'בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא. אמר להו לרבנן: אנא משיח. אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין, נחזי אנן אי מורח ודאין. כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו' (סנהדרין צג,ב). לכאורה לא מובן, וכי בגלל שלא הצליח לשפוט ע"פ הריח אז הוא חייב מיתה? שמעתי מי שהסביר שמה שהרגו אותו זה לא בגלל עצם זה שאינו משיח, אלא בשל שהוא נלחם מלחמות ובהם נהרגו, וממילא כיון שאינו משיח הוא נחשב רודף ועל זה מגיע לו מיתה. תרוץ זה משונה מאוד ואין בו שום היגיון, וכי איפה מצאנו שמי שיוצא למלחמה ואינו משיח חייב מיתה? הרי יש מצוה להילחם על א"י (ע"פ הרמב"ן) וכן יש מלחמת עזרת ישראל מיד צר, שהרומאים היו מייצרם לישראל. אז בגלל שיצא לעשות מצות מלחמה שהיא אחת המצוות החשובות ביותר, הוא חייב מיתה? זה תמוה וקשה מאוד לקבלו! בנוסף, כל מה שהיה זה בעקבות שטען שהוא משיח, והרי אם היה חייב מיתה בשל שגרם להרוגים אז היו צריכים לגזור עליו מיתה מיד בהתחלה – ועוד לפני שיצא בכלל להילחם ולא שנתיים וחצי אחרי – וגם זה רק אחרי שטען שהוא משיח. ועוד, אם חייב משום רודף, זה לא נכון, כיון שעכשיו הוא אינו רודף, כי אם יהרגוהו עדיין המלחמה תמשיך גם בלעדיו, ולכן אין לו דין רודף! לכן נראה בברור שזה הסבר שאינו נכון כלל. ונראה כמו שהסביר היד רמ"ה (על הגמ' הזו): 'בר כוזיבא ממלכי בית שני היה, אמר להו לרבנן: אנא משיח. אמרו: במשיח כתיב ביה דמריח ודאין, נחזי דאי מריח ודאין [אין], ואי לא. כיון דקא חזו דלא מריח ודאין קטלוה. איכא למימר דכי האי גונא נביא שקר הוה, דהא משיח ברוח הקדש הוא דמורח ודאין, ואיהו כיון דאמר דמשיח אנא ומוראה אנא ודאין, הו"ל נביא שקר – ומיחייב קטלא'. יוצא ע"פ זה שחיוב מיתתו היה בשל שאמר שהוא נביא בעצם זה שאמר שהוא משיח, ועל זה התחייב מיתה כנביא שקר. וזה פירוש יפה, אולם לכאורה אילו היה נאמר בגמ' שהיה אומר שהוא משיח ומריח, אז זה מובן, אבל כיון שהוא אמר שהוא משיח, והם אמרו שצריך להריח, הרי שכשאמר לכאורה לא ידע שהמשיח צריך להריח, כך שלא טען שהוא נביא? אולם אפשר שבעצם הטענה שטען שהוא משיח התחייב מיתה, כיון שזה כולל בתוכו היותו נביא – גם אם לא ידע זאת (שכולל נבואה). והנה ברמב"ם לא מובא על בר כוכבא שהרגוהו, אלא רק שנהרג בעונות: 'ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו. אין הדבר כך! שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג, נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת' (הלכות מלכים ומלחמות יא,ג). משמע מזה שחולק על הגמ' כאן, ועוד שאומר במפורש שלא דרשו ממנו אות ומופת (משמע שגם לא שיריח..). אלא שי"ל שהרמב"ם הלך ע"פ היר' שבו נאמר שבר כוכבא נהרג: 'נלכדה ביתר ונהרג בן כזובה' (יר' תענית ד,ה). [אמנם אפשר לפרש שגם בבבלי שהכוונה שפסקו עליו למות, או להוריד ממנו את ההגנה השמימית, ולא שהרגוהו ממש]. ממילא יסביר הרמב"ם שבבבלי זהו אגדתא שאין פוסקים מהם הלכות אלא זה בעיקר בא לבטא מסרים ומוסר. ולכן מה שבעצם באה הגמ' לומר זה שאסור לומר על אדם שהוא משיח, שזה חמור כעין שמחוייב מיתה (ומה שסיפרו על בר כוכבא, זה כדי לומר שאפילו אדם כזה, שעושה מה שהמשיח צריך לעשות – מלחמות וכו' [שלכן חשבו שהוא משיח] בכ"ז אסור לומר עליו שהוא משיח עד שיתגלה ממש שהוא משיח – ומי שטוען על עצמו שהוא משיח הוא כעין חייב מיתה בשל חומרת הדבר. אולי חומרת הדבר זה משום שפוגע באמונה במשיח האמת, כיון שטוען שהוא המשיח, וכעין יוצא שגורם לאנשים שלא להאמין בביאת המשיח האמיתי [ובפרט אם ימות אח”כ]). רש"י מביא בגמ': 'ממלכי הורדוס היה', ולכאורה לא מובן, הרי בר כוכבא לא היה ממלכי הורדוס שהיו בסוף בית שני, אלא במרד בר כוכבא עשרות שנים אחרי? אלא שנראה שבא רש"י לרמז מדוע הרגוהו בשל שטען שהוא משיח, שזה משום שלא היה מלך מבית דוד, ולכן מדגיש שהוא כעין ממלכי הורדוס שלא היו מבית דוד. ממילא לכן היה מגיע לו מיתה, כיון שלא היה מלך מבית דוד והציג את עצמו כמשיח שהוא מלך מבית דוד. לכן חל עליו דין כעין מורד במלך, שמורד במלכות דוד שעל זה חייב מיתה ('כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו... וכן כל המבזה את המלך או המחרפו יש למלך רשות להרגו' וכו'. רמב"ם שם ג,ח). [וכן אפשר כעין הרמב"ן [בראשית מט,י] שמי שאינו מבית דוד אסור לו למלוך וחייב על כך מיתה משמים]. והנה אמנם היו הרבה גדולים שאמרו על עצמם שהם בחזקת משיח, אולם כוונתם שבשל מעלת תורתם הם ראוים שה' ימנה אותם למשיח, ולא שח"ו קבעו שהם משיח עכשיו.