דבר תורה  לאור המקדש

עקב - פרשת המקדש

מעשה הלוחות ובחירת שבט לוי – והקשר ביניהם

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

ויו"ר ומייסד מכון המקדש

נאמר בפרשה: 'וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה'. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם…  בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה'… וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים' (דברים י, ה).

התמיהה גדולה: משה מספר באריכות מה קרה בהר  ומה קרה עם הלוחות, ולפתע הוא מתאר את מות אהרון דבר שקרה ארבעים שנה מאוחר יותר?

כן מתאר משה את הבדלת שבט לוי, ושוב חוזר לספר מה קרה בהר. קטיעת דברים זו מה פשרה? כן יש לשאול על נשיאת הארון על ידי שבט לוי מה ענינה, הרי נשיאת הארון היתה רק במסעות. גם אז נשאו את הארון מעטים בלבד (ארבעה אנשים) אין זה יעד לשבט שלם, האם לשם כך נבחר שבט לוי?! יתירה מזו, כשישראל נמצאים בארץ ישראל והארון קבוע במקומו שבט לוי אינו נושא אותו. לשם מה, אפוא, נבחר, ומדוע להזכיר דווקא מטרה זו? (ראה משך חכמה כאן, שדן בשאלה, מתי נושאים הלויים את הארון במהלך הדורות).

רש"י עומד על שאלה זו ומסביר: 'ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה - מה ענין זה לכאן?… אלא אף זו מן התוכחה: ועוד זאת עשיתם: כשמת אהרן בהר ההר לסוף ארבעים שנה ונסתלקו ענני כבוד, יראתם לכם ממלחמת מלך ערד, ונתתם ראש לחזור למצרים. וחזרתם לאחוריכם שמונה מסעות עד בני יעקן ומשם למוסרה. שם נלחמו בכם בני לוי והרגו מכם ואתם מהם, עד שהחזירו אתכם בדרך חזרתכם, ומשם חזרתם הגדגדה… ובמוסרה עשיתם אבל כבד על מיתתו של אהרן שגרמה לכם זאת, ונדמה לכם כאלו מת שם. וסמך משה תוכחה זו לשבירת הלוחות, לומר, שקשה מיתתן של צדיקים לפני הקב"ה, כיום שנשתברו בו הלוחות'.

הסברו של רש"י קשה: הלקח החשוב, שקשה מיתתן של צדיקים כשבירת הלוחות, אינו מסביר את הדילוג בסיפורו של משה ארבעים שנה קדימה לתאר את מיתת אהרון ולחזור בסיפורו אל מה שהיה בהר.

כאן מסביר משה בהקשר לקבלת הלוחות מסיני ונתינתם בארון עץ, מדוע מכל השבטים זכה שבט לוי ליטול את הארון הן במדבר והן ביציאה לקרב?

ותשובתו: לוי הוא השבט הנאמן לה' - 'לגיונו של מלך' (ראה רש"י במדבר א, מט)!

שכן, בעגל, הם שעברו משער לשער במחנה והרגו כשלשת אלפי איש שעבדו לעגל.

כך גם באשר לישראל, כשנסוגו לבני יעקן ולמוסרה בדרכם למצרים, היו אלה שבט לוי - 'לגיונו של מלך', שקמו והחזירו את ישראל מנסיגתם למצרים והשיבו אותם לדרכם לכיבוש הארץ.