בס''ד     יום כיפור: למה יש מצווה לאכול בערב יום כיפור

פתיחה

כפי שכותבת התורה, המטרה המרכזית של יום כיפור היא חזרה בתשובה. אחד מהמעשים שנהגו כבר מימות הגאונים על מנת לעשות תשובה, הוא כפרה באמצעות תרנגול. לוקחים תרנגול, מסובבים אותו סביב הראש, ומבקשים שהתרנגול שהולך לשחיטה לאחר מכן יהיה כפרה תמורת נפש המסובב, וכך תיאר את המנהג המרדכי (יומא תשכג):

''וכן נמי מנהג בכל חכמי ישראל ובעלי בתים לוקחין תרנגולין ערב יום הכיפורים זכרים ונקבות, ומחזירין אותן בחייהן סביב ראש כל אחד ואחד שבבית וכן אומר זה תחת פלוני וזה חלוף פלוני זה נכנס לחיים וזה נכנס למיתה, ושוחטין ומחלקין בין עניים ויתומים ואלמנות כדי שיהא כפרה על נפשנו.''

אמנם, לא כל חכמי ישראל ראו את המנהג בעין יפה. הרשב''א בתשובה (א, שצה) כתב, שיש בכך איסור של דרכי האמורי, כלומר הליכה בחוקות הגויים (עיין בדף לפרשת קדושים שנה א' בעניין זה). כך הביא גם האורחות חיים (הלכות ערב יום הכיפורים) בשם הרמב''ן, וכמותם נפסק להלכה השולחן ערוך (תרה, א).

אמנם, כפי שהעיר הרמ''א (דרכי משה א) במקום, מנהג ישראל בכל זאת לעשות כפרות בעקבות הגאונים והראשונים שהתירו את הדבר. גם הספרדים שבדרך כלל הולכים בעקבות השולחן ערוך, התירו את הדבר בעקבות דברי האר''י (שער הכוונות דף ק') שכתב, שיש לעשות את הכפרה דווקא בתרנגול (והחיי אדם (כתב שאפשר לעשות את הפדיון על צדקה).

דבר נוסף שיש לעשות בערב יום כיפור, והוא לא רק מנהג טוב כעשיית הכפרות אלא מצווה, הוא לאכול. כפי שנראה בדף זה, נחלקו הפוסקים האם מדובר במצווה מדאורייתא או מדרבנן, בטעם האכילה, והאם גם נשים חייבות לאכול בערב יום כיפור.

אכילה בתשיעי

בניגוד לשאר התעניות, שאין מצווה מיוחדת לאכול לפני והעיקר היא התענית, ביום הכיפורים יש דין מיוחד. הגמרא במסכת יומא (פא ע''ב) מביאה את הפסוק בפרשת אמור (כג, לב) 'ועינתם את נפשכם בתשעה בערב' ומקשה עליו, שהרי מתענים בעשרה ולא בתשעה. הגמרא מתרצת, שהפסוק בא ללמד שיש מצווה לאכול בתשיעי - ערב יום הכיפורים, וכך פוסק רבי עקיבא (ר''ה ט ע''א).

א. בפשטות, מדברי הגמרא משמע שמדובר במצווה מדאורייתא, שהרי למדים את דין זה מפסוק, וכך משמע מלשון הרא''ש (יומא ח, כב) שכתב שהקב''ה ציווה את ישראל לאכול בעקב יום כיפור, הקב''ה ולא חכמים[1], וכך נקטו להלכה גם המגן אברהם (תקע, ט) החיי אדם (קמד, א) והמשנה ברורה (תרד, א).

ב. דעת שולחן ערוך הרב (תרח, א) לא כך, לשיטתו מצוות אכילה בערב יום כיפור היא מדרבנן בלבד. את הפסוק שהביאה הגמרא כדי ללמוד ממנו את מצוות האכילה הוא מפרש, שמדובר באסמכתא בלבד, דהיינו פסוק שחכמים הסמיכו עליו את דבריהם ולא מקור מהתורה ממש למצווה זו.

