chiddush logo

ברכה על מים וגלידה בסעודה

נכתב על ידי גל גל, 6/7/2019

בס''ד             פרשת חקת: ברכה על מים וגלידה בסעודה

פתיחה

בפרשת השבוע באים בני ישראל בתלונות למשה על כך שאין מים. הגמרא במסכת תענית (ט ע''א) כותבת, שהסיבה לתלונות הפתאומיות של בני ישראל על מים, הייתה בעקבות המוות של מרים - שבזכותה נהנו בני ישראל מבאר.

בעקבות כך נעסוק השבוע בשתי שאלות הקשורות למים: א. האם אדם ששותה מים במהלך הסעודה צריך לברך, או שהם נפטרים בברכת הלחם. ב. מתי צריך לברך ברכה אחרונה על שתיית מים, והאם צריך לברך ברכה אחרונה על אכילת גלידה.

דברים הבאים מחמת הסעודה

האם אדם השותה מים במהלך הסעודה צריך לברך? כדי לענות על שאלה זו יש לפתוח במחלוקת הראשונים, על אלו מאכלים יש לברך בסעודה. אין מחלוקת בין האמוראים, שאם אוכלים ירקות שברכתם אדמה, ויש לפני האוכל ירקות נוספים שברכתם אדמה, שאין לברך עליהם ברכה נוספת, מכיוון שהם נפטרו בברכת הירק הראשון.

נחלקו האמוראים (מא ע''ב) האם ברכת המוציא פוטרת את שאר המאכלים הנאכלים בסעודה. מצד אחד הברכה על לחם חשובה ופותחת את הסעודה, כך שיש מקום לומר שהיא פוטרת. מצד שני, שאר המאכלים בסעודה ברכתם שונה, כך שיש מקום לומר שלא. למסקנה פסקו האמוראים שרק 'דברים הבאים מחמת הסעודה' נפטרים בברכת המוציא, נחלקו הראשונים בביאור כוונתה:

א. רש''י (ד''ה לעומת) ובעל הלכות גדולות (פרק ו ד''ה והיכא) פירשו, שהכוונה לדברים שבאים ללפת את הפת כמו חומוס, טחינה וכדומה, ועליהם אין לברך כאשר אוכלים אותם במהלך הסעודה. לעומת זאת, אם אדם יאכל בסעודה בשר או דגים, עליו לברך עליהם ברכה ראשונה למרות שבתחילת הסעודה בירך על הלחם, ובלשונו:

''היכא דאייתו לקמיה ריפתא ומיני מיכלא כל מידי דדרכיה למיכלא בריפתא (= היכן שהביאו לפניו כל דבר שאוכלים עם הלחם) בתוך הסעודה, פטרא להון ריפתא לכל מיני דמתאכלין בריפתא מברכתא ולא צריך לברוכי עליהו (= פוטרת אותם ברכת הלחם), דאמר רב פפא הלכתא דברים הבאין מחמת הסעודה בתוך הסעודה, אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם.''

ב. התוספות (ד''ה הלכתא) הקשו על רש''י, שהרי הגמרא בברכות (מד ע''א) כותבת שכאשר יש שני מאכלים, שאחד עיקר ושני טפל (למשל קרקר שמטרתו להחזיק את הדג), מברכים על העיקר (הדג) ופוטרים בברכתו את הטפל (הקרקר). משום כך לא ייתכן לפרש שהגמרא בסוגייתנו חידשה שחומוס וטחינה פטורים מברכה בגלל הלחם, שהרי הם טפלים ללחם ודינם נלמד מאותה הסוגיה[1].

