"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" (דברים ה, ה)

האדמו"ר מקוצק זצ"ל דרש בפסוק זה על דרך הרמז כי ה"אָנֹכִי" של האדם, הוא העומד ומפריד "בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם". כי האנוכיות היא המחיצה המפרידה בין הקב"ה לאדם. וכשהאדם מבטל את אהבת עצמו ואת האנוכיות שבתוכו, בזה מתקרב ומתחבר אל הקב"ה.

ישרי הלב וחכמי הבינה יודעים כמה מדה זו של הגאווה גרועה מאד ומסואבת. ועל כן נפשם היפה והחכמה תסלוד ותתרחק ממנה הרחק כמטחווי קשת, והיא תמצא רק בלב פתי, סכל ובער. גודל רעתה וטומאתה לנפש ולגוף אי אפשר לתאר, כי מנפש ועד בשר תכלה, והיא שקץ ותועבה בעיני אלקים ואדם, וכל הנוגע בה והקרב אליה לא ינקה.

האדם האנוכי, תמיד לנגד עיניו רק את אהבת עצמו ואת צרכיו הוא, מבלי לקחת בחשבון את טובת השני או הנזק שעלול לגרום לו ע"י מעשיו האנוכיים. אין לו כל הרגשה של סיפוק נפשי בחיים, כי אין דרכו לעשות מעשה טוב לזולת, וכל דאגתו רק לספק תאוותו ולעדן גופו, וההנאה הרגעית שהוא בא על סיפוקו במילוי תשוקתו אינה אלא זמנית ובת חלוף. ובסופו של דבר, ימצא עצמו עומד בחלל ריק ובודד במערכה, ללא סיפוק נפשי אמיתי, וללא ידידים שיבקשו את קרבתו ואת טובתו, כי בלי ספק כולם ישמחו לאידו ולראותו בקלקלתו.

הדרך היחידה והפשוטה להינצל ממידה בהמית זו - לשקול תמיד מעשיו בפלס התבונה, ולקחת בחשבון את כבודו האנושי וצרכיו האישיים וההכרחיים של הזולת, כי בלי זה אין זכות קיום והצלחה בחיים, לא לכלל ולא לפרט.
והמתעמק היטב ייווכח, שמידה זו פוגעת גם באמונת הבורא יתברך. כי איש כזה, אמונתו רופפת בלי ספק, ועומדת על בלימה, וכל רוח מצויה עוקרתה והופכתה על פניה, יען אין לו בעולמו אלא גופו בלבד וסיפוק תאוותיו הרגעיות. 
סוף דבר, מידה זו, רעה היא, בין בדברים שבין אדם לחברו, ובין בדברים שבין אדם למקום, ועל כן שומר נפשו ירחק ממנה.

בפרשת השבוע אנו קוראים את עשרת הדברות, שתחילתן בפסוק (ה, ו): "אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ" וסופן בפסוק (ה, יז): "וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ...וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ". מעירים בעניין זה חכמי ישראל: תחילתם של עשרת הדברות במלה "אָנֹכִי", וסיומה במלה "לְרֵעֶךָ". בכך טמון מוסר השכל לכל אדם: השתדל לעקור מקרבך את מידת האנוכיות, העלולה להשחית בך כל מידה טובה, ולדבוק בכל מאודך באהבת הזולת, ובמקום לומר "אָנֹכִי" – אמור  לְרֵעֶךָ"!

הרב מישאל דהאן זצוק"ל, מהאתר "ישיבה"  www.yeshiva.org.il

הרב גבריאל הכהן, מהספר: "גבורות התורה"