הדמויות המככבות  במגילת רות-באור חז"ל.

 מאמר מאת: אהובה קליין .

 מגילת רות כבר בראשיתה   מתארת לנו את מוצאה של רות:

"וַיְהִי, בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב--הוּא וְאִשְׁתּוֹ, וּשְׁנֵי בָנָיו.  וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי-בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, אֶפְרָתִים--מִבֵּית לֶחֶם, יְהוּדָה; וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי-מוֹאָב, וַיִּהְיוּ-שָׁם.  וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ, אִישׁ נָעֳמִי; וַתִּשָּׁאֵר הִיא, וּשְׁנֵי בָנֶיהָ. וַיִּשְׂאוּ לָהֶם, נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת--שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת; וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, כְּעֶשֶׂר שָׁנִים"

 [מגילת רות, א', א- ד]

א] מהי תקופת שפוט השופטים?

ב] מי היה אלימלך?

ג] רות- ובועז קווים  לדמותם.

 תשובות.

 תקופת שפוט השופטים.

תקופת שפוט השופטים- החלה  לאחר מותו של יהושע בן נון שזכה להנהיג את עם ישראל ולהכניסם לארץ ישראל. השופטים שעמדו כעת בראש העם לא   היו  בעלי סמכות של  מלוכה ,מטעם זה- מצבם הרוחני  והמדיני- של עם ישראל – לא היה יציב במיוחד.

הדבר התבטא בזלזול של העם כלפי  השופטים, לדוגמא: אם השופט היה אומר לאחד מתוך אנשי העם:" טול  קיסם מבין שינך"! - המשמעות: תתקן את החטא המסוים- המצוי אצלך ,תשובתו החצופה של  האדם הייתה: "טול קורה מבין עינך"- והכוונה : טרם תעביר עלי ביקורת על מעשיי שאתקן את חטאי,

 תתקן אתה את  חטאיך שהם קשים יותר. כמו קורה עבה.

העם, פשוט לא קיבל עליו את סמכות השופטים., לכן  גם  אם היו אנשים רמי מעלה ואיכותיים , הם סירבו לעסוק בתחום המשפט- כדי למנוע מעצמם עגמת נפש.

אך, מנגד היו כאלה שהתמנו לשופטים, אך לא נהגו ביושר. ולא שפטו משפט צדק  ואף לא ניסו לקיים פשרה בין הצדדים בדין, ולכן שרר אי שקט- בקרב העם והתרבו הסכסוכים וחילוקי הדעות בציבור.

ועם מצב כזה של אי שקט, אין זה פלא  שבסופו של  דבר- הגיע הרעב אל העם  כדברי חז"ל: "בעוון  עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין- חרב באה לעולם ובצורת באה, ואין אדם אוכלים ואינם שבעים"- לכן כתוצאה מעוות הדין  הגיע  גם הרעב.

אלימלך.

  באותה תקופה היה איש ידוע בשם: אלימלך, הוא  היה תושב ותיק בבית לחם איש גדול בתורה בעל מעלה ומכובד ועשיר- מבניו של נחשון בן עמינדב- משבט יהודה, אשתו נקראה בשם נעמי- אישה ,נאה  ונעימה בדרכיה אוספת צדקה לעניים ומרגיעה אותם  במילות פיוס ונועם, לזוג  היו שני בנים: האחד מחלון והשני- כליון- שהיו ידועים כאנשים חשובים ועוסקים בתורה.

 משמעות השם אלימלך- נבעה מתוך מחשבתו שלו שהיה חפץ שהמלוכה תהיה בידו -לפי שראה את עצמו מתאים לכך- בהיותו שייך לשבט יהודה [גור אריה יהודה- מרמז על מלוכה] והיה שייך למשפחת נחשון בין עמינדב- נשיא שבט זה. למרות שהיה סבור שממנו וזרעו יצאו מלכים- לא זכה לכך. ומדוע? היות והוא לא התחשב במצבם הקשה של עם ישראל, לא הייתה לו הידיעה שעיקר המלכות- היא לחשוב על האחר- לדאוג  במידת  הצדקה והרחמים כלפי העם- לא כן היה דוד המלך- שנבחר למלוכה- היות ודאג באחריות כלפי הצאן ועליו נאמר:

"וַיִּבְחַר, בְּדָוִד עַבְדּוֹ;    וַיִּקָּחֵהוּ, מִמִּכְלְאֹת צֹאן.

