"ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט" (אסתר ה,ב). '"ויהי כראות המלך את אסתר המלכה", אמר רבי יוחנן: ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה. אחד שהגביה את צוארה, ואחד שמשך חוט של חסד עליה, ואחד שמתח את השרביט' (מגילה טו,ב). בפשטות ר"י למד זאת מכך שאסתר היתה בפחד כשנכנסה לאחשורוש (כמו שאמרה למרדכי "כל עבדי המלך ועם מדינות המלך ידעים אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום" [אסתר ד,יא]), ועוד אחרי צום של שלושה ימים. לכן מן הסתם נראתה לא במיטבה, ולכן גם לא העיזה אז להסתכל בפניו (מהפחד), ובצורה כזו ודאי שאחשורוש לא היה מקבלה. לכן היתה צריכה עזרה מהמלאכים, שיגביה את צוארה, ושימשוך עליה חוט של חסד (שתראה במיטבה), וגם אחד שימתח את השרביט, כיון שאם אחשורוש היה כ"ך בבלבול באותו זמן (שלכן לא קרא לה מעל חודש, שלא היה לו חשק לכלום מטרדותיו), אז לא היה רוצה בה בכ"א, לכן היה צריך גם אחד שימתח את השרביט – שיגרום שיושיט ושיגיע אליה כדי שהיא תעיז ותיגע כמו שצריך ע"פ הכללים (ולא תתאבן מהפחד). וראה רמז לזה ממה שנאמר שראה את אסתר "עמדת בחצר", שזה מיותר, שהרי זה ברור? לכן דרש שבא לומר שיש כאן עמידה זקופה, שזהו שמלאך הגביה צוארה. וכן "נשאה חן בעיניו" זה ברור, שאחרת היה ממיתה, כמו שמובן ממה שאמרה למרדכי שלא נקראה אליו, שלכן חושבת שלא יושיט לה את השרביט (ובכ"א גם בלי דבריה זה ברור, שאחרת לא היה מושיט את השרביט), לכן למד שבא לומר שהיה מלאך שגרם כאן במיוחד לנשיאת חן. וכן מה שנאמר שהושיט את השרביט "אשר בידו", שזה ברור שזה בידו (ואם בדר"כ זה לא בידו, אז מה החשיבות בזה שעכשיו זה בידו)? לכן למד שבא להדגיש שזה בידו (שזה רחוק ממנה), כדי לומר שהמלאך מתח את השרביט שיגיע מידו יותר קרוב אליה (זה דרש, כנראה שהכוונה שהיה נראה לה כאילו זה רחוק מאד, והמלאך זירזה להתאפס על עצמה ושתגע בשרביט). אולי אפשר שר"י ראה כאן קשר לשלושה מלאכים שמשפיעים כדי שתצליח דרכה, כיון שמדובר על ההכנה להריגת המן, השמדת עמלק (ובפרט לדעת התרגום שגם כל ההרוגים היו עמלקים). לכן ראה כאן דימוי למה שהיה במלחמת עמלק. כיון שכמו שביציאת מצרים היתה מלחמת עמלק קצת לפני מתן תורה, כך גם כאן, פורים קשור למתן תורה ('[שמות יט, יז] "ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית. ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב [אסתר ט, כז] "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' [שבת פח,א]) ולכן לפני זה מתגלה מחיית עמלק (כמהות הדבר, שעמלק הוא ההיפך מהקדושה וגילוי ה' בעולם שמתגלה בתורה). לכן ראה בעמידת אסתר לפני אחשורוש לצורך מלחמת עמלק, כגילוי דומה למה שהיה במלחמת עמלק. לכן היא (לכאורה) משבט בנימין (שהיא היתה "בת דדו" [אסתר ב,ז] של מרדכי, שהיה מבנימין [רש"י. אסתר ב,ה (מחלוקת בחז”ל)] וכן משתמע באסת”ר ו,יב), כעין יהושע שהוא משבט אפרים, שגם הוא יצא לילחם בעמלק מכח היותו צאצא של רחל, שבני עשו נופלים לפניהם ('דאמר רבי פנחס בשם ר' שמואל בר נחמן: מסורת היא, שאין עשו נופל, אלא ביד בניה של רחל' וכו' [ב"ר עג,ז]). במלחמת עמלק, יהושע נלחם בעמלק, ומשמים עזרו דרך משה שהרים את ידיו ("והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק" [שמות יז,יא]. משנה ר"ה ג,ח). העזרה משמים היתה ע"י משה, אולם עזרו לו שנים – אהרן וחור: ”ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד" (שמות יז,יב). יוצא שסה"כ היו שלושה שעזרו ליהושע בקשר לשמים. לכן למד ר"י שגם אצל אסתר היו שלושה שעזרו לה מהשמים – שלשה מלאכים. במכילתא מובא על אהרן וחור: '"ואהרן וחור מזה אחד ומזה אחד”. מה תלמוד לומר "אחד... אחד"? אלא שהיה אהרן מזכיר מעשה יהודה, וחור מעשה לוי' (מכילתא שמות יז,יב). (בזוהר מובא שמשה נלחם עם עמלק בשמים) ואילו משה הביא בפועל את הכח לילחם בעמלק (שכשהרים ידיו נצחו). כך נראה שזהו שלושת המלאכים, שניים שייכים לפעולה באסתר (להרים צוארה ולמשוך חוט של חסד) כמו אהרן וחור שפעלו בתיקון בבנ"י (שהם כנגד מעשה יהודה ולוי) [מעשה יהודה שייך בדבר שבינו לבינה, כך כאן נמשך עליה חוט של חסד שתראה יפה בעיני אחשורוש. לוי הרג את אנשי שכם וניסה להרוג את יוסף, שהיה בו גילוי של חשיבות שלכן לא ויתר על כבודם, זהו כעין הרמת הצואר בגאוה וללא פחת], והמלאך השלישי פעל על השרביט של אחשורוש, שהוא זה שפסק להמית את המן (ולתת להשמיד את הצרים אותנו – לדעה שהיו עמלקים), כביכול כמו משה שפעל לנצח בפועל בעולם את עמלק (ואצל משה נאמר "ומטה האלקים בידי" [שמות יז,ט], כעין אצל אחשורוש "שרביט הזהב אשר בידו").  אולי לכן אסתר דחתה את הבקשה במשתה היין הראשון למשתה שלמחרת, כמו שבמלחמת עמלק נאמר "למחר" (שמות יז,ט) [ומה שעשתה משתה גם אותו יום זה כדי שלא לתת זמן שבינתיים ישנה אחשורוש את דעתו מלהקשיב לה, ועוד שבמלחמת עמלק נלחמו גם יום קודם (שעמלק בא ונלחם בנו, ולמחרת אנו יצאנו לילחם בו)].