"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו... לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם... וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת... קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹקֵיהֶם" (ויקרא כא, א-ו)

פרשת השבוע עוסקת בנושא הקדושה, כאשר המייצגים והעובדים בקודש הם - הכוהנים.

כשאנו מתבוננים במבט כללי על הציוויים שחלים על הכוהנים אנו מוצאים שהכוהנים צריכים להתרחק מהמת: "לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו", לשמור על יופיים ולא לפגוע בו: "לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם... וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת" ולהיות בריאים בגופם: "כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב".

היה מקום לומר שדווקא הכוהנים העוסקים בעולם הרוח והקודש, בעולמות של אידיאלים, יהיו המתאימים ביותר לעסוק במוות ובאפסיות הגוף וכפי שאמר שלמה המלך (קהלת ז, ב): "טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה", והיינו מצפים גם שהכוהנים לא יתעניינו כלל ביופי החיצוני ובבריאות הגוף, שהרי הם אנשי רוח וקודש.

אולם, כפי שראינו, התורה מכוונת להפך. נראה שהסיבה לכך היא שהתורה לא באה לנתק את האדם מהחיים אלא לקדש את החיים ולהיות מחוברים לחיים, ולכן הכוהנים מצווים להיות אוהבי חיים. הכוהנים הם אנשים מלאי שמחת חיים, מלאי חיוניות, עליהם נאמר בגמרא (שבת קיד, ב): "כוהנים זריזים הן" (והזריזות היא תולדה של התלהבות ושמחה). כל הדברים הללו מגלים וחושפים את מגמת התורה - לקדש את החיים בעוצמה ובשמחה.

כתב על כך מרן הרב קוק זצ"ל (פנקסי הראי"ה א, קצב, צט): "טעם איסור טומאת מתים בכהנים, מפני שהם מורי העם ומרוחם נאצלת ההשפעה על הסגנון המוסרי (הכהנים הם הקובעים והמשפיעים הראשיים על הכיוון הרוחני של העם), והמוסר שבתורה הוא מיוסד על אהבת החיים... והיינו שהתשוקות הטבעיות הטהורות הן הן שלמות מצד עצמן, וכן אהבת החיים היא השלמה עצמית באמת... ובאמת הדרך לאהבת החיים המלאה, היא רק היא תעורר את האדם לאהבת החסד וטוב, כדי להיות החיים ממולאים כראוי, והם (החיים) מעירים את האדם גם כן להשׂביע נפשו באור ה' כדי שישפע עליו חיי עולם באמת".

אנו נמצאים בימים אלו בהודאה גדולה על החזרה לארצנו, שהיא בעצם החזרה לחיים, החזרה לבריאות של העם - עם שיש לו ארץ (גוף), כלכלה, רווחה ועצמאות. עלינו ללמוד כיצד לחיות את החיים בעוצמה גדולה מתוך חיבור שלם אל הקודש, וללמוד מהכוהנים שנמצאים בבית המקדש, שקרובים אל הקדושה, שדווקא הם היכולים לחיות את החיים בשלימות, בקדושה ובשמחה - "צַהֲלִי וָרֹונִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו יב, ו).

הרב זאב סולטנוביץ, מהאתר: "ישיבת הר ברכה" - http://yhb.org.il/?p=219