משום כך פירשו, שדברים הבאים מחמת הסעודה שנפטרים בברכת המוציא, הכוונה למאכלים שמטרתם לשביעה והם חלק מהסעודה: בשר, דגים, סלטים וכדומה. לעומת זאת, דברים שמטרתם רק לתת טעם טוב כמו אבטיח וגרעינים טעונים ברכה, כי הם לא נחשבים חלק מהותי מהסעודה. כך פירשו גם הרא''ש (ו, כו), הרשב''א (ד''ה וכלל), וכך פסק להלכה השולחן ערוך (קעז, א):

''דברים הבאים בתוך הסעודה, אם הם דברים הבאים מחמת הסעודה, דהיינו דברים שדרך לקבוע סעודה עליהם וללפת בהם את הפת, כגון: בשר, דגים, ביצים, ירקות, ברכת המוציא פוטרתן. ואם הם באים שלא מחמת הסעודה, דהיינו שאין דרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת, כגון: תאנים וענבים וכל מיני פירות, ברכת המוציא אינה פוטרתן.''

ברכה על מים

עד כה ראינו את דברי הגמרא והראשונים, ביחס לברכה על מאכלים בסעודה. דנו הפוסקים בשאלה, האם דינם של שאר המשקים דומה וגם עליהם אין לברך. כאשר שותים יין בסעודה אין מחלוקת שיש לברך, מכיוון שהיין חשוב ואינו נחשב חלק מהסעודה (והוא הדין לתה וקפה). נחלקו הראשונים בשאלה מה דינם של המים:

א. דעת רוב הראשונים, ובניהם התוספות (ד''ה אי הכי), הרשב''א (מב ע''א ד''ה יין) רבינו תם (שם) והמרדכי (אות קלו), שיש הבדל בין יין למים. יין בגלל חשיבותו וייחודו לא נחשב חלק מהסעודה לכן מברכים על שתייתו, מים לעומת זאת נחשבים חלק מהסעודה, כמו שאוכלים בשר ודגים בסעודה, כך שותים מים, ולכן גם הם נפטרים בברכת הלחם.

ב. התוספות רי''ד (שם) ובעל הלכות גדולות (שם) חלקו וכתבו, שהשותה מים בסעודה צריך לברך עליהם. בטעם הדבר נימקו, שברכת המוציא יכולה לפטור רק מאכלים מזינים שבאים בתוך הסעודה, מכיוון שהם חלק מאותו העניין. משקים לעומת זאת נחשבים חטיבה נפרדת, ורק יין שהוא המשקה החשוב ביותר יכול לפטור משקים אחרים מברכה (ועיין במרדכי שם).

להלכה

א. להלכה פסק השולחן ערוך (קעד, ז) כדעת רוב הראשונים, שאין צורך לברך על מים במהלך הסעודה. אף על פי כן הוסיף את דברי הרא''ש, שכדי לצאת לכתחילה ידי חובת כל הדעות - נכון לשתות מעט מים בברכה קודם הסעודה, ולכוון לפטור את המים שבתוך הסעודה (בשבת אין צורך בכך, מכיוון שהמים נפטרים בברכת היין שבקידוש).

ב. הרמ''א (שם) חלק וכתב שהמנהג כדעת התוספות שהמים נפטרים בברכת המוציא, ואין צורך לברך על מעט מים קודם, וכך כתב המשנה ברורה (שם, לט). מכל מקום, מי גם מי שמחמיר ושותה קודם הסעודה כדעת השולחן ערוך, צריך לשתות פחות מרביעית (חצי כוס חד פעמית), מכיוון שאם ישתה יותר ייכנס למחלוקת ראשונים אם צריך לברך ברכה אחרונה, וייצא שכרו בהפסדו.

ברכה אחרונה על מים

אם כן למעשה, כאשר אדם שותה מים בסעודה הוא לא צריך לברך, בגלל ברכת הלחם. דנו הפוסקים בשאלה, מה דינו של אדם

האוכל גלידה בסעודה. מצד אחד הגלידה היא מעין נוזל, היא נמסה ומורכבת בעיקר ממים כך שיש מקום לא לברך כמו מים. מצד שני, בניגוד למים הגלידה לרוב מעורבת בחומרים נוספים, כך שיש מקום לומר שדינה כקינוח שיש לברך על ברכתו.