הסיבה שהוא פוסק כך היא, שר' ישמעאל בגמרא במסכת ראש השנה (ט ע''א) לומד מהפסוק 'ועינתם את נפשכם בתשעה בערב' שיש מצווה מדאורייתא להוסיף מחול על הקודש, ומכיוון שנפסק כמותו להלכה - אי אפשר לפרש שהפסוק מלמד שיש מצווה מדאורייתא לאכול בערב יום כיפור (וכמו שפירש ר' עקיבא, ועיין תוספות שם ד''ה ורבי).

לכן צריך לומר, שהשאר הפוסקים שמביאים שיש מצווה לאכול בערב יום כיפור, מתכוונים למצווה מדרבנן בלבד, ובלשונו:

''מצוות עשה מהתורה להוסיף מהחול על הקודש בין בעינוי בין באיסור מלאכה, שנאמר 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש'. ואף על פי שממקרא זה למדנו בסימן תר"ד שמצווה לאכול בערב יום כיפור מצוות חכמים היא להרבות בסעודה בערב יום כיפור מטעם שנתבאר שם ומצאו להם סמך מן התורה.''

למרות דברי שולחן ערוך הרב, נראה שאפשר לומר שתוספות תהיה מצד אחד מדאורייתא, ומצד שני בכל זאת האכילה בערב יום כיפור תהיה גם מדאורייתא וכפי שמשמע מרוב הפוסקים שהביאו את שני הדינים בלי לציין שיש בכך בעיה. כיצד זה ייתכן?

הלבוש (תרח, א) כתב, שאת המצווה לתוספת שבת לומדים בפסוק מהמילים 'ועיניתם את נפשותיכם בתשעה', ואת המצווה לאכול בערב יום כיפור לומדים מהמילה 'בערב', שמופיעה מיד אחר כך. לכן אין בעיה ללמוד מאותו הפסוק שני דינים, כי כל אחד מהם נלמד ממילה אחרת בפסוק.   

אפשרות נוספת שמביא הלבוש, שאת המצווה להוסיף על השבת לומדים מקל וחומר מתוספת שביעית. הגמרא במסכת מועד קטן (ג ע''ב) פוסקת שיש מצוות תוספת שביעית שנלמדת מהפסוק 'בחריש ובקציר תשבות'. אם יש מצוות תוספת בערב שביעית, קל וחומר שיש מצוות תוספת בשבת החמורה. ממילא אם למדים תוספת שבת מהפסוק הזה, הפסוק 'ועיניתם את נפשותיכם בתשעה' פנוי ללימוד שיש מצווה לאכול בערב יום כיפור.

טעם המצווה

מדוע יש מצווה לאכול בערב יום כיפור? נחלקו בכך הראשונים:

א. דעת רוב הראשונים, ובניהם רש''י (שם, ד''ה כל), המאירי והרא''ש (שם), שיש ציווי לאכול בערב יום כיפור כדי שהמתענים יהיו מוכנים לתענית. נראה שדווקא בערב יום כיפור יש חובה לאכול ולא בערב ט' באב, למרות שגם מדובר ביום שלם של תענית, מכיוון שיום כיפור הוא בעיקרון יום שמחה ואין עניין להצטער בו, מה שאין כן בט' באב. ובלשון הרא''ש:

''והכי פירושו דקרא 'ועניתם את נפשותיכם', כלומר, הכינו עצמכם בתשעה לחדש להתחזק באכילה ובשתייה כדי שתוכלו להתענות למחר להראות חיבתו של המקום ברוך הוא לישראל. כאדם שיש לו ילד שעשועים וגזר עליו להתענות יום אחד

וצוה להאכילו ולהשקותו ערב יום התענית כדי שיוכל לסבול.''

לפי טעם זה חידש הנצי''ב (שאילתא קסז אות יב), שמי שיודע שאין לו שום קושי להתענות – אין עליו מצווה לאכול בערב יום כיפור. כך הוא גם נימק את העובדה שלא מברכים על מצוות האכילה בערב יום כיפור, מכיוון שכפי שראינו בעבר (ואתחנן שנה ב') רק על המצווה ממש, ולא על ההכנה למצוות (ולכן מברכים רק על לבישת הציצית ולא על עשייתה).  

