'חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר' (משנה תענית ד,ו). 'הובקעה העיר בי"ז הוה? והכתיב (ירמיהו נב, ו) "בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר", וכתיב בתריה (ירמיהו נב, ז) "ותבקע העיר" וגו'? אמר רבא: לא קשיא, כאן בראשונה, כאן בשניה. דתניא: בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז, בשניה בשבעה עשר בו' (תענית כח,ב). אמנם במשנה לא מבורר באיזה בית הובקעה העיר בי"ז בתמוז (כך שמשמע בפשטות שזה בשניהם), אולם מבררת הגמ' שזה נאמר דווקא על בית שני. נראה שיש לזה רמז במשנה, שבהבקעת העיר נאמר 'הובקעה העיר', ואילו בחורבן המקדש נאמר 'חרב הבית בראשונה ובשניה', הרי שאילו היה מדובר על הבקעת העיר בשני החורבנות, היה על המשנה לציין זאת כמו בחורבן הבית, מזה שלא נקטה באותו לשון סימן שבאה לומר שלא הובקעה העיר בשני הפעמים בי"ז תמוז. לכאורה כיון שקרו חמשה דברים באותו תאריך משמע שהם קשורים זה בזה, שיש ביום זה עניין של 'יום חייב' (תענית כט,א), שמתגלה בצורה שכזו. מה ששרף אפוסטמוס את התורה מובן שדומה לשבירת הלוחות (שזה הריסת התורה), גם העמדת הצלם בהיכל מובן שדומה לשבירת הלוחות בעקבות חטא העגל, שזהו צלם (ובסיני שירדה עליו השכינה כעין ההיכל). גם ביטול התמיד קשור קצת, שהתמיד הוא קרבן שבו אנו מראים כל יום שאנו לה', להבדיל מהעגל שנעשה להיפך מזה (והמשכן הוא ההמשך ממתן תורה, כמו שמסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא" “תרומה" [ויותר מזה מביא בפרשת "ויקרא" (ב) קשר בין העגל לקרבנות]). אולם מה הקשר בין הובקעה העיר לשבירת הלוחות? נראה שהובקעה העיר זה התחלת השגת יד הגויים עלינו, שאמנם קודם הקימו מצור, אבל בזה עדיין לא שלחו יד בנו, שדווקא מרגע הבקעת החומה וכניסתם לעיר החלו ממש לנצחנו ולפגוע בנו (אמנם כבר קודם כבשו ערים רבות, אולם העיקר היא ירושלים שהיא עיקר השלטון), וזה קשור לעגל: 'לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר (דברים ה, כה) "למען ייטב להם ולבניהם עד עולם"' (ע"ז ה,א). ממילא מה שהרומאים השתלטו עלינו היה קשור לעגל שפגם במתן תורה, שלכן פגם בכח התורה למנוע מהגויים לשלוט עלינו (והעיר ירושלים היא עיר השלטון בארץ). לכן שבירת הלוחות קשור להבקעת העיר. בנוסף, הלוחות היו מאבן ("לוחות אבן". שמות לא,יח), ולכן שבירתם מזכירה את שבירת-הבקעת החומה העשויה אבן. יותר מזה, נראה שקשור בשבירת הלוחות, כיון שעם שברי הלוחות היו יוצאים למלחמות ('תני רבי יהודה <בר אלעי> בן לקיש אמר: ב' ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, א' שהיתה התורה נתונה בתוכו, ואחד שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו. זה שהיתה התורה נתונה בתוכו היה מונח באהל מועד, הדא הוא דכתיב (במדבר יד) "וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה". זה שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן, ופעמים שהיה מתראה עמהן' וכו' [יר' שקלים ו,א]. אם היה יוצא עמהן, משמע שהיה יוצא גם למלחמות, וכך הביא רש”י: '... נמצא זה ארון אחר היה, וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה. ואותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה' וכו' [דברים י,א. רש"י] [אמנם ביר' רבנן חולקים על כך וסוברים שהיה רק ארון אחד]). כך שהלוחות השבורים קשורים למלחמות, ולכן גם קשורים למלחמה על ירושלים (אמנם בבית שני לא היה ארון בקה"ק, אבל כח המקדש קשור לארון, ולכן קשור גם ללוחות השבורים, ובנוסף נראה שגם כשבפועל לא יצאו איתו, עדיין כח זה חל בעולם בצורה חזקה בהשפעת הלוחות השבורים שהם הביטוי לכח זה בעולם [במיוחד לאור פרושו של מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שמסביר 'שכשבר משה את הלוחות נשתיירו פ"ה אותיות שלימות, וכאשר חברן יחד לאחר שחזורן של הלוחות השבורים, יצאה מהן פרשת "ויהי בנסע הארן", … כיון שתוכנה של פרשת "ויהי בנסע הארן" הוא נצחוננו במלחמה, נקבע ארון העץ שבו היו שברי הלוחות, כארון היוצא עם ישראל למלחמה' ('תורת המקרא' “עקב")]). לכן הבקעת העיר, שזה כישלון המלחמה, קשור לשבירת הלוחות, שהלוחות השבורים קשורים לכח המלחמה (שניתנו במתן תורה כדי שלא ישלוט בנו עם אחר, ולכן בהם כח הניצחון למלחמה) ולכן יום שבירתם כעין קשור לזמן ביטול כח נצחוננו ומתגלה ניצחון האויבים, שזה החל בהבקעת העיר (בהבקעת החומה שדומה לשבירת לוחות האבן) [אמנם אח”כ נעשו שברי הלוחות לכח ניצחוננו, אבל זה היה לאחר התשובה, אבל בזמן השבירה עצמה שהיא קשורה לחטא העגל, זה גילוי של קשר לחטא, ולכן אז זהו גילוי של ביטול כח נצחוננו שיש בלוחות אלו. ממילא בהקשר לזה נעשה הבקעת העיר שהיא כח שלטון הגוים עלינו].