מה מסתתר מאחרי הייסורים?

למה הם באים?

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו... בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי... וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ... וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ (כ"ז ל"ח - מ').

   רבים וטובים ומתוקים וחמודים טרודים ועסוקים בשאלה מאוד רגישה וסבוכה, ואינם יודעים שהתשובה לשאלתם מאוד פשוטה. מה כוונת המשורר החזן והפייטן? על מה הרעש והקצף וכל הבלגן?

   כל יהודי עם ראש בריא ושכל טרי - מאמין בכל ליבו בתורת משה, ואינו מפקפק בה כלל. אלא שלפעמים יצר הרע מעורר לאדם כל מיני קושיות וספקות, ובאמצעותם הוא חפץ לכבוש את האדם ולהדיחו מדרך המלך. אחת הקושיות שהיצר מנסה להפיל בהם את היהודי המאמין, זו הקושיה הבאה:

   התורה וספרות חז"ל מלאים במשפטים כבירים אשר מתארים את רחמי ה' המרובים, ולמען הבלטת העניין נציין מספר דוגמאות לכך:

   אל רחום וחנון (שמות ל"ד ו') * טוב ה' לכל (תהילים קמ"ה ט') * רחמיו על כל מעשיו (שם) * ברוך מרחם על הבריות (מתוך "ברוך שאמר") * הוא מטיב לנו (מתוך "ברכת המזון").

   כמובן שהאדם היהודי מאמין בדברים אלו בכל ליבו, ואין לו ספק שה' טוב לכל - ושרחמיו על כל מעשיו. אלא שיצר הרע בא לאדם ולוחש לו באוזן:

   מושיקו, אתה בטוח שה' טוב לכל? אז למה הנדבן והבעל חסד הגדול מהבניין ממול נהיה עני? מדוע פלוני מעוכב שידוכין כבר עשרות שנים? כיצד יתכן שאישה נפטרת בגיל צעיר? האין זה סותר את היסוד של "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו"? האם השאלות הללו לא מתנגשים עם המשפט "ברוך מרחם על הבריות"?

   מושיקו שומע את קושיית היצר ולא יודע את התשובה עליה, ומצבו הרוחני מתערער ומתדרדר ומתקרר. מי יכול לעזור למושיקו לצאת מהסבך הזה? מהי התשובה לקושיית יצר הרע הנ"ל?

   את סגנון השאלה הזו, אנו רואים גם בפרשת השבוע: היכן?

   יצחק אבינו מבקש מעשיו בנו לעשות לו מטעמים. רבקה שומעת ברוח הקודש את הבקשה (תרגום יונתן כ"ז ה') ומבקשת מיעקב להכין ליצחק מטעמים ולהקדים את עשיו, ולזכות בברכות. יעקב עושה כדברי אימו ומקבל את הברכות ויוצא מהבית, ומי נכנס אחריו? עשיו.

   עשיו מגיש לאביו את האוכל שהכין - שהיה בעצם בשר של כלב על האש (תרגום יונתן כ"ז ל"א), ולפתע נודע לו שיעקב הקדים אותו ונטל את הברכות. עשיו צועק ובוכה שלושה בכיות (מדרש פליאה כ"ז ל"ח) ומזיל מעיניו שלושה דמעות (מדרש תהלים פ'), ומתחנן ליצחק אביו שיארגן גם לו איזו ברכה.

   ואיזו ברכה מברך יצחק את עשיו? ... עַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ.

   באמצעות הברכה הזו נתן יצחק לעשיו את הכלי של "עַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" ואת הכלי של "וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד", ומאותו רגע - כל פעם שיעקב וזרעו מתרפים מלימוד התורה ופורקים מעליהם את עול המצוות, יש רשות לעשיו להכות ולרצוח ולרדות בעם ישראל, ולהקיז את דמם כמים ללא רחמים.

   והשאלה נשאלת: יצחק אבינו! כיצד הנך נותן לעשיו ברכה שתגרום בעתיד לצער ויגון לזרעו של יעקב? איה רחמיך על יעקב?

   ואם יבוא אדם ויטען שזה מחמת שיצחק כעס על יעקב שלכאורה נהג שלא כשורה - ונטל הברכות שלא כדין, יידע אדם זה שהוא טועה בחשיבתו! מדוע?

   ואת כל זה ידע גם יצחק - ולכן הוא לא כעס על יעקב, וגם לאחר שנודע לו שיעקב בא במרמה [בתחבולה] ונטל את הברכות, הוא לא חזר בו מהברכות - אלא אמר עליו "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה" (רש"י כ"ז ל"ג). לא רק זה, אלא גם בסוף הפרשה אנו מגלים שיצחק אוהב את יעקב והוא בירכו שוב פעם (כ"ח ד').

