'דבר אחר ולמה בבי"ת שהוא בלשון ברכה ולא באל"ף שהוא לשון ארירה אמר הקדוש ברוך הוא איני בורא את עולמי אלא בבי"ת שלא יהו כל באי העולם אומרין היאך העולם יכול לעמוד ונברא בלשון ארירה אלא הריני בורא אותו בבי"ת בלשון ברכה ואולי יעמוד'(יר' חגיגה פ"ב ה"א)בפשטות זה כדרשה יפה שלא לתת פתח לאנשים לזלזל שה' ברא את העולם והתחיל ב-א'.. אולם עדיין צריך להבין לעומק מה כל העניין הזה ועוד שלא מובן שהרי יש מילים לכאן ולכאן(לטוב ולרע) באותיות א' ו-ב'-אז מה המיוחד כאן?-וראה בתורה תמימה הסבר ניפלא ויפיפה-אולם גם לשיטתו עדיין לא מובן מדוע אומרים על ב' שהוא ברכה?-ובפשטות זה כאגב זה שאמרו על א' שהוא כעין ארור אז אמרו על ב' שהוא ברוך-ואולי אפשר שאמרו על "בראשית" שזה רומז לתורה והיא מביאה ברכה לעולם אז לכן כינוהו כברכה... , ואולי אפשר שזה כעין שסופו מעיד על תחילתו ולכן אילו היה ניברא בא' אז כאשר יחטא האדם ויאמר לו "ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך..ארורה האדמה בעבורך" וגו' (ג,יז) אז כעין נחשב שהאדמה שנעשתה לארורה מעידה על כל הבריאה-שכעין הוכח שאינה ראויה-ומימלא מה שהותחל בא' מעיד עליו סופו-קללת ארור-שהכל נחשב ארור(שלכן באותה אות קולל)ומימלא לא יוכל העולם לעמוד-ומי ש'יהו..אומרין' זה לא הכוונה לאנשים(שבדר"כ הם המכונים באי עולם) אלא למלאכים ש'אמר רב יהודה א"ר בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם ברא כת אחת של מלאכי השרת אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו אמרו לפניו רבש"ע מה מעשיו אמר להן כך וכך מעשיו אמרו לפניו רבש"ע מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם וכן כת שניה כת שלישית אמרו לפניו רבש"ע ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו כל העולם כולו שלך הוא כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין אמרו לפניו רבש"ע לא יפה אמרו ראשונים לפניך אמר להן ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו' '(סנהדרין לח,ב)שאילו היו טוענים את טענותיהם בארור באדמה-לא היה העולם ראוי לעמוד-ולכן לא נאמר בא'-שכיון שישנם 10 מאמרות-והמאמר הראשון הוא "בראשית" היה ראוי לאומרו בלשון אמירה כשאר המאמרות שהם "ויאמר"-ובהתחלה שאין לפניו משהו היה נאמר "אמר אלקים"(ולא "ויאמר" שהוא עם וו' החיבור לפניו-שבשאר נאמר כך כדי לומר שהכל המשך אחד 10 מאמרות שהם שלמות אחת)ועל הפתיחה בא' היה מעיד הארור להוכיח על קלקולו-לכן ניפתחה התורה בב' לרמז על ברכה-שנאמר לאדם "ויברך אתם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו.." וגו'(א,כח) שברך את האדם שכל העולם יהיה שלו-ואמר זאת בלשון אמירה כמו במאמרות "ויאמר" שכל העולם ראוי לאדם-וכך העולם כולו שניברא בב' מתייחס אחר הברכה-וגם כשחטא אח"כ-ה' מחכה לתשובה שיתקנו בה את העולם-שיתוקן ע"י התורה-וגם בזה רמז-שהדברות התחילו ב"אנכי ה' אלוקיך" והדברות כנגד המאמרות-ומימלא כשחטאו בעגל ופגעו בחיבור הקדושה לעולם-וכל העולם לא היה מתקיים אלמלי שקיבלו את התורה(שבת פח,א)ומימלא העולם היה נחרב -שאמנם קיבלו ברצון אבל למעשה חטאו בעגל-והיה העולם ראוי להחרב-שהמאמרות לא יקיימו את העולם-ולכן לא ניברא בא' שאז היה מאוחד עם א' של "אנכי" וכיון שזה נישבר(בלוחות) כשחטאו בעגל-מיד העולם שכנגדו היה ראוי להחרב-שהעולם היה נישאר בארור בלבד(מהחטא של עץ הדעת בצרוף העגל)לכן לא ניברא העולם בא' אלא בב' רמז ל"ברוך תהיה מכל העמים"(דברים ז,יד)וכן לכל הברכות בדברים(כח א-יד)שלא כמו "ארור" שנאמר אח"כ(שם טו..)ולכן התחיל בב' רמז לברוך-לברכה-כעושי התורה ומתקני העולם-ולכן גם כשחטא בעץ הדעת וגם כשחטאו בעגל עדיין יש מקום לתיקון בהמשך-ולכן שהעולם עדיין יתקיים-וזהו בב' "בראשית" שזה בא לדרש 'כמ"ש חז"ל בשביל התורה שניקראת "ראשית דרכו" ובשביל צדיקים שנקראו "ראשית תבואתה" '(רש"י א,א "בראשית")שזהו שהצדיקים מתקנים ע"י התורה את העולם-וכך ראוי להשאיר את העולם ולא להשמידו בשל החטאים-וכל זה רמוז בהתחלה בב'-"בראשית".