אמנם, כפי שהעיר השדי חמד (מערכת יום כיפור ד''ה וכתב), נראה שלמעשה גם מי שאין לו קושי צריך לאכול, מכיוון שטעמי המצווה באים רק לקרב את הדברים אל השכל, אבל חיוב יש בין כך ובין כך (במידה ואכן חובת האכילה היא מדאורייתא כפי שנקטו רוב הפוסקים).

ב. טעם הפוך לטעמו של הרא''ש, מופיע בדברי שיבולי הלקט (סי' שז) והמהרי''ט (או''ח ב, ח). הם כתבו, שמטרת האכילה בערב יום כיפור היא דווקא להרבות את העינוי ביום כיפור, מכיוון שכאשר אדם אוכל הרבה ואז עובר מיד לתענית, יש בכך קושי רב יותר, וכפי שכותבת הגמרא במסכת תענית שלא מתענים ביום ראשון, כדי לא יבואו מעונג שבת לתענית וימותו.

ג. טעם נוסף מביא רבינו יונה (שערי תשובה ד, ח), שמטרת האכילה בערב יום כיפור להראות את השמחה שיש ביום כיפור, שסוף סוף אפשר להתנקות מהחטאים והעבירות שנצברו במהלך השנה. ומכיוון שאי אפשר לאכול ביום כיפור עצמו בגלל הצום שקבעה התורה, קבעו את האכילה בערב הצום (ועיין יראים סי' רכז שכתב, שיום כיפור אינו נחשב כיום שמחה).

אכילת נשים בערב יום כיפור

לעיל ראינו את דברי הנצי''ב שחידש, שבמידה ויש אדם שמרגיש שאין לו צורך כלל לאכול לפני הצום - הוא פטור מאכילה. ההנחה של הנצי''ב היא בעקבות הרא''ש שכתב, שמטרת האכילה היא להתכונן לצום. שאלה נוספת שדנו בה הפוסקים באותו הקשר היא, האם נשים חייבות לצום בערב יום כיפור:

רבי עקיבא איגר (מהדו''ק טז) נשאל האם נערה חולה חייבת לאכול בערב יום כיפור - דבר שמזיק לה. הוא השיב, שבוודאי שאותה חולה פטורה מאכילה, לא זו בלבד, ייתכן וכל הנשים בכלל פטורות מאכילה בערב יום כיפור.

הספק שלו הוא (וכן של הרש''ש (סוכה כח ע''א ד''ה גמרא)), האם האכילה בערב יום כיפור נחשבת מצוות עשה שהזמן גרמא, מכיוון שהיא חלה רק ביום מסויים (וכמו נטילת לולב וכדומה) ואז נשים פטורות, או שאולי בגלל שיש קשר בין האכילה בערב יום כיפור לצום עצמו וכפי שראינו לעיל בדברי הרא''ש, אז כמו שהן חייבות בצום כך הן חייבות לאכול, ובלשונו:

''אני נבוך בכל נשים הבריאות אם חייבות לאכול בערב יום כיפור, דאפשר הן פטורות כמו מכל מצוות עשה שהזמן גרמא, או לא, כיוון דקרא מפיק לה בלשון בתשעה לחודש בערב וכו' ולומר דהוי כאלו התענה תשיעי ועשירי, ממילא כל שמחוייב בתענית עשירי מחוייב לקיים ועניתם לאכול בתשיעי, וצ"ע לעת הפנאי.''

בניגוד לרבי עקיבא איגר שהסתפק בדבר, לנכדו הכתב סופר (או''ח קיב) היה פשוט שיש קשר בין הצום לתענית, ולא מדובר במצווות עשה שהזמן גרמא. ראייה לדבריו הביא מדברי המהרי''ל (הל' ערב יום כיפור, מובא בדרכי משה תרד) שפסק, שבמידה ואשה נדרה שלא לאכול בערב יום כיפור נדרה מבוטל, מכיוון שאי אפשר לנדור לצום ביום טוב - עולה שהיא חייבת לצום.      