   כעת השאלה מתעצמת: אם יצחק באמת לא כועס על יעקב, מדוע הוא מברך את עשיו בברכה שהיא קללה ליעקב - ונותן לעשיו כוחות להכות ולרצוח ביעקב וזרעו אם יסורו מדרך ה'? איה רחמי יצחק על בנו יעקב?

   התשובה לשאלה זו פשוטה מאוד, והיא בעצם גם התשובה לקושייתו של מושיקו "איה רחמי ה' על בניו". אך בטרם נענה את התשובה, נבהיר ונצהיר:

   מעשה באדם שהיה לו בן יחיד. האב אהב את בנו אהבת נפש והרעיף עליו חום ואהבה עד אין קץ, וכמו כל אבא הגון - עוד מקטנות חינך האב את בנו לבטיחות וזהירות. לא לשחק באש, לא לגעת בחשמל, לא לרדת לכביש...

   יום אחד עובר האבא ברחוב, והנה הוא רואה את בנו יחידו עומד במרכז הכביש, ולעברו דוהרת משאית. בשנייה האחרונה הצליח האב להושיט את ידו ולתפוס בעורף בנו ולמשוך אותו אל המדרכה, ולהצילו. אלא שכתוצאה מאותה משיכה נחבט הנער במדרכה, אפו זב דם, והוא הוזקק לטיפול רפואי.

   הילד הקטן נלקח לבית החולים וקיבל את הטיפול הנחוץ, ותוך כדי שהוא שוכב במיטה עלו בראשו קושיות עצומות על אביו - וכעס גדול פקד אותו: כיצד יתכן שאבא שלי הפריע לי להנות ולטייל בכביש כלבבי? מדוע הוא משך אותי בכוח והפיל אותי על המדרכה ופצע אותי? איה רחמיו הרבים עלי?

   בעוד הילד שוכב על המיטה בבית החולים ומהרהר בקושיות אלו, הגיעו בני המשפחה לבקרו. ולפתע קורה הלוא יאומן!!! האמא, הסבתא, הדודים, כולם ניגשים לאביו ומשבחים אותו על רחמיו הרבים, ועל מסירותו העזה לבנו.

   הילד הקט לא יכל לסבול את הצביעות הזו, והוא שאל את הסובבים בקול רעש גדול: לאיש הזה אתם קוראים אבא טוב ורחמן? הרי הוא התאכזר עלי והפיל אותי ופצע את אפי והוציא לי דם, והביא עלי סבל רב. האין זה מעיד שהוא לא אדם רחמן ולא איש חסד? האם מצבי כעת והפציעה שלי אינם מראים שאבי שונא אותי עד מאוד?

   חייכו הסובבים איש לרעהו והבינו שהילד הקטן לא קורה נכון את המפה, והם החלו להסביר לו את הנתונים בצורה שיוכל להבין ולעכל:

   דע לך ילדון מתוק שרכב הפוגע באדם, עלול לגרום לו לאסון גדול - ואף לגדוע את חייו. משום כך אביך שאוהב אותך וחפץ בטובתך, ציווה עליך מקטנות ללכת רק במדרכה - ולא לרדת לכביש. אלא שאתה לא התעניינת בציוויו וירדת לכביש ומולך הגיע משאית, וכפסע היה בינך ובין המוות.

   אך נס ארע לך שאביך ראה את המצב הזה בדקה האפס, ופעל להצלתך. אלא שמחמת שהזמן היה קצר והסכנה הייתה עזה, לא היה לאביך שהות להושיט יד עדינה ולהעלות אותך למדרכה לאט וּבְּרָכּוּת, והוא נאלץ להזדרז ולמשוך אותך בגסות לכיוון המדרכה.

   ילד חמוד, בא נסכם את הדברים: א) ירדת לכביש והכנסת את עצמך לסכנה ואביך נאלץ לבצע בך "תוכנית חילוץ", ואתה האשם היחיד בכל העניין. שהרי אם היית שומע למצוות אביך ולא יורד לכביש, היית ניצל מכל המערבולת הזו. ב) פעולת ההצלה של אביך מעידה שהוא אוהב אותך אהבת נפש, וחפץ הוא בטובתך עד מאוד. ג) דע לך שכל הצער שנגרם לך והחבלה שנחבלת, ציערו את אביך לא פחות ממה שציערו אותך.

   הסיפור הזה הוא התשובה לשאלות שהזכרנו מקודם, בבחינת משל ונמשל:

   האבא - הוא בורא עולם * הילד היחיד - זה עם ישראל * האבא ציווה את בנו שלא ללכת בכביש ולא ליגע בחשמל וכו' - בורא עולם ציווה אותנו כל מיני מצוות * הילד ירד לכביש והייתה סכנה לחייו - האדם עשה עבירה והייתה סכנה לחייו הרוחניים * האבא משך את הילד למדרכה בכוח ובגסות - הבורא מושך את האדם לתשובה על ידי ייסורים * האבא אהב את הילד גם בזמן שסבל התייסר - הבורא אוהב אותנו גם בזמן שמעניש אותנו * כאב לאבא שהילד סובל - גם לה' כואב שיהודי נענש (כמבואר במדרש בשמות רבה ב' ה').

