"וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה... וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם"

(ויקרא כו, יד-יח)

כתב רבי אברהם גרודז'ינסקי:

"משבטלה הנבואה, והדורות הולכים ומדרדרים – מי יכוון את האדם? על זה אני אומר, כי ההשגחה זיכתה אותנו בדבר הממלא מקום הנבואה, והוא – הייסורים. ייסורים אינם עונש על חטא שעבר, אלא לימוד והוראת דרך על חטא שלא יבוא. שלוחים של מקום המה הייסורים, להורות לנו את שגיאותינו וטעויותינו בעבר, ולהאיר את דרכנו בעתיד. כי הייסורים גורמים לאדם לפשפש במעשיו ולחדור לשורש נפשו, לערוך חשבון נפש ולתקן את דרכיו".

הרב קוק זצ"ל המשיל באחד מכתביו את הסבל והקשיים שכל אחד מאתנו עובר ל"כקורטוב המלח בתבשיל". דווקא המלח, שכאשר הוא לבדו הוא מר ולא ניתן לאכילה, הופך את האוכל לטעים יותר, כך גם הסבל בחיינו בא לחדד ולהצביע על הטוב. לדוגמא, תפוח אדמה לבדו הוא לרוב תפל וחסר טעם, אולם אם נוסיף לו קורטוב (מעט) מלח אזי טעמו יהיה טעים הרבה יותר.

כיצד זה ייתכן שדווקא הוספה של המרירות ושל דבר שלילי כביכול מוסיפה טוב? התשובה היא שתפקיד המר לחשוף ולגלות את הפוטנציאל שהיה טמון בתבשיל (ובכל אחד מאתנו...) ושבלעדיו הוא לא יכול היה להתגלות. כך גם האדם – בזכות הטלטלות שהוא עובר הוא מפיק מעצמו איכויות נסתרות, ולכן אין לראות בסבל בהכרח כדבר שלילי.

אמרה הגמרא (מנחות נג, ב): "אמר רבי יוחנן: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתיתה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא ע"י יסורין".

עם ישראל נמשל לזית (ירמיה יא, טז): "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ". על מנת להפיק את השמן מהזית לצורך הדלקת הנר לקבלת אור, צריך לכתוש את הזית. כך גם היהודי - הקשיים והייסורים השונים שאנחנו עוברים כפרטים וכחברה תפקידם להפיק מאיתנו את "האור" שבתוכנו, למצות מאתנו את המיטב שבכוחותינו ועל ידי כך נהיה לטובים ואיכותיים יותר.

רבי נחמן כתב (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, קע): "עַל יְדֵי הַיִּסּוּרִין נִכְנָע גּוּפוֹ. כִּי כָּל הַיִּסּוּרִין נִקְרָאִים צָרוֹת עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְצֵרִין וּמְעִיקִין לְהַגּוּף. וּכְשֶׁנִּכְתָּת הַגּוּף עַל יְדֵי הַצָּרוֹת, עַל יְדֵי זֶה מְאִירָה וְנִתְגַּדְּלָה הַנֶּפֶשׁ. כִּי בְּהִכָּנַע הַחֹמֶר תִּגְדַּל הַצּוּרָה... עַל כֵּן נִקְרֵאת צָרָה לְשׁוֹן צוּרָה... נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִין וְצָרוֹת - מְאִירָה הַצּוּרָה, הַיְנוּ הַנֶּפֶשׁ".

רבי נחמן דורש "צרות" – מלשון צורה: "עַל יְדֵי זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִין וְצָרוֹת - מְאִירָה הַצּוּרָה, הַיְנוּ הַנֶּפֶשׁ". הצרות חושפות, מאירות ומחזקות את הצורה.

הקשיים והייסורים שאנו עוברים בחיים הם לא "עונש", אלא הם "תהליך בניה" בכדי שנשפר את מעשנו.

ב"ה שנזכה להפיק את האור שבנו ללא ייסורים.

הרב דב זינגר, מתוך האתר: "ישיבת מקור חיים" - http://makor-c.org/default.asp?lang=he

ניר אביעד, מתוך האתר: "השבוע בפרשה" - http://nir.benny-aviad.com/