"וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי" (בראשית כח, טז)

בתחילת פרשתנו מתואר כיצד יעקב אבינו מוצא את עצמו ישן במקום כלשהו בדרך, מקום סתמי מבחינתו שהוא נאלץ לשהות שם בניגוד לרצונו (רש"י: "שקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילין שם"). אולם דווקא שם זכה לאחת ההתגלויות המופלאות ביותר בכל התנ"ך - מחזה הסולם, הכולל את ההבטחה על העתיד המופלא הצפוי לזרעו. וכאשר התעורר יעקב אבינו משנתו, אמר: "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי".

לא תמיד אנחנו יודעים היכן נפגוש את ריבונו של עולם. אומנם אנחנו היינו מעוניינים לבחור במקום המפגש, אבל לפעמים הוא יתברך בוחר בו עבורנו, ומה שנותר לנו לעשות הוא להאמין שגם במקום הזה/במצב שבו אנו נמצאים, שכלל לא התכוונתי להימצא בו – יש ה'.

כאשר אנו נמצאים במציאות שלא רצינו להיות בה - הדרך השגורה להתמודד עם מציאות זו היא להילחם בה, ולפעמים זה הדבר הנכון לעשות. אולם יש גם דרך אחרת, שמיוסדת על ענווה ועל ביטחון בהשגחת השם יתברך - להקשיב, מתוך מחשבה שאולי דווקא כאן נמצא ה' - "וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי".

אנחנו מסתכלים על החיים והרבה פעמים מייחלים שהמציאות תשתנה - שאשתי/בעלי ישתנה, שהבוס ישתנה, וכו'. האמת היא שהמציאות לא אמורה להשתנות, אנחנו הם אלה שצריכים להשתנות ולהתפתח, ולהמשיך לפעול ביושר ובהתמדה גם אם המציאות החיצונית משתנה והפכפכה. גם בזמנים שנעים לנו ומתחשק לנו וגם בזמנים שזה יותר קשה.

בתחום המשפחה, לדוגמה, נערך מחקר שבו השתתפו זוגות רבים שהיו על סף גירושין והחליטו בכל זאת לתת זה לזו הזדמנות שנייה. כשבדקו את שביעות הרצון שלהם לאחר חמש שנים, התברר שרבים מאוד תיארו את היחסים כיחסי אהבה חמים. כמה אומללות נחסכה מהם ומילדיהם, בזכות העובדה שרגע לפני סף התהום, הם בחרו לעצור, להקשיב, להאט את הקצב, ולבסוף הם יכלו להפטיר - "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי".

אנחנו חיים בתרבות של "שַלָטים" - בלחיצת כפתור אנחנו מכבים ומדליקים, מזפזפים ומשנים, לא נמצאים במציאות שלא מנעימה לנו אפילו לרגע אחד. בכך אנחנו עלולים להחמיץ הזדמנויות רבות לפגוש את ה'. אנחנו עלולים "לכבות" את המצב שנקלענו אליו, ובכך, אולי לאבד טובה רבה שהייתה צפונה בו.

הקשיים השונים שאנחנו עוברים הם לא "עונש", אלא הם "תהליך בניה" שמשפרים את מעשנו, וממצים מאתנו את המיטב שבכוחותינו ועל ידי כך אנחנו נהפכים לטובים ואיכותיים יותר.

לעומת הזפזופ התמידי והשליפה המהירה שאופייניים לדורנו, לפעמים יש צורך בגישה אחרת לחלוטין – רוגע, שלווה, הקשבה, קצב איטי - "הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹקִים" (תהלים מו, יא), להרפות ולדעת שהקב"ה הוא עילת העילות וסיבת הסיבות.

הרב נתנאל אלישיב, מהאתר: "בני דוד" - http://www.bneidavid.org

ניר אביעד, מהאתר "השבוע בפרשה" - http://nir.benny-aviad.com