   כעת הכל מובן...

   באמת ה' טוב לכל... רחמיו על כל מעשיו... הוא מטיב לנו... לעולם חסדו... ובעצם כל המכות שאנו מקבלים ממנו - אינם מכות של התעללות - אלא מכות של רחמים אשר נועדו להציל אותנו "מתאונה רוחנית וריסוק נצחי", ומטרתם לגרום לנו לשוב חזרה לדרך המלך, דרך התורה והמצוות, בכדי שלא נאבד בעולם הנצח.

   אלא מה, לא תמיד יש לנו את המשקפיים הנכונות לראות זאת, ובמקום להגיד לה' תודה על כל מכה - שהרי זו מכה בונה ומצילה, תחת זאת הוא מתפלא ושואל "איה רחמי הבורא". אך מי שיתבונן נכון יצליח להבין שהייסורים הם לטובתו ולמענו.

   החשבון הזה מעוגן בתורה בצורה מפרשת. היכן? דוד מלכנו אומר בספר תהילותיו: שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי (תהלים כ"ג ד'). והשאלה נשאלת: זה ש'מִשְׁעַנְתֶּךָ' מנחם את דוד, התמיכה והמשענת שהוא מקבל מהבורא, זה מובן. אך "שִׁבְטְךָ", המקל המכאיב והצרות והייסורים, הרי הם מכאיבים. וכיצד הם מנחמים?

   דוד מלמדנו את מה שראינו כעת: הייסורים אינם התעללות חלילה, אלא הם "איתותים" מהבורא שנשתנה וניטיב דרכנו, והם נועדו להציל אותנו מאבדון נצחי. ואין ספק שאם ה' מאותת לנו והוא מעוניין בהצלתנו, הרי זה סימן מובהק שאנו יקרים וחשובים לו. הידיעה הכבירה הזו ניחמה את דוד בכל ייסוריו ותלאותיו שעבר בימי חייו, וממנה הוא שאב עידוד ואושר רב.

   כעת גם מובן לנו שהברכה שיצחק ברך את עשיו ואיפשר לו לצער את יעקב "בזמן שיעקב יסור מדרך התורה", ברכה זו אינה התעללות ביעקב. אדרבה, ההפך הוא הנכון.

   שורה תחתונה, הייסורים שאדם מקבל אינם בעיטה והתעללות בו - אלא תוכנית שיקום והצלה שה' נותן לו, מפני שהאדם החוטא מכניס את עצמו "לסכנת שמד" מעולם הנצח, לכן הבורא הרחום והאוהב שולח לו שליחים נאמנים הקרויים "ייסורים", ובאמצעותם מתייסר ומתיישר האדם ושב לדרך התורה - ולא אובד לנצח.

   זה מסר דק ועמוק, אך עסיסי ומתוק. ואם נזיז את הרגש וננסה להבין זאת עם שכל זך וישר, בעזרת ה' נצליח. כעת לבמה מעשה קדמון, אשר יועיל לנו לחידוד הדברים.

   לפני שנים הגיע אל האר"י הקדוש בחור כאוב עד מאוד, רווק מעל גיל ארבעים אשר לא מצא עדיין את בת זוגו, וביקש מהרב ברכה ועצה. שמע האר"י את כאבו והשיב לו: זוגתך נמצאת באלכסנדריה שבצרים, זה שְׁמָה וזה שם אביה, סע לשם והינשא לה.

   נסע האיש לאותה כתובת וחקר אודות הנערה, התברר לו שמדובר בנערה צעירה בת עשרים והגונה במידות וכלילת יופי, ואביה עשיר גדול ואחראי על המכס באלכסנדריה.

   ניגש הבחור לשדכן מקומי וגילה לו שהוא בא בשליחות האר"י הקדוש, וביקשו לשדך בינו ובין אותה נערה. השדכן פעל בעניין, הבחור והנערה נפגשו, היא מצאה חן בעיניו והוא בעיניה, והם נישאו כדת משה וישראל.

   שמחתו של הבחור הרקיע לשחקים. הוא זכה ברגע אחד בכלה צעירה ומושלמת במעלות וכלילת יופי, ובנוסף לכל - אביה גם נתן לו נדוניה נכבדה, סך מאה וחמישים אלף מטבעות של אותו מקום. מה יכול להיות יותר טוב מזה?

