"ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד משה ברדתו מן ההר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו. וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו" וגו' (שמות לד,כט-ל). בחז"ל מובאים כמה דעות מניין קירון הפנים של משה: “'ויהי ברדת משה מהר סיני, ומשה לא ידע כי קרן". מנין זכה משה לקרני ההוד? אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: מן המערה, שנאמר: "והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור" (שמות לג כב). נתן הקדוש ברוך הוא כף ידו עליו, ומשם זכה לקרני ההוד. וכן הוא אומר: "קרניים מידו לו ושם חביון עוזו" (חבק' ג ד). ויש אומרים: שבשעה שהיה הקדוש ברוך הוא מלמדו תורה, מניצוצות שיצאו מפי השכינה נטל קרני ההוד. ורבי שמואל בר נחמן אמר: הלוחות ארכן ששה טפחים, ורוחבן שלשה טפחים, והיה משה מחזיק בשני טפחים, והקדוש ברוך הוא בשני טפחים, וטפחים רווח באמצע, משם נטל משה קרני ההוד. רב שמואל אמר: עד שמשה כותב את התורה, נשתייר בקולמוס קמעא והעבירו על ראשו, וממנו נעשו לו קרני ההוד, שנאמר: "ומשה לא ידע כי קרן”' (תנחומא "כי תשא" סימן לז). חז"ל מביאים כמה מקורות לקירון פניו של משה (ויש להם רמז בפס', כמו שהבאנו שנה שעברה ['מקור קירון פני משה']), כשכולם קשורים עם קשר לגילוי ה' (במערה), או דרך התורה שהיא גילוי ה' בעולם (ומשה שזכה להדבק בתורה כ”ך כשלמד עם ה', אז יצא מזה גילוי ה' גדול ביותר). זהו שנאמר ”ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על הלחת את דברי הברית עשרת הדברים" (פס' כח), ומיד אח"כ מובא שקרן פניו, כיון שזה קשור לחיבור שלו עם ה' והתורה. לכן הקירון פנים היה קשור ללימוד תורה, שהעביר מה' לבנ"י: “ובבא משה לפני ה' לדבר אתו יסיר את המסוה עד צאתו ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה. וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה והשיב משה את המסוה על פניו עד באו לדבר אתו" (פס' לד-לה). לכן גם מיד אח"כ מובא בתורה פרשת שבת: “ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשת אתם. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העשה בו מלאכה יומת. לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת" (לה,א-ג). ששבת היא קודש לה' – חיבור לה', וגם יש בה מעלה מיוחדת ללימוד תורה: '"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" אמר להן הקב"ה לישראל: אם נקהלין אתם בכל שבת ושבת לבתי כנסיות וקורין בתורה, מעלה אני עליכם כאלו היעדתם עלי שאני מלככם. וכן ישעיה מפרש ואומר "אתם עדי נאם ה' ואני א'ל" (ישעיה סג יב)' וכו' (מדרש הגדול, שמות לה,א). לכן זה נאמר בסמוך, לרמז שדומה לקירון פני משה, שקשור לקשר לה' ולתורה, וזה היה במעמד מתן תורה שהיה במעמד כל ישראל (מעין ההתקהלות בביה"כ בשבת), ופני משה האירו, מעין אש האסורה בשבת. שכך גם יש תיקון גדול לעולם (כעין מתן תורה) בשבתות כשיושבים ולומדים תורה, שאז ממליכים את ה' בעולם (כדברי המדרש הגדול). אולם נראה שיש קשר נוסף ברמז לשבת, שבא"י יש גילוי של שבת (שמיטה – שבת הארץ), ואף מרומז בנחלת הארץ שכר שבת ('א"ר יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר (ישעיהו נח, יד) "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך" וגו'. לא כאברהם שכתוב בו (בראשית יג, יז) "קום התהלך בארץ לארכה" וגו', ולא כיצחק שכתוב בו (בראשית כו, ג) "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל", אלא כיעקב שכתוב בו (בראשית כח, יד) "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"'. שבת קיח,א-ב) שיש קשר ביניהם (בחיבור וגילוי ה' בעולם), לכן סמוך לקירון פני משה, לומר שהקירון קשור גם לקשר לא"י (שמתן תורה הוא שלב רביעי בגאולה, שסופה בא”י [בלשונות הגאולה ממצרים]). זה אולי רמוז בדעה הראשונה, שקיבל במערה כשה' התגלה אליו, שזה היה לאחר שהתעקש שה' יוליכנו לא"י (שמות לג) [שכך יש גילוי ה' בא”י]. לכן נראה שזה קשור באור שהיה כשמשה נולד, שזה היה קשור להיותו הגואל ממצרים (שמו"ר א,כב) שכך גם עכשיו ניתן האור, כחלק מיציאת מצרים לא"י. בזה אולי מובן '(במדבר כז, כ) "ונתתה מהודך עליו" ולא כל הודך. זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה' (ב"ב עה,א), שיש המשך כח מהאור של משה ליהושע, כיון שהאור הזה קשור לגאולה, שקשורה בתורה ובא"י. אולי זהו "דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד" – אמר ר' יוסי בן חלפתא לר' ישמעאל בריה: מבקש אתה לראות את השכינה בעולם הזה, עסוק בתורה בארץ ישראל, שנאמר: "דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד”' (ילקו”ש נ”ך רמז תתסב). שבחיבור תורה וא"י יש תיקון גדול לעולם, ולכן מגלה פני שכינה (שכך אצל משה התגלה בפניו [כנגד 'פני' שכינה] גילוי אור השכינה – גילוי ה').