מהי מצוות עשה שהזמן גרמא

יש להעיר, שנראה שהרבה פוסקים סוברים שאכילה ביום כיפור אינה נחשבת כמצוות עשה שהזמן גרמא וממילא נשים יהיו חייבת באכילה, ולא בגלל שהיא תלויה ביום כיפור וכפי שהסתפק רבי עקיבא איגר, אלא בגלל שהיא קשורה ליום כיפור:

הם סברו, שמצווה נחשבת מצוות עשה שהזמן גרמא, רק כאשר היא יכלה להיות בכל תקופה בשנה, אלא שחכמים קבעו שהיא תהיה בזמן מסויים. למשל מצוות לולב, אין מניעה לקיימה כל השנה, אלא שחכמים קבעו שהיא תהיה דווקא בסוכות. מצוות אכילה בערב יום כיפור לעומת זאת נובעת רק בגלל שיום כיפור ישנו, לכן לא מדובר במצוות עשה שהזמן גרמא, ולכן נשים יהיו חייבות באכילה בין כך ובין כך. נראה מספר דוגמאות דומות כדי לסבר את האוזן:

א. הרב פרנק (הר צבי או''ח רכו) פסק, שברכת האילנות לא נחשבת מצוות עשה שהזמן גרמא, למרות שמברכים אותה רק בזמנים מסויימים במהלך השנה. הסיבה שמברכים אותה באזור ניסן היא שרק אז האילנות פורחים, ולא בגלל שחכמים צמצמו את זמן הברכה (ולכן על פי הפשט מותר לברך אחרי ניסן במידה והאילנות פורחים).

ב. הרמב''ן (קידושין לג ע''ב ד''ה והוי) פסק, שמצוות ספירת העומר אינה נחשבת מצוות עשה שהזמן גרמא (ובניגוד לדעת הרמב''ם). בטעם פסיקתו הדבר פירשו, שמכיוון שספירת העומר תלויה בהבאת קרבן העומר והיא לא יכלה להיות בכל זמן בשנה, דינה כמצווה רגילה ולא כמצוות עשה שהזמן גרמא.

כמה יש לאכול בערב יום כיפור

לאחר שראינו שיש מצווה לאכול, את טעמי מצווה זו, והאם נשים חייבות לאכול, יש לדון בשאלה כמה חייבים לאכול, ובעניין זה יש מספר דעות בפוסקים:

המגן אברהם (תרד, א) כתב שיוצאים ידי חובת המצווה באכילה פעם אחת. המקובלים (בן איש חי וילך, א) הוסיפו, שיש מצווה לאכול כפול שניים באותו יום, כדי לתקן גם את האכילה של אותו היום, וגם את האכילה שמחסירים ביום כיפור.

הכתב סופר (או''ח קיד) פסק שבכל מאכל שאוכלים מקיימים מצווה מדאורייתא, וכך הביא הפסקי תשובות (תרד, 10) בשם המהרי''ל דיסקין (ולא הביא את המקור לדבריו). נראה להביא ראייה לכתב סופר מהגמרא בברכות (ח ע''ב). כפי שנראה בדף של שמחת תורה, במידה ואדם פספס לקרוא שניים מקרא של שבת - הוא יכול להשלים אותם בשמחת תורה.

הגמרא מעלה אפשרות בשם רב ביבי להשלים את כל הפרשיות של כל השנה בערב יום כיפור, אך מביאה את דברי רבי חייא שדוחה את דבריו וכותב, שמכיוון שיש מצווה לאכול בערב יום כיפור, אין זמן להשלים את הפרשיות. אם יש מצווה רק באכלה אחת כפי שכתב המגן אברהם, מדוע אין זמן לקרוא את הפרשיות? יאכל חצי שעה - שעה ויקרא את הפרשיות, אלא מוכח מדברי הגמרא שיש מצווה לאכול כל היום.

כתיבה וחתימה טובה! סיימת לקרוא? קח לקרוא בסעודה מפסקת או בבקשה תעביר הלאה כדי שעוד אנשים ייקראו[2]...