום הקטורת (עיין בזוה"ק פ' ויקהל דף ריח) וזוהי עצה אשר יעץ תמיד המקובל הרה"ג ר' בניהו שמואלי שליט"א
מתוך הספר וקָנֶה לך חבר-חידושי ש''ס-סימן רא
וכן מקובל מגדולי עולם שאם הצטרך אדם לסדר עניניו בכל מקום יקדים תפילה ויאמר מזמור ''יושב בסתר עליון'' (מזמור צא) ופרשת פיטום הקטורת (עד כימי עולם וכשנים קדמוניות) ויבקש מהקב''ה שיזכהו במהרה לסיים העניינים בכי טוב כדי שיוכל לחזור לתלמודו, ובוודאי יזכה לראות נפלאות והדבר בדוק ומנוסה.
מתוך הספר בני בנימין - על מסכת אבות-פרק א - משנה ב
אמירת פיטום הקטורת, והמדקדק באמירתו בכל יום כראוי בבוקר ולפנות ערב יזכה להרווחת מזונותיו, וגם אמירת ברכת המזון בכוונה היא {סגולה שיהיו כל מזונותיו} מצויין לו בריווח ובכבוד כל ימיו.
מתוך הספר פרי חנן על התורה - שמות-פרשת יתרו -סגולות
אח"כ אנו אומרים פרשת התמיד ופרשת פיטום הקטורת שעל זה מובא בזוהר הקדוש הרבה מעלות גדולות, הנה בזוהר (פרשת ויקהל דף רי"ט ע"א) אמר רבי שמעון בר יוחאי אם בני אדם היו יודעים כמה עליון הוא מעשה הקטורת לפני הקב"ה – היו לוקחים כל מילה ומילה ממנה ושמים אותה ככתר של זהב, וכל מי שמשתדל בו – צריך להתבונן במעשה הקטורת, ואם יקרא את פרשת הקטורת בכל יום ויכוין בה – יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא, ויסלק המוות ממנו ומהעולם, וינצל מכל דינים של העולם ומכל רע ומדין של גיהנום ומדינים של מלכויות אחרות. ועוד כתב הזוהר (פרשת וירא דף ק' ע"א) אמר רבי כרוספדאי האי מאן דמדכר בפומיה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות עניינא דקרבנא ותקרובתא ויכון בהון, ברית כרותה היא דמלאכין דמדכרי חובה לאבאשא ליה לא יכלי למעבד ליה אלא טיבו.
ובפרט בפרשת התמיד ופיטום הקטורת ואנא בכח ומשנת איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל, יש בהם כוונות ודברים בסוד כמבואר בשער הכוונות ובסידור הרש"ש ז"ל עכ"ל
מתוך הספר מעלת אמירת הקורבנות קודם שחרית הרב אליהו שמואל שליט''א
סגולות רבות יש באמירת פיטום הקטורת לכן טוב לאומרה בכל יום, לפני התפילה, ובפרט בשעת צרה ר"ל, וכך מובא גם בספר הזוהר הקדוש (זוהר חדש דף סז) תרגום: "דבר זה הוא גזרה קיימת ועומדת לפני הקב"ה שכל מי שמתבונן וקורא בכל יום את מעשה הקטורת, ישמר מכל מיני כישופים שיש בעולם, ומכל מיני פגעים רעים, ומכל מיני הרהורים רעים, ומדינים קשים ורעים, וממוות, ולא יינזק כל אותו היום, כיוון שלא יוכל הסטרא אחרא לשלוט עליו, ואולם לזכות לזה צריך שיכוון האדם היטב באמירת פיטום הקטורת".
ובזוהר בפרשת ויקהל מובא:"מי שדינים ומאורעות רעים רודפים אותו זקוק מאוד לעניין הקטורת, וכן לחזור בתשובה שלמה לפני הקב"ה ועל ידי זה ינצל, כי הקטורת היא עזרה שיסתלקו הדינים ממנו…"
(ב) ובספר שומר ישראל לחיד"א זצוק"ל זיע"א, שומר ישראל סימן ט: מצאתי כתוב האומר זה ג' פעמים בכל יום, ניצול מכל צרה. (היכן שמוזכר ג"פ-כלומר יש לחזור על הפסוק ג פעמים ואח"כ לעבור לפסוק הבא).
(ג) ובסימן י: יאמר אחד עשר פסוקים המתחילים בנו"ן ומסיימים בנו"ן, והם מסוגלים להנצל מעין הרע ומכשוף.
לקט תפילות
הקלידו ר' גלעד רצון וב''ב הי''ו וכן ר' אביהו איתן ועוד כמה צדיקים
אף קולו של כ"ג בשעה שהוא מזכיר את השם ביה"כ מיריחו היו מריחין ריח פיטום הקטורת א"ר אלעזר בן דגלאי עזים היו לאבא בערי המכוור והיו מתעטשות מריח פיטום הקטורת
מסכת תמיד דף ל' עמוד ב'
וכתב האר''י ז''ל לומר פיטום הקטורת אחר פרשת התמיד.
באר היטב סימן רל"ד
כל הזכויות שמורות לבעלי הספרים Creative Commons-CC-2.5
נהנתם? יש לנו עוד תוכן משובח באתר
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה
1
פוסטים קשורים
02:27
הכשרת "גשר" לשיניים
כ״ח באדר ה׳תש״פ (24 במרץ 2020)
4
02:34
הכבוד האמיתי של עם ישראל
כ״ח באדר ה׳תש״פ (24 במרץ 2020)
14
40:26
מידות הנפש ותיקונן | האם ניתן לחנך בלי מתח כפיה או יסורים | הרב ליאור אנגלמן
כ״ח באדר ה׳תש״פ (24 במרץ 2020)
4
51:04
בצקם של אבותינו | הרב אורי שרקי | שיעור לפסח
כ״ח באדר ה׳תש״פ (24 במרץ 2020)
9
תפילה להצלחה בפרנסה
ברכות השחר
תפילת שחרית
תפילת מנחה
תפילת ערבית
ברכת המזון
ברכת מעין שלוש
ספר תהילים
נשמת כל חי
פרק שירה - שירת הבריאה
תהילים לרפואה
תפילת הדרך
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
