'אמר ר' חנינא: שאלתי את רבי אליעזר בבית מותבא רבא: מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים? א"ל: גזירת הכתוב היא. ועוד, שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים, שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים' (בכורות ה,ב). מניין לר"א שהיו תשעים חמורים לובים שנשאו כסף וזהב של מצרים? מיילא שהיו חמורים והם היו לובים, זה הגיוני, שאת המשאות נושאים בחמורים, וכיון שבנ"י רוקנו את ממון מצרים ('"וינצלו את מצרים" – א"ר אמי: מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן. ור"ל אמר: עשאוה כמצולה שאין בה דגים'. ברכות ט,ב), הגיוני שנשאו אותם בחמורים חזקים (=לובים) כדי שיקחו כל כך הרבה ממון. אבל מניין לו שהיו תשעים? אולי אפשר שבא לומר בתשעים רמז שהממון ניתן ביציאת מצרים בשל ההבטחה לאברהם: '(שמות יא, ב) "דבר נא באזני העם" וגו'. אמרי דבי ר' ינאי: אין נא אלא לשון בקשה. אמר ליה הקב"ה למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל: בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק: (בראשית טו, יג) "ועבדום וענו אותם" קיים בהם, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" לא קיים בהם' וכו' (ברכות ט,א-ב). מה שנאמר לאברהם זה: “ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול" (בראשית טו,יג-יד). הארבע מאות שנה נחשב מזמן הולדת יצחק (רש"י שם), שאז אברהם היה בן מאה שנה. לכן כביכול ה"דן" (שזה בגימטריה 54) שבעקבותיו יצאו ברכוש גדול, כפול מאה, זה 54 אלף. שזה יוצא שכביכול יש תשעים חמורים לכל אחד מהששים ריבוא בנ”י [שלא מחשיבים את הריבוא] (90X60=5400). שבזה בא לרמז שיצאו ברכוש גדול כ"ך, בשל ההבטחה לאברהם שיצאו כך ממצרים בשל העבדות. אולי מרמז שהמצרים נתנו לבנ"י גם בשל שמשה היה גדול בעיניהם: “ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם" (שמות יא,ג). ומשה קרא על עצמו "מה" (שמות טז,ז). לכן מרמז ר"א שנשאו הרבה ממון כיון שנתנו להם המצרים, בשל החן שלהם ושל משה בעיני המצרים, ולכן כעין פעמיים "מה", שזהו תשעים. או שבא לרמז שהמצוה של הממון היה בדגש על הנשים (שלכן נאמר גם "… והיה כי תלכון לא תלכו ריקם. ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם ונצלתם את מצרים" [שמות ג,כא-כב]). לכן אמר תשעים כרמז לכך שתחילת הזמן של ארבע מאות שנה היה כששרה היתה בת תשעים. אולי אפשר שרמז תשעים כעין שהמצרים נתנו לבנ"י את ממונם בשל מכת בכורות (ולכן קשור לפטר חמור שהוא הבכור), שהיא המכה העשירית והרגה את ילדיהם (הבכורים). לכן כעין נתנו להם שיסחבו כל אחד תשעים חמורים של ממון, כדי לכפר עליהם שלא יוכו שוב, ולכן נתנו כנגד הלידה (תשע חודשים) כפול עשרת המכות (ובפרט המכה העשירית), שכך יוצא תשעים. אולי אפשר שבא ר"א לרמוז שהממון שבנ"י לקחו זה בשל שהיו בנות ישראל משחדות את המצרים שלא יהרגו את ילדיהם (ראה כמה סיבות ללקיחת הממון, ב'הגלות והגאולה' '”ואחרי כן יצאו" וכו'' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). לכן רמז זאת בתשעים, שמשה הוסתר שלושה חודשים (שמות ב,ב) שזה תשעים יום, לכן רמז בתשעים חמורים שנושאים את ממון מצרים. או שבא לרמז שלקחו את ממון מצרים כי כך ראוי להוציא עבד עם מענק. והנה עבד עובד שש שנים ובשביעי יוצא ומקבל מענק (דברים טו,יב-יד), ועל זה נאמר "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלקיך על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום" (שם,טו). הרי שזה כעין מה שנעשה במצרים. לכן למד ר"א שאם עבד בשבע שנים מקבל שלושה דברים (צאן, גורן ויקב), ובנ"י עבדו 210 שנה שזה פי 30 מזמנו של עבד (שזה שבע כולל שנת היציאה), יוצא שמגיע להם 90 דברים (30X3) ולכן אמר שיצא כל אחד עם תשעים חמורים של ממון. אולי בא ר"א לרמז על המילים "וישאלום וינצלו" (שמות יב,לו) שבגימטריה זה 585, ובמילה "וישאלום" יש 7 אותיות, וב"וינצלו" יש 6 אותיות, כך שהממוצע הוא 6.5 אותיות. 585 לחלק ל6.5 שווה 90. זהו שרמז שניצלו את מצרים ע"י שלקחו מהם הרבה מאוד ממון, כעין המתגלה במילים "וישאלום וינצלו (את מצרים)". אולי אמר תשעים כרמז שעכשיו הגיע שעתם של בנ"י לצאת ולקחת את ממון מצרים, ולכן רמז במילה 'תשעים' שיש בה אותיות 'שעתם', וכן רמז שבנתינת מעשר אנו מראים שהכל של ה', ולכן נותנים עשירית למעשר לה'. כאן בנ"י לקחו את הממון ממצרים כיון שהיה בזה קשר לקדושה – לבנ"י, ולכן היה צריך להוציאו (כך מסביר היהודי הקדוש). לכן מרמז ר"א בתשעים חמורים רמז שהממון החול שייך לקדושה, שזה כעין מעמד התשעים של חול אחרי הוצאת המעשר. אולי למד תשעים חמורים בשל זמן הגלות: '"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ" וגו' "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ" וגו' - נמצא משמת לוי ועד שיצאו ישראל ממצרים קי"ו שנה, ואין השעבוד יותר על כן, ולא פחות מפ"ו שנים בשנותיה של מרים. ולמה נקרא שמה מרים על שם מירור' (סדר עולם רבה, ג). יוצא ששועבדו 116 שנה, כשעיקר השעבוד היה 86 שנה (מהולדת מרים: 'אמר ר' תנחומא: עיקר טרחותא מיטרא הוא, כך עיקר שעבודן של ישראל במצרים, שמונים ושש שנים היו, משעה שנולדה מרים' [שהש"ר ב,יא]). לכן כנגד כל שנה של שעבוד קשה קיבלו חמור אחד מלא ממון, שזהו 86, וכיון שגם שועבדו קודם, ועל שש שנים עבד מקבל מענק ממון ביציאתו, אז על שלושים שנה של עבדות רגילה (116-86) היו ראוים לקבל 5 (30:6) ולכן יוצא סה"כ 91. אולם כיון ש'בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים' (ר"ה יא,א) אז כנגד השנה האחרונה (שלא היתה שלמה) לא קיבלו חמור (אלא זה כעין התחלק בכך שקיבלו יותר בעומס בשאר החמורים, שהיו לובים-חזקים שנושאים יותר) ולכן 90. או שעיקר השעבוד הוא: 'ר' ינאי אומר: לא העבידו מצרים את ישראל אלא שעה אחת מיומו של הב"ה, שמנים ושלש שנה' וכו' (פרקי דר"א, מח). ולכן קיבלו 84 חמורים על ה-83 ושליש (שגם על השליש היו צריכים לתת, ולכן ניתן עוד חמור), ובנוסף לזה התחילו להשתעבד 33 שנים קודם (116-83) וראויים לקבל על זה חמשה וחצי מענקי עבד (33:6), ולכן עוד 6 חמורים (שניתן חמור גם על החצי) [מעגלים למשא חמור שלם כיון שלא ראוי לתת חצי משא חמור, ולכן מעגלים. בנוסף שאולי הכבידו קצת גם קודם (כמו שבשהש”ר נאמר פ"ו) ולכן כנגד זה מעגלים בשני החמורים שכנגד חצי מענק ושליש שנה קשה], סה"כ90 חמורים. אולי גם זה כעין רמז שבנ"י ביציאת מצרים לקחו ממון בכדי שישמש אותם בהמשך, שעכשיו כעין נולד עם בנ"י. ולכן 9 כנגד הולדה, וזה כפול עשר כעין מה שנשלח ליעקב ע"י יוסף בשליחתו שירד למצרים ("ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים". בראשית מה,כג [הכוונה לכמות משא של עשרה חמורים – ברש”י]), ולכן ההתחלה היא עשר, ולכן זה כפול תשע, יוצא 90 שעם זה ראוי לצאת.