מֵאַחַר עָלוֹת, הֱבִיאוֹ:    לִרְעוֹת, בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ; וּבְיִשְׂרָאֵל, נַחֲלָתוֹ.

וַיִּרְעֵם, כְּתֹם לְבָבוֹ;    וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם".[תהלים ע"ח ע-ע"ג]

אלימלך הגיע למסקנה בעקבות הרעב ששרר במקום- הדבר עשוי להשפיע על החברה לרעה ולגרום  לאי שקט שיתמלא המקום בחמס וגניבות.

 ובמיוחד חשש אלימלך שאנשים מתוך ישראל יבואו לבקש ממנו צדקה, לכן החליט לעזוב את הארץ בחשאי והגיע לארץ מואב.

 אמרו חז"ל: "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, אלא מפני שהוא מינו"- הכוונה: שאלימלך לא לחינם הגיע למואב שהרי גם המואבים- הם צרי עין.

חז"ל אומרים: שבאותה שעה האלוקים היה דן את העולם ולפניו היו ניצבים בית דין של מעלה- אלוקים הסתיר את אלימלך והגן עליו מפני מידת הדין – היות והיה צדיק, אך מידת הדין החמירה איתו ומיד נגזרו עליו ועל בניו מיתה.

 ועונש זה בא עליו- היות ולא דאג לישראל במצב הקשה- למרות שהיה יכול לעשות כן.  בנוסף הייתה עליו הקפדה  מהטעם שנטש את ארץ ישראל וגם לא נתן את ביטחונו בה' המפרנס כל ברייה בכל  מקום..

תחילה אלימלך נפטר ואחריו שני בניו -כי יתכן שניתנה להם אורכה- לחזור בתשובה, משלא עשו כן- גם הם מתו.

 לאחר מותו של אלימלך- נשאו בניו  נשים מואביות- את בנותיו של עגלון מלך מואב.

 מחלון נשא לאישה את רות [שמה המקורי היה: גלית] וכיליון נשא לאישה את עורפה.

 שתי נשים אלה , על אף  היותן נוכריות- היו בעלות מידות טובות. במשך תקופת נישואיהן הן למדו את אורחות היהדות, אך עדיין לא התגיירו.

 משתם הרעב בארץ, יוצאת נעמי עם כלותיה לארץ ישראל כשהן מגיעות לפרשת דרכים,  שם עורפה נפרדת מנעמי ואילו רות  דבקה בחמותה.

רות

 רות הייתה צדיקה והתקרבה אל היהדות, נעמי הסבירה לה על  הצניעות של בנות ישראל ועל שמירת המצוות, רות לא נרתעה מהדבר, ההפך הוא הנכון, היא אמרה:

"כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיף--כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.  ַתֵּרֶא, כִּי-מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ; וַתֶּחְדַּל, לְדַבֵּר אֵלֶיהָ".

[רות א, ט"ז- י"ט] רות הסכימה לא לעבוד עבודה זרה.

ולא די בכך, אלא שרות הוכיחה גם את אהבתה  לארץ ישראל- הייתה מוכנה בסוף חייה להיקבר בארץ הקודש.  כך  התגיירה רות בפני חמותה.

 זו הייתה עונת  הקציר, רות בעלת מידות נאצלות - מחליטה ללכת לשדה ללקט שיבולים היא מודיע זאת קודם לכן לנעמי  ומשכנעת אותה שלא מכבודה ללכת לשדה בתוקף היותה אישה מוכרת וחשובה, בעוד שרות עצמה- עדיין   מואבייה אינה מוכרת לאיש ואינה חשה בושה בכך.

"וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו וַתֹּאמֶר לָהּ לְכִי בִתִּי"

.כוונתה הייתה לחפש בעל שדה שיש לו עין טובה במה שמלקטים העניים וכן אדם צדיק שעוסק גם בתורה.  רות החליטה ללקט שיבולים לפי גדר ההלכה: ב' שיבולים  בלבד.

היא מצאה שדה שבו קוצרים את התבואה ועשתה לעצמה סימנים- כדי לזכור את הדרך חזרה- על מנת שלא תשאל עוברים ושבים שמא ירבו איתה מילים והנה אלוקים זימן אותה לשדה בועז- שופט ישראל- שדה  ששם כל העובדים התנהגו  בכבוד ויושר.

כדי שלא יכשלו בה בני אדם בהיותה אישה  יפת תואר ומראה-

 רות מגיעה , תחילה לסוף השדה  בלי ללקט ורק בשובה ליקטה, היא הקפידה ללכת אחרי הקוצרים ולא לפניהם, כדי שלא יכשלו בה, ובחרה לקחת שיבולים מן ה"לקט" [שיבולים שנופלים על הקרקע בעת הקצירה ומספרם בין אחת  לשתיים] רות  הייתה מלקטת בשדה בועז במשך: ששה ימים בועז עדיין לא היה שם- היות והיה שרוי בשבעת ימי אבלות על אשתו שנפטרה. ביום השבעה  כשקם מימי האבל- הוא מגיע לשדה.

בועז.

היה קרוב משפחתו של אלימלך- היה גדול הדור- שמו המקורי היה: "איבצן"- שהיה אב צאן קדושים[עם ישראל משול לצאן] אך כינו אותו בשם "בועז"- מלשון- עוז ותעצומות-גיבור הכובש את ייצרו.

בועז היה איש צנוע ולמרות שהיה בעל שדה רחב ידיים לא נתפש במידת הגאווה  ,אלא הקדים בשלומם של הקוצרים ולא ציפה שהם יברכוהו תחילה.

"וַיֹּ֥אמֶר לַקּוֹצְרִ֖ים יְהֹוָ֣ה עִמָּכֶ֑ם וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָֽה"׃ [רות, ב, ד] ובכך רמז להם שלא יסתנוורו מכל השפעת סביבם, אלא המטרה  תמיד לזכור את ה' ולעמול בתורה במשך כל השנה.

 הוא גם רמז להם על מצוות: "לקט, שכחה ופאה" - להתייחס בכבוד לעניים כתוצאה מכך- השכינה תשרה עליהם ,הם השיבו באותו מטבע: "יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָֽה"!

כוונתם הייתה:  להראות עד כמה  הם ששים לקיים מצוות אלה ובזכות המצוות האלה גם הוא יתברך כדברי חז"ל: "עשר  תעשר, בשביל שתתעשר" בכך היה גם רמז שיתברך בהקמת המקדש  ויזכה לשאת אישה שהרי  ידועים דברי חז"ל: השרוי בלא אישה –שרוי ללא ברכה" ברכתם הייתה קצרה- כדי למנוע זמן בטלה ממלאכתם  כדברי חז"ל: העוסק במלאכתו אצל אחרים, אל יאריך אפילו בדבר שלום"

 ברגע שבועז מבחין ברות שואל את נערו: "לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת"?

 מיד הבחין בחכמתה של רות שליקטה  שני שיבולים בלבד- הדבר מוכיח את  הבנתה בהלכה – וגם שם לב-לצניעותה ,בזמן שמלקטת הייתה עומדת ולא מתכופפת. מלקטת היא אך ורק מההפקר.

על פי הזוהר הקדוש: בועז הבחין בעין הטובה שיש לרות וברוח הקודש ששרתה עליה.

 הוא מפתח איתה שיחה, מאפשר לה לשתות מים לבדה מהכלים כדי שלא תשוחח עם העובדים, ומגלה לה את כל הדברים הטובים שיודע עליה.

ומובא בתרגום:  שנאמר לבועז -באמצעות  קול מן השמים - שה' גזר על המואבים - לא לבוא בקהל ה' ,אך הגזרה חלה רק על הזכרים ולא על הנשים. בתום שלושה חודשים הייתה רות יכולה להינשא כבר לבועז כי גיורת צריכה להמתין שלושה חודשים- כדי שתהיה-

ראויה לנישואין. סוף טוב  הכל טוב- רות נישאת לבועז- וזוכה  לברכת הזקנים:

"יִתֵּן֩ יְהֹוָ֨ה אֶֽת־הָאִשָּׁ֜ה הַבָּאָ֣ה אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ כְּרָחֵ֤ל ׀ וּכְלֵאָה֙ אֲשֶׁ֨ר בָּנ֤וּ שְׁתֵּיהֶם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וַעֲשֵׂה־חַ֣יִל בְּאֶפְרָ֔תָה וּקְרָא־שֵׁ֖ם בְּבֵ֥ית לָֽחֶם" [ רות ד, י"א]

 בועז ורות זכו לבן בשם:  עובד ועובד  הוליד את ישי ,ישי הוליד את דוד- הוא: דוד המלך, אשר נולד ונפטר בחג השבועות.