להודיע כמה ארך אפים לפניו
ב"ה
פרשת בלק - פרשת
המקדש
להודיע כמה ארך אפים לפניו
הרב ישראל אריאל שליט"א
ראש ישיבת המקדש
וראש ומייסד מכון המקדש
למקרא פרשת בלק נראה, כי היה ניתן לקצר בתיאור המתמשך והמפורט – כמתואר
בפרשה, שהרי באה הפרשה לומר, שהיה בכוונתו של בלעם לקלל ונמצא מברך. מדובר, אפוא,
בכוונה רעה שהקב"ה הפכה לטובה, ודי היה לו הביאה התורה את האמור בספר דברים
(כג, ה) שם מובא תוכן פרשתנו בתמצית, בענין האיסור להתחתן עם המואבים, ככתוב:
'וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם
לְקַלֲלֶך, וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה'
אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ'. דומה,
שבכך נאמר העיקר, ומדוע מתארת התורה בפרשתנו את המאורע לפרטיו?
אולם באה התורה ללמדנו, שאהבת ה' לאדם מקיפה את הכל, ואף אדם גוי ורשע
זוכה לעיתים לארך אפים מאת הקב"ה.
צא וראה כמה חסדים עשה ה' עם בלעם עד שמאס בו, כמה פעמים נגלה אליו, כמה
פעמים ניסו משמים להשיבו מכוונתו הרעה, כשהאתון נוטה מן הדרך פעמים אחדות. אף
בהיותו במואב ובראותו כי הוא מביא ברכה במקום קללה היה יכול לחזור בו אם רצה,
ואילו בלעם לא סר מדרכו הרעה עד שהציע להחטיא את ישראל. רק אחרי שביצע את זממו -
נהרג.
והלא היה ראוי להורגו כבר בעת שחבש את אתונו לצאת לדרכו, והיו נחסכים
חייהם של עשרים וארבע אלף מישראל. יתירה מזו, חז"ל אמרו (סנהדרין צ, א):
'שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא… ארבעה הדיוטות: בלעם
ודואג ואחיתופל וגחזי', ואם בלעם איבד את חייו בסוף משני עולמות - עולם הזה ועולם
הבא, האם היה ראוי שאדם כזה ייעשו סביבו כל המעשים האלה, האם היה ראוי שישתנו עליו
סדרי בראשית ושהאתון תפתח את פיה?
אלא להודיע לכל כמה ארך אפים לפניו, אפילו עם רשעים, ועד כמה גדולה
הבחירה החופשית של האדם, שאין הקב"ה מעכב את האדם בפועל מלבצע את זממו, אלא
באהבת ה' לאדם, רומז לו רמז אחר רמז, ואף משנה את סדרי בראשית כדי להזהירו שישוב
מדרכו הרעה. רק אם קלו כל הקיצין נוטל ה' את נפשו.
מכאן יעשה אדם קל וחומר בעצמו: אם לרשעים
מתייחס הקב"ה באורך רוח מופלג כל כך - עם עמו ישראל על אחת כמה וכמה!
שבת שלום
