"ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו. וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך. ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה" (בראשית כט,י-יב). '"וישא את קולו ויבך". למה בכה? אמר אליעזר: בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה (בראשית כד, י): "ויקח העבד עשרה גמלים" וגו', ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד. ד"א, למה בכה? שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה, הדא היא דהיא אמרה לה (בראשית ל, טו): "לכן ישכב עמך הלילה", אמרה לה: עמך הוא דמיך, עמי לית הוא דמיך. ד"א, למה בכה? שראה האנשים מלחשים אלו לאלו מפני שנשקה: מה בא זה לחדש לנו דבר ערוה? שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו אומות העולם וגדרו עצמן מן הערוה, הדא אמרת שאנשי מזרח גדורים מן הערוה' (ב"ר ע,יב). המדרש מביא שלושה פירושים מדוע בכה יעקב, נראה שלמדו זאת ברמז בפס', שמופיע כמה פעמים "לבן אחי אמו", שהיה מספיק לומר רק את הסוף "כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא", שזה חשוב לומר שאמר לה, אולם מדוע היתה התורה צריכה לומר זאת גם קודם? לכן למדו חז"ל שיש דגש שהתורה באה לרמז כאן, כעין שמה שנאמר "ויבך. ויגד לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה" הסמיכה התורה, לומר שלכן בכה], בשל מה שנאמר קודם "לבן אחי אמו". בפעם הראשונה זה נאמר בהקשר לראית רחל: "כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו", שיש בזה כעין רמז שרחל היא בת לבן, ויש לה עוד אחות שהיא בת לבן, שאיתה הוא יקבר, ולא עם רחל. אולי לכן סמוך ".. ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה הוא", שסמוך לרמז שלא יקבר איתה, וסיבתו כי היא כעין רועה השומר על עדרו שהולך בדרך: "כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו. כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם ה' ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו לא,יד-טז). כך כאן יעקב מגיע לגלות, ונפגש בדרך עם רחל הדואגת לבנ"י היוצאים לגלות ובוכה עליהם, ומשפיע להם בכך לגאולה, ולכן הוא מתחבר לזה ורואה זאת בעיני רוחו. לכן גם ראה אז שתקבר בדרך בשל כך: 'ד"א, "ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת", מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור שם, לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים, הה"ד "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה"' (ב"ר פב,י). לכן עכשיו הוא בוכה על כך. (ולכן גם נאמר "אחי אמו" כרמז לאמו, שכך גם רחל היא אחת מהאמהות של בנ"י, שלכן היא בוכה עליהם). בפעם השניה מובא בהקשר לראית צאן לבן: "ואת צאן לבן אחי אמו", שזה ההבדל בין הגעת אליעזר להגעתו, שאליעזר הגיע עם ממון רב, ואילו הוא בא בלי כלום. שכך נזכר כשראה את ממון לבן, שאליעזר הגיע עם ממון רב ולכן היתה בזה השפעה גדולה של רושם עשירות שהאפיל על ממון בתואל, ואילו הוא בא בלי כלום ולכן צאנו של לבן הוא שנראה כממון הגדול. אולי אפילו כשראה את צאן לבן נזכר בממון שאליעזר נתן לבתואל, שאולי הצאן הוא חלק מגלגוליו של אותו ממון בבית בתואל ולבן. אמנם בתורה לא מופיע אצל אליעזר שנתן ממון לבתואל, אלא רק נאמר שנתן "מגדנת" (בראשית כד,נג) שהכוונה לפירות א"י (רש"י), אולם זה ברור שאם לקח את רבקה ממנו, אז נתן לו תמורה (שהאב זכאי בקידושי בתו), ולכן אין צורך לומר זאת, או שמגדנות כולל ממון, רק שנאמר בלשון מגדים כרמז לפירות א"י שיש בזה עניין מיוחד לומר זאת. ובכ"א כדי שלא יהיה ספק מרמזת כאן התורה שלבן רץ לקראתו ונשקו (פס' יג), כי חשב שיש לו ממון (רש"י ובמדרש [ב"ר ע,יג]), כך שמשמע שחשב להנות מממונו כמו מהממון שאליעזר הביא. (ולכן גם נאמר "אחי אמו" כרמז להגעת הממון מאליעזר בהקשר ללקיחת אמו מבית בתואל ולבן). בפעם השלישית נאמר בהקשר להשקאת צאן לבן "וישק את צאן לבן אחי אמו", שנראה שהשקאה אותם בשל היותם צאן קרובו, וזה מרמז גם שבכה על שחשדוהו שנישק בשל ערוה, ולא בשל קירבה, שנשיקתו היתה כשרה בשל היותה מקירבה, שלכן אינה של טיפלות, כמו שאמר המדרש קודם לסיבות הבכי: 'רבי תנחומא אמר: אף נשיקה של קריבות, שנאמר: "וישק יעקב לרחל", שהיתה קרובתו'. נראה שלכן גם התורה רמזה בשניהם "וישק", להשוואת בין ההשקאה והנשיקה, ששניהם בשל הקירבה, ולכן מודגש "לבן אחי אמו" להדגיש את הקירבה. אולי לכן תחילת הפס' "וישק" וסופו "ויבך", ש-ק' ו-כ' מתחלפות (שדומות), ונשאר כעין ההבדל בין האות ש' לאות ב', שבא"ת ב"ש הם מתחלפות, כעין לומר שהוא בכה כי הפכו את הנשיקה, במקום של קירבה ראו בזה נשיקה של טיפלות, של ערוה.