דבר תורה  לאור המקדש

בחוקותי - פרשת המקדש

מקרה - או יד ה'?

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

ויו"ר ומייסד מכון המקדש

'וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם' (ויקרא פרק כו לא). מפרש רש"י שם (על פי תורת כהנים): 'והשימותי את מקדשיכם - יכול מן הקרבנות? כשהוא אומר [בהמשך]: ולא אריח - הרי קרבנות אמורים, הא מה אני מקיים: והשימותי את מקדשיכם? מן הגדודיות - שיירות של ישראל שהיו מתקדשות ונועדות לבא שם. הרי שבע פורעניות: אכילת בשר בנים ובנות, והשמדת במות הרי שתים… ונתתי את פגריכם - הרי שלש, סלוק שכינה - ארבע. חרבן ערים, שממון מקדש מן הגדודיות, ולא אריח קרבנות - הרי שבע'. בשבע הפורעניות יש הדרגה שהקשה שבהן – הפסקת עבודת הקרבנות במקדש. ובאופן מכוון מביא הקדוש ברוך הוא את הפורעניות בהדרגה זו, כדי לאותת לעם בכל שלב אולי יעשו תשובה.

כך הבין הרמב"ם פסוקים אלה (הלכות תעניות א, א) שם כתב: 'מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור… כלומר, כל דבר שייצר לכם, כגון, בצורת, ודבר, וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן… וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם! אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו: דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית - הרי זו דרך אכזריות, וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה (ויקרא כ"ו): והלכתם עמי בקרי - והלכתי עמכם בחמת קרי, כלומר, כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי'.

כשאנו רואים שלאחר שלושים וארבע שנות שלטון בהר הבית, השתלטו ערבים על הר הבית לעינינו, והממשלה עושה עצמה חסרת אונים. מקום המקדש התרוקן מיהודים בימינו ועבר לידי האיסלאם, נתקיים בנו – 'והשימותי את מקדשכם', ואין איש שם על לב! אומרים: 'צרה זו נקרה נקרית'. יש המגדילים לעשות, ואומרים: 'ולוואי שהר הבית היה נשאר בידיהם', ומואסים במתנת ה' הגדולה לעמו לאחר אלפים בשנים - בהשיבו אותנו ברוב חסדיו לביתו ולמקדשו, ואומרים: לא לנו לבנות את הבית! ובאשר לשאלה: במה זכה דורנו, ועל שום מה נתן לנו ה' את הר הבית לאחר אלפיים שנה? התשובה היא: 'מקרה הוא!' ואולי אף - 'מעשה שטן', ובועטים במתנת ה' ובחסדיו.

הבה נעשה קל וחומר בעצמנו: אם כאשר באה צרה על הציבור והאנשים רואים בכך 'מקרה' יוצא הקצף על ישראל, והדבר גורם חלילה ל'חמת קרי', על אחת כמה וכמה, כשה' עושה חסד עם ישראל, ומעניק להם מתנה שדורות עברו לא זכו לה, וישראל רואים ואומרים: 'מקרה הוא!' - על אחת כמה וכמה שהדבר מעלה חרון וקצף לפני ה', וה' ישמרנו מתוצאות המחשבה הרעה הזאת - מחשבת ה'מקרה'.