   אך שמחתו של הבחור לא ארכה ימים רבים, לאחר שלושה חודשי נישואין אשתו נפלה למשכב וחלתה מאוד, מצבה הלך ודעך, והיא נפטרה לבית עולמה.

   חזר הבחור בלב שבור אל רבינו האר"י, והטיח בפניו: אדוני הרב! למה שלחת אותי למרחקים בשביל להיות נשוי שלושה חודשים ובסוף להיהפך לאלמן? הרי עדיף היה שאשאר רווק, ולא יהיה לי שברון לב ממוֹת אשתי האהובה.

   השיב לו רבינו האר"י: האם אתה זוכר שלפני עשרים שנה היית מנהל מאפיית לחם? זוכר שהיה לך שותף במשך שלושה חודשים? אתה זוכר שהשותף לא היה הגון והפסדת בגללו מאה וחמישים אלף מטבעות?

   הבחור אישר את הנתונים המדויקים, והרב המשיך:

   דע לך שהשותף שלך לשעבר כבר נפטר, ומחמת העוול שגרם לך - הורידוהו שוב לעולם בגלגול, וזו האישה שנישאת לה. וכנגד שלושת החודשים שסבלת ממנה - נתנו לך להנות איתה שלושה חודשים. וכנגד הנזק הכספי שהשותף גרם לך - היא הביאה לך את אותו סכום בתור נדוניה. ומכיוון שעברו שלושה חודשים מנישואיכם והתיקון של שותפך כבר נגמר, לכן נפטרה אשתך ונשמתה חזרה לעולם האמת.

   המשיך רבינו האר"י ואמר: דע לך שאם לא היית מקפיד על שותפך והיית מוחל לו, הכל היה אחרת. כבר מזמן היית מתחתן וכל הצער היה נמנע ממך. אך מחמת שהתעקשת שלא למחול לו - הוצרך שותפך לחזור בגלגול כדי לפצות אותך, ושניכם סבלתם מהעניין. אך כעת התעודד. כבר תמה הפרשה והגיע הזמן שתתחתן עם הזיווג הקבוע שלך, וכך היה. אותו בחור נישא בשנית והקים בית לתפארת, בנין עדי עד.

   את הסיפור הזה ניתן לתמצת בחידוש הבא שגילה לנו הבן איש חי, ואלו דבריו:

   עד כאן ראינו שליסורים הבאים על האדם יכולים להיות שתי סיבות: א) לסמן לאדם שהוא סטה מדרך ה' ועליו להיטיב דרכיו. ב) לכפר לאדם על מעשיו בגלגול הקודם. כעת נראה שיש סוג נוסף של ייסורים, יסורים של עבודת ה'. מה הכוונה?

   פלוני הגביר היה בעל צדקה גדול, ולמרות זאת נתהפך עליו הגלגל והוא נהיה עני. מדוע? כיצד יתכן שהבורא מעניש את אותו צדיק?

   התשובה פשוטה: כל יום אנו אומרים בתפילה, ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו. פירוש: האדם היהודי לא בא לעולם כדי לשתות לימונדה ולנסוע בלימוזינה וּלְחַזֵן גת, אלא מטרת בואו לעולם זה אך ורק לעבוד את ה'. אלא "שעל הדרך" הוא גם חי ונהנה.

   גם הגביר הצדיק הנ"ל בא לעולם כדי לעבוד את ה', ובעצם העושר שה' נתן לו זה רק כדי לבחון אותו כיצד הוא מתמודד עם "ניסיון העושר". וכאשר ראה הבורא שהצדיק עבר את הניסיון בהצלחה ופיזר צדקה כמים והיה נדיב ורחום לבריות, באותו רגע נתן הבורא לגביר ציון 100 במבחן "ניסיון העושר", ולאחר מכן העביר אותו הבורא למסלול נוסף בעבודת ה', מסלול אשר נקרא "ניסיון העוני". כעת בוחן הבורא את הצדיק גם במסלול הזה, ובודק כיצד הוא מתמודד עם הניסיון.

   שורה תחתונה: לפעמים העוני והסבל והצער אינם עונש מאלוקים, אלא הם "תעודת הצטיינות" על העבר - ומעבר לשלב נוסף בעבודת ה'. [זו התשובה גם לאותם החוזרים בתשובה שפעמים לאחר שהחלו להתחזק, נערמו עליהם קשיים. קשיים אלו אינם עונש עבורם, אלא זה מעבר לשלב נוסף בעבודת ה', שלב מרומם שלא כולם זוכים בו].

   עד כאן המאמר. האמת היא שהמאמר עסק בנושא מאוד רגיש, ולא לכולם יש זכות להבין אותו. אך אין ספק שמי שיתעמק בדברים יהיה לו יותר קל לצלוח את משברי החיים ולהתמודד עם הייסורים, והרווח כולו שלו. נכון?