השפת אמת מביא שהחגים מדרבנן שורשם בחגי התורה: 'חנוכה ופורים הם הארות מרגלים. רק השלושה רגלים המפורשים בתורה הם תורה שבכתב, ויש נגד זה גם כן רגלים מתורה שבע"פ. והם אורות המקבלים, כדמיון אור הלבנה שהיא מאור החמה, כידוע, כן ע"י כוחן של בנ"י בקבלתם היו"ט כראוי, נשאר מכל יו"ט רשימה בכנסת ישראל, ובכוח זה הוציאה כנגדן רגלים אחרים. וחנוכה הארה מחג הסוכות' וכו' (שפת אמת חנוכה, תרמ”א). ראה ב'לזמן הזה' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א במאמר 'חנוכה וסוכות' שמרחיב בזה, ומסביר שבשורש שניהם יש קשר לא"י. ונראה לומר שכיון שחנוכה הוא גילוי מסוכות, אז יש בו קשר גם לדברים שהיו בעקבות זמן כיבוש הארץ, שלרוקח הסוכות כנגד הזמן של כיבוש וישוב הארץ בימי יהושע, וממילא כל ימי בית ראשון הוא המשך מזה. נראה שזה לא רק גילוי של סוכות שמתגלה לחג בחנוכה, אלא המציאות שקרתה בחנוכה נבעה מכח דימוי לדברים שהיו אז ובזמן בית ראשון, שזה כעין ההמשך מזה. בזה יובן מה שמובא במגילת תענית: 'בעשרין ושבעה ביה אתנטילו כלילאי מיהודה ומירושלם. שבימי מלכות יון היו עושין עטרות של ורד, ותולין אותן על פתחי בתי עבודה זרה שלהם ועל פתחי החניות ועל פתחי החצרות, ושרין בשיר לעבודה זרה, וכותבין על קרניו של שור ועל מצחי חמורים אין לבעליו חלק בעליון, כשם שהיו הפלשתים עושים. שנאמר (ש"א יג, יט): "וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא וגו'" (שם, כא) "וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים". וכשגברה יד בני חשמונאי בטלום. ויום שבטלום עשאוהו יום טוב' (מגילת תענית ב,ד [כז]). אמנם במגילת תענית ישנם זמנים רבים של ניסים וניצחונות, אולם נראה שכאן זה דבר מרכזי ביותר, כמו שבמדרשים רבים מובא העניין הזה כמהותי בגלות יון: '"וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב”ר ב,ד) ועוד רבים (ראה ב'תורת המועדים' 'מבצעי החשמונאים...' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). לכן נראה שכיון שזה דבר יסודי בגלות יון, אז יש בזה קשר עמוק לחנוכה, ולכן יש בו קשר עמוק לנעשה בבית ראשון. לכן מביאים פס' לדמות בין מה שקרה אצל החשמונאים, למה שהיה בזמן שאול המלך, שגם החשמונאים היו כעין מלכים (ראה בהרחבה ב'תורת המועדים' 'מלכות בית החשמונאים לאור ההלכה' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ושלא משבט יהודה, כמו שאול. נראה שלכן קבעו שמונה ימים לחנוכה, שזה גם משום הקשר לסוכות, כמו שמובא בחשמונאים (חשמונאים ב, פרק א' ובפרק י'), אלא שלכאורה זה תמוה, שהרי סוכות הוא שבעה ימים? אמנם יש את שמ"ע אבל הוא חג כשלעצמו? אמנם אפשר שהדעה הזו היתה לפי שיטת ר"י בניסוך המים: 'רבי יהודה אומר: בלוג היה מנסך כל שמונה' (משנה סוכה ד,ט), ולכן כיון ששמחים בניסוך המים שמונה ימים, אז חוגגים חנוכה שמונה ימים. אולי לכן בחז"ל לא מביאים הסבר שכנגד סוכות, כיון שזה כשיטת ר"י שאינה להלכה. אולם אפשר שהחשיבו את סוכות כשמונה בשל שלעניין תשלומים של קרבן חגיגה, שמ"ע הוא כהמשך של סוכות (ר"ה ד,ב), לכן בעניין של שמחה כעין חגיגה דימו לשמונה (ומה שהביאו מטעם כנגד סוכות זה אחד הטעמים, שהרי גם בחשמונאים מובא בפרק א בנוסף שזה כנגד חנוכת המזבח וכנגד מציאת האש אצל נחמיה, כך שהיו כמה וכמה טעמים). או שאמנם שמ"ע רגל לעצמו, אבל כיון שאין הפסקה בשמחה ביניהם, אלא שמ"ע בא מיד לאחר סוכות, אז זה נראה כחג אחד ארוך, ולכן תיקנו כנגדו שמונה ימים, כיון שהסיבה שדימו לסוכות הוא בשל שלא יכלו לחגוג כראוי את סוכות, ממילא גם את שמ"ע לא יכלו לחגוג כראוי (לשבות ממלאכה), ולכן זהו כאחד. נראה שיש בזה רמז שכמו שסוכות הוא כנגד הכניסה לארץ, כך שמ"ע הוא כעין ההמשך שלאחריו, שבזה מרמזים גם על שאר הניסים שקרו שכעין מקורם מכח ההמשך שמסוכות, כהמשך שהתגלגל וקרה בזמן ישוב הארץ בבית הראשון, ולכן זה כולל גם את הנעשה בימי שאול, שכך אצל החשמונאים בוטל גזרת הכתיבה על קרן השור. אמנם היה זה בזמן אחר (כז באייר) אולם שורשו קשור בנס חנוכה שהוא היסוד לכל, שנובע מכח סוכות, ומשם התפצל והתגלגל לעוד ניסים, ובמיוחד לביטול גזרת הכתיבה על קרן השור שהוא מהותי בגלות יון. אצל שאול בסופו גם מתו בניו במלחמה: "ויכו פלשתים את יהונתן ואת אבינדב ואת מלכי שוע בני שאול" (ש"א לא,ב), וכך גם אצל החשמונאים מתו בני מתתיהו במלחמות. נראה שבדומה לסוכות גם בחנוכה החשמונאים נלחמו בעקבות הגזרות, כך שהיה שילוב במלחמה נגד הגזרות (ובפרט לעבוד ע"ז, שבזה פרץ המרד במודיעין) וכיבוש א"י, וזהו כמו כיבוש הארץ אצל יהושע, שהיה בו מלחמה בשבעת העממין (שהם עיקר עובדי הע"ז [החינוך, מצוה צג]) וכיבוש הארץ.