פרשת תרומה - פרשת המקדש

מצות בנין המקדש - שותפות בין ישראל לבורא עולם

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש

מצות בניית המשכן והמקדש יש בה שותפות של הקב"ה, שכן, הקדוש ברוך מצוה על ישראל לעשות מצידם הכנות לקראת השראת שכינתו בתוכם. מצוה זו עניינה קביעות מתמדת של השכינה בתוך עם ישראל, להשגחה על העם ולהשראת נבואה בישראל. לכך כבר צריך תנאים. מעין מה שאמרו חז"ל (קידושין ל, ב) "שלשה שותפין הן באדם: הקדוש ברוך הוא, ואביו, ואמו, בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקדוש ברוך הוא: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם". אף לעניין המשכן, יש כאן מעין 'הכנסת אורחים' מצד ישראל, ואין הקב"ה משרה את שכינתו בישראל אלא אם 'בעל האכסניה' למטה בארץ, מכין את עצמו בכל כוחותיו לקבל את פני אביו שבשמים, את פניו של מלך מלכי המלכים הקב"ה לאכסנייתו.

המשכן והמקדש, הרי הם תיקון לחטא העגל, שם המציאו ישראל מכוח הסברא וההשקפה סוג של עבודה זרה להשתחוות לה. כנגד השימוש בכוח הסברא לעניין ההחלטה ללכת לעבוד אלהים אחרים, בא המקדש, על כל הלכותיו ודקדוקיו, לקיום רצון ה' המדויק במשמעת מוחלטת. במקדש מתבטלת הסברא האנושית, וכל דבר במקדש ייעשה בדקדוק בהוראת ה'.

הכוזרי: חטא העגל נולד מכוח סברא אנושית – התיקון לכך - מקדש וקרבנות כחוק בל יעבור

ראה מה שכתב רבי יהודה הלוי בעניין זה בספר הכוזרי (ג,  כג): "אמר החבר: הלא הקדמתי לך בדברי, כי ההתחכמות והסברא בתורה [כדוגמת עובדי העגל] איננו מביא אל רצון האלהים... וכבר אמרנו שאין מתקרבים אל האלהים כי אם במצוות האלהים עצמן, בעבור שהוא יודע שעורן וזמנן ומקומותן... כמו שהיה במעשה המשכן אשר אמר בכל מלאכה ממנו: 'ויעש בצלאל את הארון', 'ויעש כפורת', 'ויעש יריעות', ובכל אחת מהן [נאמר]: 'כאשר ציוה ה' את משה', רוצה לומר: בלא תוספת ומגרעת!... וחתם בה באומרו: 'וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' - כן עשו - ויברך אותם משה!'... והמשכן היה ממצות האלהים, והיה מעשהו מכל הקהל, כמו שנאמר: 'מאת כל איש אשר ידבנו לבו', בתכלית החפץ והרצון, והתחייב השלמת התוצאה [מכוח המעשה המדויק מתחייבת התוצאה] - שהיא [השראת] השכינה, כאשר אמר: 'ושכנתי בתוכם'".

יש כאן, אפוא, שותפות מותנית: אתם תכינו מצידכם משכן על פרטיו המרובים, אזי אני מצידי אשכון בתוכו.

שבת שלום