והגית בו – פרשת וארא

יח,ז: וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר: משימה חשובה ודחופה רצוי לחלקה למשימות קטנות, כך היא תתבצע מהר יותר. אברהם מחלק משימות לשרה (ו), לנער (ז) ולעצמו (ח).

יח,יד: לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה--וּלְשָׂרָה בֵן: ה' קובע את מין הוולד שיוולד, אף בטרם האישה הרה. ה' אומר לאברהם שבעוד שנה, שרה תלד בן, והרי הריון אורך 9 חודשים, כלומר היא טרם הרתה.

יח,כא: אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה: ה' שוכן בשמים, ומשם יורד לארץ לפעול את פעולותיו, ולכן נכתב 'ארדה'. וכן בעניין מגדל בבל: הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם (בראשית יא,ז). וכן במתן תורה כתוב: יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם--עַל-הַר סִינָי (שמות יט,יא), וכן במקומות נוספים.

יח,לג: וְאַבְרָהָם, שָׁב לִמְקֹמוֹ: יש מצבים של יאוש וכניעה למציאות, ואדם מבין שלא יוכל יותר לתקן. אברהם שב למקומו ומתייאש מן האפשרות להציל את סדום בתפילותיו.

יט,ח: וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל-תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי-עַל-כֵּן בָּאוּ, בְּצֵל קֹרָתִי: במקרים מיוחדים, הכנסת אורחים עולה צרכים משפחתיים נעלים. לוט רואה שאורחיו הם  'מלאכים', ומוכן למענם להקריב אף את בנותיו.

יט,יד: וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו: חתנים הרי הם כבנים. המלאכים מציינים שיקח אתו 'חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ' (יב), אך לוט יצא לדבר רק אל חתניו (יד) ולא לקח אתו אלא את אשתו ובנותיו (טו), ולא את בניו, כי לא היו לו בנים. מכאן ש'בניך' הנזכרים (יב) הם חתניו.

יט,יט: וְאָנֹכִי, לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה--פֶּן-תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה, וָמַתִּי: אדם מחוייב להתחייבויותיו באופן מוחלט, אף אם הוא במצב קשה באופן קיצוני, עד שהוא מגיע למצב של "אין ברירה". לוט התחייב לאברהם לא להיות בהר, ומבקש אפשרות להימלט למקום אחר ובלבד שלא יהיה בהר, וזאת אפילו בעת הקשה בזמן בריחתו מהפיכת סדום וערי הכיכר. כאשר כלו כל הקיצין, וגם בצוער הוא ירא לשבת (ל), הוא מפר את התחייבותו ועולה להר: וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר (ל).

כ,ה: הֲלֹא הוּא אָמַר-לִי אֲחֹתִי הִוא, וְהִיא-גַם-הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא: גם בתקופת המקרא אישה הייתה יכולה לסרב להצעת נישואין. אבימלך ביקש את  אישורה של שרה שאיננה אשת איש, ואכן אמרה שהיא אחותו של אברהם, ובכך למעשה נתנה את הסכמתה להילקח (פסוק ב') לאבימלך, או לפחות לא התנגדה.

כא,ח: וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל, בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת-יִצְחָק: ציון דרך חשוב בחיי אדם הוא יום גמילתו מאמו, שהוא ראשית עצמאותו. היום נהוג לחשוב כיום עצמאות האדם את טכס בר המצווה שלו.

כא,לא: קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא--בְּאֵר שָׁבַע:  כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ, שְׁנֵיהֶם: נכון לקרוא למקומות בשמות לפי אירועים שאירעו בהם, כך האירוע ייזכר ובכך תינתן משמעות למקום.

כב,ג: וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים: ההר בארץ המוריה לא היה ידוע לאברהם לפני שהראה לו ה' את המקום (אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ; פסוק ב'), ומאז שהגיע לשם המקום התקבע כמקום קדוש, המקום (בה"א הידיעה).