כדי לענות על שאלה זו, יש לפתוח ולהקדים את מחלוקת הפוסקים על איזה כמות משקה יש לברך ברכה אחרונה (ברכה ראשונה יש לברך על כל הנאה). כאשר מדובר במאכל מוצק, אין מחלוקת שבשביל להתחייב בברכה אחרונה צריך לאכול כזית בזמן אכילת פרס (כ4 דקות). נחלקו הראשונים האם הזמן בו צריך לשתות רביעית משקה, זהה לזמן בו יש לאכול כזית מאכל:

א. הרמב''ם (שביתת עשור ב, ד) טען שיש חילוק בין הדינים, ובעוד שבכדי להתחייב בברכה על מאכל צריך לאכול אותו בזמן של אכילת פרס, בשביל להתחייב בברכה אחרונה על משקה, צריך לשתות אותו תוך 'כדי שיעור שתיית רביעית', כלומר תוך זמן שבו אדם שותה רביעית משקה - בערך שלוש שניות.

כפי שכתב המגיד משנה (שם) מקורו של הרמב''ם בדברי התוספתא (יומא ד, ג) הכותבת בפירוש, שבשביל להתחייב ביום כיפור כרת על שתייה יש לשתות את המשקה בשיעור זמן של רביעית. כדבריו פסקו להלכה הרי''ץ גיאות (הל' יום כיפור) המאירי (חיבור התשובה), וכך נוהגים רוב הספרדים בעקבות פסיקת השולחן ערוך (תריב, י), ובלשון הרב עובדיה (יביע אומר ה, יח):

''ומכללם של דברים למדנו, שהשותה מרק חם על ידי כף אינו מברך בורא נפשות, הואיל ושהה בשתייתו יותר מכדי שיעור שתיית רביעית. וכן מי ששותה משקה שיש בו חתיכות קרח מרוסקים, ושותהו בסירוגין, שאינו מברך אחריו, כל ששהה בשתייתו יותר מכדי שתיית רביעית, אבל כששותה לצמאו רביעית בבת אחת מים מברך בורא נפשות רבות.''

ב. הראב''ד (תרומות י, ג) חלק על הרמב''ם וכתב, ששיעור ברכה על משקים זהה לאוכלים, וכך פסקו להלכה הגר''א (תריב, י) והפרי חדש (שם). הם הסכימו שמהתוספתא יוצא כדברי הרמב''ם, אבל מדברי הגמרא בכריתות (יג ע''א) הכותבת שכדי להתחייב על שתיית דם יש לשתותו בכדי אכילת פרס עולה אחרת, וכאשר יש מחלוקת בין הגמרא לתוספתא - ידה של הגמרא על העליונה.

גלידה: מים או אוכל

אם כן לאחר שראינו את מחלוקת הרמב''ם, הראב''ד והאחרונים על המהירות בה יש לשתות רביעית מים כדי להתחייב בברכה אחרונה, יש לחזור לשאלה בה פתחנו, האם גלידה נחשבת מוצקה או נוזלית, ולשאלה זו יש לפחות שתי נפקא מינות:

נפקא מינה ראשונה - ברכה אחרונה: אם הגלידה נחשבת מוצקה, אז אין מחלוקת שמספיק לאכול כזית בכדי אכילת פרס בשביל להתחייב בברכה אחרונה. לעומת זאת אם דינה כנוזל, השאלה אם לברך ברכה אחרונה תלויה במחלוקת שראינו לעיל. לדעת השולחן ערוך יתחייבו רק אם יאכלו רביעית גלידה תוך שלוש שניות. לדעת הגר''א לעומת זאת, מספיק לאכול רביעית גלידה תוך כדי זמן של אכילת פרס בשביל להתחייב בברכה אחרונה.

נפקא מינה שנייה - ברכה על גלידה בסעודה: אם הגלידה מוצקה, אז אין מחלוקת שיש לברך על אכילתה בסעודה, וככל קינוח ומאכל שאינו נחשב חלק מהסעודה עליו יש לברך. לעומת זאת אם היא נוזלית, נכנסים למחלוקת הראשונים שראינו לעיל האם צריך לברך על שתיית מים במהלך הסעודה, ומכיוון שלהלכה נפסק שלא צריך - גם על גלידה לא יצטרכו לברך.

