כט,לב-לג: וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן:  כִּי אָמְרָה, כִּי-רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי   ... וַתֹּאמֶר כִּי-שָׁמַע יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, שִׁמְעוֹן: מדוע 'ראה' לפני 'שמע'? אלשיך: "הנה יש שנאה ויש העדר אהבה בלבד והנה מה שהיה מראה לה ... שלילת אהבה אל לא שנאה, על כן בראשונה אמרה 'כי ראה ה'' ... אך בראות בן שני, אז אמרה אם לא היה העניין רק העדר אהבה , אך בהיות שניים אמרה, אין זה כי אם שבוחן לבות ה', הוא הבין מה שלא נהיה גלוי (לי) והוא כי 'שנואה אנוכי' ועל כן 'ויתן לי גם זה', ויהיה 'שמע' ... לשון הבנה, על כן קראתו שמעון". מסקנה מצמררת של אישה שלא זוכה לאהבת בעלה.

לא,כג: וַיִּקַּח אֶת-אֶחָיו, עִמּוֹ, וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו, דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים; וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ, בְּהַר הַגִּלְעָד.: מהו 'וידבק'? אלשיך: "הנה דרך ישראל ... בעת צרתם, הוסף על היותם קרובים אל ה', מתדבקים יותר על ידי תפילה בכל לב אל ה', וזהו אמרו 'וידבק' – לשון הפעיל, שלבן סיבב (ש)ידבק יעקב בקונו, ועל ידי כן נשמעה תפילתו". מכל רע – יוצא טוב.

לא,נג: אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר, יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ--אֱלֹהֵי, אֲבִיהֶם; וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב, בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק: מדוע רק יעקב נשבע, ולא לבן, ומדוע נשבע ב'פחד אביו יצחק'? אלשייך: "'אלוהי אביהם' של אברהם ונחור (עבודה זרה) ... על כן אמר לו, איני חפץ בשבועתך, אנוכי בלבד אשבע ולא אתה ... אמר 'בפחד אביו יצחק' לומר הנני נגרר אחר אבי, במי שהוא ירא ממנו". וזאת כדי לא להרגיז את לבן, שהוא טינו מחשיב את אלוהיו. גם בעת ריב – יש לשמור על תבונה.