"עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (במדבר יג, ל)

חז"ל במשנה במסכת ערכין (ג, ה) אומרים: "הָאוֹמֵר בְּפִיו, יֶתֶר מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה. שֶׁכֵּן מָצִינוּ, שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר, אֶלָּא עַל לְשׁוֹן הָרַע". כוונת המשנה להוצאת הדיבה על ארץ ישראל שבחטא המרגלים.

נמצאנו למדים שתוצאת הפגיעה חמורה יותר בדיבור מאשר במעשה. והדברים פשוטים - המעשה פונה אל הגוף, והדיבור חודר אל הנפש. גם כישלונות מעשיים בוודאי משפיעים על הנפש, אבל אין עוצמת השפעתם כשל הדיבור. הדיבור מעצב, קובע ובונה התייחסות ממשית ומודעת.

בתוך הנפש מתרוצצים רגשות, מחשבות ותהיות, הרהורים רבים, טובים ושאינם טובים. זהו דבר טבעי, שהוא בבחינת "הרהורי עבירה שאין אדם ניצול מהן". אך השאלה המכריעה היא מה לבסוף נקבע ומעצב את עמדתנו, מהו הכח הדומיננטי והמוביל, איזה מן ההרהורים ייהפך להיות מרכזי ומעצב, נותן כיוון ואופי לחיים. כאן משקלו הגדול של הדיבור. ע"י הדיבור והבעת הדברים אנו מעצבים ומנהיגים את הלכי הרוח ונטיות הנפש והמעשים המשתלשלים מכך.

בחטא המרגלים ניתן לראות שלאופן הביטוי יש משקל גדול בקבלת ההחלטה המעשית:

שניים מהמרגלים שחזרו מִתּוּר הָאָרֶץ, יהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה ניסו לקבוע בעם עמדה מאמינה, יציבה ובוטחת ואמרו לעם (יג, ל): "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ... וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹוד מְאֹוד. אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִיא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".

אך לעומתם, עשרת המרגלים הנוספים שתרו איתם את הארץ אמרו לעם (יג, לא-לב): "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ... אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא" - באותו רגע התמסדו ונקבעו רגשות החולשה בלב העם, והפכו להיות גורם מרכזי בתגובתם (יד, א-ג): "וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא. וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן... וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה".

גם בחיינו הפרטיים וגם הלאומיים ישנה לפעמים נטייה להדגיש את הבעיות, החסרונות והחולשות, לצבוע את השלילה בצבעים חזקים, ולהרגיש כמה אנחנו לא מוצלחים, מסכנים, וכו'. לא כל מה שצף בלב ראוי להיאמר. צריך לדעת להתגבר על הנטייה, לשלוט על הדיבור ומתוך כך לשלוט בנפש.

בוודאי שאיננו מדחיקים חולשות ומתעלמים מקשיים וספקות, אך ההתמודדות הנכונה באה דווקא מתוך העמדת הביטחון והחוסן כמרכז הווייתנו, באמונה איתנה הנשענת על יסודות טהורים ומוצקים בצדקת דרכינו, ורק מתוך כך ניגש ונברר את ההתלבטויות, נקשיב לספקות ונחזק את החולשות.

הרב עקיבא קשתיאל, מתוך האתר: "בני דוד" - http://www.bneidavid.org