ביהודי הקדוש על חנוכה מובא שהנס של חנוכה נעשה מכח השם "ונקה לא ינקה". אמנם זה שם שיש בו דין, אולם כיון שבתוכו יש את אותיות הויה, שהוא שם של רחמים, אז מכוחו נעשה הנס, וזהו שאמרו חז"ל: 'אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו' (אבות ד,כ), שכשלא תסתכל על אותיות קנקן ישאר שם הויה (“ו נק ה ... י נק ה"). וזהו מה שאומרים 'ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים', שזהו שבלא האותיות של 'קנקן' נשאר שם הויה, ודפח”ח. נראה להוסיף שבשם "ונקה לא ינקה" יש עניין של הבדל בין אנשים: 'דתניא, רבי אלעזר אומר: אי אפשר לומר ונקה, שכבר נאמר לא ינקה, א"א לומר לא ינקה, שכבר נאמר ונקה, הא כיצד? מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים' (שבועות לט,א). שכך בנ"י נצלו מגזרות היוונים שגזרו עליהם מיתה למי שישמור את התורה, ומצד שני למתיוונים באה מיתה – שהרגו אותם החשמונאים, לכן יש הבדל בין כלל בנ"י השבים בתשובה לה' (שהתנתקו מתרבות יון הרשעה, ותיקנו את הפגם של שלטון זר בא”י), למתיוונים שלא שבו בתשובה. גם נראה שבשם הזה יש אותיות קנקן רמז לנס פך השמן ויש אותיות שם הויה, של גילוי רחמי ה' עלינו, ונשאר אותיות "לא", שהם מרמזים לכוח. שזהו אותיות המילה 'אל', שהיא מבטאת כח ('"יש לאל ידי" – יש כח וחיל בידי לעשות עמכם רע, וכל אל שהוא לשון קדש על שם עזוז ורוב אונים הוא'. רש"י בראשית לא,כט). שבחנוכה היה נס המנורה לאחר שנלחמו ביוונים וניצחו אותם, שעל זה (על הניצחון) נקבע חנוכה (כמו שאומרים ב'על הניסים', ונס המנורה הוא כביטוי של זה [ראה ב'לזמן הזה' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א. וב'מועדי ישראל' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]). ובפרט שבחנוכה נעשה שם גדול לה': 'וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם: רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם, מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה', שבזה שה' נתן את אויבנו בידנו נעשה שם גדול לה' בעולם, וזה במיוחד בגלל הקשר לא"י, שקידוש ה' נעשה דווקא כשאנו בני חורין (ראה ב'לזמן הזה' למרן הגר”ח דרוקמן שליט”א). “לא" מרמז גם על קשר לא"י, שבכיבוש א"י של יהושע נלחמו נגד 31 מלכים. ממילא יש רמז לגילוי שם ה' בעולם – קידוש השם שנעשה כשראו את ידו הגדולה שנתן לנו לנצח – גיבורים ביד חלשים וכו', ולכבוש את א"י, שישועה זו באה עם קידוש השם, שהתגלה שה' הוא א'ל גדול וחזק בעולם, וזה נעשה דרך 'רחמיך הרבים' שהתגלה בשם הויה שב"ונקה לא ינקה". נראה שגימטריה של "ונקה לא ינקה" היא 357, והנה המקדש הוא מעין מובלעת של לעתיד לבא (ראה ב'מועדי ישראל' ר"ה, למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), לכן נראה שיש כעין קשר לעולמות של הצדיקים לעתיד לבא, שכאן התגלה גילוי של טהרת המקדש (שהוא כעין לעתיד לבא) ע"י הצדיקים. עולמות הצדיקים לעתיד הם 310 ('דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי: עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ג' מאות ועשרה עולמות, שנאמר (משלי ח, כא) "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" יש בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי'. סנהדרין ק,א), ונשאר 47 שזה כרמז שהניצחון וטהרת המקדש היו כדי שבנ"י יוכלו להמשיך ללמוד תורה ולקיימה ('כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשׁכִּיחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ'), ולכן זה כעין אחד פחות מ-48 שמרמז על החיבור לתורה (ללמוד תורה): 'והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים' (אבות ו,ו), שהנצחון היה כבסיס שעל גביו (ולכן אחד מעל יוצא 48) בנ”י יוכלו ללמוד תורה ולקיימה. (אולי זה מרומז בכך ש"ונקה" הוא המידה האחרונה מבין י"ג מידות הרחמים, שמשה השתמש בהם לכפרה לעגל ובמרגלים, שבעגל זה כדי שיוכלו להתחבר לתורה אח"כ, ובמרגלים זהו קשר לא"י, שכך בחשמונאים היה חיבור לתורה ולא"י [ועיקר התורה היא בא"י, כמובא בספרי דברים מג]). או שבא לרמז על חיסרון, שאמנם החשמונאים היו צדיקי עליון אלא שחטאו בכך שמלכו, כמו שמביא הרמב”ן (רמב”ן. בראשית מט,י), ולכן האחד פחות כעין מבטא חסרון בשלמות החיבור לתורה שלהם. או שיש להחשיב עוד 3 כנגד 3 המילים “ונקה לא ינקה”, וכך יוצא 50 כנגד שערי החכמה בעולם: 'רב ושמואל דאמרי תרוייהו: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נתנו למשה חסר אחת, שנאמר (תהלים ח, ו) "ותחסרהו מעט מאלקים”' (נדרים לח,א). לכן כנגד שערי החכמה שבעולם, שהתורה מתגלה בעולם בחכמה, נרמז על חמישים (ובפרט שבחנוכה זה מתגלה כמול חכמת יון). (ובפרט לשיטת החיד”א שר”ע היה בשער החמשים על שמסר נפשו על התורה, אז כאן החשמונאים מסרו נפשם על התורה, ולכן כעין יש בהם גילוי של המעלה הגדולה של שער החמישים).