מחלוקת האחרונים:

למעשה במחלוקת זו נחלקו האחרונים:

א. דעה ראשונה היא דעתו של הבאר משה (א, יב) שטען, שהגלידה דינה כמים. ראייה לדבריו הביא מהגמרא במסכת נדה. (יז ע''א) הכותבת, שבגלל שסופו של השלג להימס דינו כמים, ולכן הוא מטמא טומאת משקים. טוען הבאר משה, שהוא הדין לגלידה, למרות שכרגע היא מעין מוצק, בגלל שסופה להמס דינה כמים. משום כך אין לברך על אכילתה בסעודה, ולדעת השולחן ערוך רק האוכל רביעית ממנה תוך שלוש שניות יתחייב בברכה אחרונה.

ב. אחיו הרב שטרן (בצל החכמה ג, קטו) חלק על שיטתו, וחילק בין שני סוגי גלידות. אם מדובר בגלידה שמערבים בה ביצים, סוכר, חלב וכדומה, אז אותה הגלידה כבר לא נוזלית אלא מעין מוצקה (לועסים אותה), וכן היא לא דומה לשלג. משום כך דינה כאוכל שיש לברך עליו בסעודה ככל מנה אחרונה, ויברכו ברכה אחרונה על אכילת כזית תוך כדי אכילת פרס.

לעומת זאת, אם הגלידה מורכבת רק ממים שהקפיאו עם מעט תרכיז (אם כי כמעט ולא קיימת גלידה כזאת) אז יש מקום להשוותה לשלג ודינה כנוזל בגלל שסופה להימס. אמנם סוג גלידה כזאת לא שותים, אבל אפשר לומר שליקוק גם נחשב דרך שתייה, וכך פסק גם הרב בן ציון אבא שאול (אור לציון ב, יב).           

ג. דעה ממוצעת מופיעה בילקוט יוסף (קעז, י) בעקבות הרב עובדיה (יביע אומר ה, יח). הוא פסק, שמכיוון שיש מחלוקת אחרונים בעניין, לכתחילה עדיף שלא לאכול גלידה בתוך הסעודה, אלא רק לאחר ברכת המזון שאז בוודאי יש לברך עליה. מכל מקום, אם בכל זאת אדם בחר לאכול אותה בתוך הסעודה, בגלל ספק ברכות אין לו לברך עליה ברכה ראשונה כמו מים, ובלשונו:

''לכתחילה אין ראוי לאכול גלידה בתוך הסעודה או בסיומה, אלא יניחנה לאחר ברכת המזון, ואז יברך ברכת שהכל, שיש מי שכתב שאין לברך על הגלידה באמצע הסעודה, שדינה כמשקה. ואין הבדל בזה בין גלידה בתערובת חלב, לגלידה שאין בה תערובת חלב (וכפי שרצה לחלק הרב בן ציון אבא שאול). ואם בכל זאת אוכל מהגלידה בסוף הסעודה, לא יברך.''

כמו כן לפי שיטתו, אם אדם אוכל גלידה, רוב הפעמים אין לו לברך עליה ברכה אחרונה. מכיוון שכפי שראינו לעיל בדברי השולחן ערוך (וכך פסק הילקוט יוסף), רק מי ששותה רביעית משקה תוך שלוש שניות יש לו לברך ברכה אחרונה (שלא כדעת הגר''א), ומציאות של שתיית רביעית גלידה תוך שלוש שניות רחוקה מאד.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[2]...



[1] ניתן לתרץ, שכאשר הגמרא דנה בדיני עיקר וטפל, רק אם הטפל טפל לגמרי (כמו הקרקר, שכל מטרתו להחזיק את הדג), אז לא מברכים עליו, אבל אם יש לו משמעות עצמית כן מברכים עליו. בסוגייה דידן התחדש, שגם אם לממרח יש חשיבות בפני עצמו למשל בגלל טעמו, עדיין בעקבות כך שמטרתו ללפת את הפת, לא מברכים עליו, וכך תירץ הפני יהושע.

 [2]מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לשים את הדף במקומך או להעביר למשפחה? מוזמן: tora2338@gmail.com

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע