"ואת קלעי החצר ואת מסך פתח שער החצר אשר על המשכן ועל המזבח סביב ואת מיתריהם ואת כל כלי עבדתם ואת כל אשר יעשה להם ועבדו" (במדבר ד,כו). '… דתניא: (שמות כז, א) "ושלש אמות קומתו" דברים ככתבן, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: נאמר כאן (שמות כז, א) "רבוע" ונאמר להלן "רבוע", מה להלן גובהו פי שנים כארכו, אף כאן פי שנים כארכו. אמר ליה רבי יהודה: והלא כבר נאמר "ואת החצר מאה אמה וקומה חמש אמות" וגו', אפשר כהן עומד ע"ג המזבח ועבודה בידו וכל העם רואין אותו מבחוץ? אמר לו ר' יוסי: והלא כבר נאמר (במדבר ד, כו) "ואת קלעי החצר ואת מסך שער החצר אשר על המשכן ועל המזבח", מה משכן י' אמות, אף מזבח י' אמות. ואומר (שמות לח, יב) "קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף". ומה ת"ל (שמות כז, א) "ה' אמות"? משפת מזבח ולמעלה. ומה ת"ל (שמות כז, א) "ושלש אמות קומתו"? משפת סובב ולמעלה' וכו' (זבחים נט,ב-ס,א). ר' יוסי לומד שהמזבח היה גבוה עשר אמות מג"ש והיקש. מכך שהתורה הקישה בין המזבח למשכן לכאורה משמע שיש קשר ביניהם, שלכן דומים ומוקשים. מהו הקשר ביניהם? נראה שזה קשור להחלפת הבכורים בכהנים: '"קח את הלוים" וגו' אמרו רבותינו: למה צוה הקדוש ברוך הוא לפדות בכורי ישראל בלוים? שבתחלה היו הבכורות משמשין עד שלא עמד שבט לוי, כמה ששנו רבותינו, עד שלא הוקם המשכן, היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות. ומשהוקם המשכן, נאסרו הבמות ועבודה בכהנים. ותדע לך שהיו הבכורות מקריבים, עד שלא עמד שבטו של לוי. טול מתחלת ברייתו של עולם, אדם הראשון, היה בכורו של עולם, וכיון שקירב קרבנו שנאמר (תהלים סט): "ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס”. לבש בגדי כהונה גדולה, שנאמר (בראשית ג): "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם”, בגדי שבח היו, והיו הבכורות משתמשין בהם, כיון שמת אדם, מסרן לשת, שת מסרן למתושלח, כיון שמת מתושלח, מסרן לנח, עמד נח והקריב קרבן, שנאמר (שם ח): "ויקח מכל הבהמה הטהורה" וגו'. מת נח ומסרן לשם. וכי שם היה בכור והלא יפת היה בכור, שנאמר: "אחי יפת הגדול”. ומפני מה מסרן לשם? מפני שצפה נח שלשלת האבות עומדת ממנו, ותדע לך ששם היה מקריב שנאמר (שם יד): "ומלכי צדק מלך שלם" וגו'. וכי כהונה לו ניתנה, והלא לא ניתנה כהונה אלא משעמד אהרן, מהו שהוא אומר כאן "והוא כהן”? מפני שהיה מקריב בכהנים. מת שם ומסרה לאברהם. וכי אברהם היה בכור?! אלא מפני, שהיה צדיק נמסרה לו הבכורה, והקריב, שנאמר (שם כב): "ויעלהו לעולה תחת בנו”. מת אברהם ומסרה ליצחק, עמד יצחק ומסרה ליעקב... וכן בשעה שהקריב משה בסיני, הבכורות הן הקריבו, שנאמר (שמות כד): "וישלח את נערי בני ישראל" וגו'. מהו "נערי”? הבחורין שבבכורות. "ויעלו עולות”, הא למדת, שלא היה אדם מקריב אלא הבכורות, וכיון שעשו ישראל אותו המעשה, אמרו: יבאו הבכורות ויקריבו קרבנות לפניו שנאמר (שם לב): "וישכימו ממחרת ויעלו עולות ויגישו שלמים”. אמר להם האלקים: אני נתתי פרוקפי לבכורות, ועשיתי אותן גדולים בעולם, וכפרו בי ועמדו והקריבו לפני העגל, הרי אני מוציא את הבכורות ומכניס את בני לוי, לפיכך אמר האלקים למשה שימנה אותן, שנאמר (במדבר ג): "פקוד את בני לוי”. אמר רבי יהודה הלוי: מי לחשך שהוציא האלקים את הבכורות מן הקרבן, והכניס את בני לוי? שנאמר: "קח את הלוים" תחת מי "תחת כל בכור בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת בהמתם והיו לי הלוים אני ה'”' וכו' (במדבר רבה ד,ח). הבכורות היו מקריבים מעולם, עד שחטאו בעגל. בהקרבה יש חיבור של שמים וארץ, לכן הבכורות מקריבים שהם החשובים, ולכן היו פעמים שהחשובים נבחרו במקומם כמו שם (במקום יפת) ואברהם, וכך גם השתנה מהבכורות לכהנים בשל חטאם, שיצא שעכשיו הלוים, ובפרט הכהנים, הם החשובים. מטרת המשכן הוא קידוש העולם, להוות מקום משכן לשכינה. לכן יש קשר בין המזבח שבו מקריבים קרבנות למשכן, ששניהם עניין אחד. נראה שלכן המידה היא עשר, כרמז למתן תורה שבו נתנו הלוחות עם עשרת הדברות, שבו יש את הביטוי של תיקון העולם – של חיבור שמים וארץ. בנוסף גם בו השתנו הכהנים, מהבכורות לכהנים משבט לוי (שמשהוקם המשכן התחלפו), ולכן בו נרמז שבמשכן בא לידי ביטוי הכהנים ככהנים המקריבים, ולא הבכורות שהיו מקריבים עד אז, ולכן מודגש (בהיקש) יחד המשכן והמזבח שבו מקריבים הבכוריםכהנים, שבהקשר למשכן התחלפו עובדי המזבח (בשל חטא העגל שנעשה במתן תורה שבו נאמרו עשרת הדברות). עוד נראה שעשר רומז ל'עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם וקבל [עליו] שכר כולם' (אבות ה,ב). שלכן עשר בא לרמז על העולם שנעשה מתוקן עם הזמן כמו שבא לידי ביטוי בדורות העולם ההתחלתיים. ויש גם עניין של חמש (משפת המזבח) כנגד התורה (שמתומצתת בעשרת הדברות, וכן נתנה במתן תורה). ויש קשר לשלוש (משפת הסובב) כנגד שלושת אבות, שבגללם השתנה מיפת לשם, וכן ניתן לאברהם אע"פ שאינם בכורות, בשל מעלת צדקות האבות (ובדומה התחלפו מהבכורות לכהנים משבט לוי הצדיקים). וכן היו שלוש פעמים שמשה עלה להר סיני, שבפעם הראשונה חטאו בעגל (שלכן הוצא הכהונה מהבכורות) ובפעם השלישית הוריד את הלוחות והצטווה על המשכן כהמשך לזה (שתשרה השכינה, על אף שחטאו בעגל), וכשהוקם התחלפו הכהנים.