"כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו" (ערכין טו:) יתכן שאף השומע ומקבל לשון הרע נלקה בצרעת (חפץ חיים, פתיחה, לאוין, סס"ק ג')

להנצל מלשון הרע

שלומי עבד בחברת הייטק מזה כשלוש שנים. כמדי בוקר, התיישב על כסאו כדי להתחיל בעבודה, כשלפתע קיבל טלפון בו נקרא להגיע בדחיפות למשרדו של מנהל החברה. אמנם לא היתה זו הפעם הראשונה בה נקרא לשיחה דחופה אצל המנהל, אך הפעם היתה לו תחושה רעה.

פניו של המנהל העידו על השיחה הצפויה לו. בקרירות וברשמיות הודיע המנהל לשלומי שעליו לעזוב את המשרד כבר בשעה הקרובה. "כבר תקופה ארוכה", אמר המנהל, "אני עוקב אחרי מעשיך. את הדוחות שלך אינך מעביר אף פעם בזמן. אך לא זה העיקר. אתה מדבר יותר מדי. אתמול הגדשת את הסאה כשגרמת שוב לויכוחים וחיכוכים מיותרים בקרב העובדים. הקמתי את החברה בעשר אצבעותי ולא ארשה לדיבוריך ורינוניך לפגוע בשלווה ובאיכות העבודה כאן. לצערי אני נאלץ לפטרך לאלתר. "כמובן שתקבל את כל הפיצויים המגיעים לך" הוסיף, ושלחו לאסוף את חפציו.

במהלך יום העבודה ידעו כולם על דבר פיטוריו של שלומי. אף אחד מהם לא ידע בדיוק על מה ולמה, אך כולם ידעו ששלומי לא ישוב למשרדו.

לקראת השעה 16:00 קיבלו כל העובדים את ההודעה הבאה: "לצערי נאלצתי לפטר היום את העובד שלומי. כל עובדי החברה, ללא יוצא מן הכלל, מתבקשים להתייצב מחר ב9:00 בבוקר באולם הראשי כדי לקבל ממני הסבר מפורט מדוע פיטרתי אותו. איש בל ייעדר! במידה ועובד יבחר שלא להתייצב בשעה הייעודה ובמקום המיועד - יפוטר לאלתר. ראו הוזהרתם!".

מאיר, קיבל את הודעה והחל לחשוש ולהזיע. "משהו כאן לא נראה לי" חשב לעצמו. "מדוע אני צריך לשמוע את הסיבות לפיטוריו של שלומי? הרי זהו עניין בין שלומי למנהל?! זהו לשון הרע לחלוטין!"

כל הדרך לביתו הרהר שלומי מה יעשה. מצד אחד, הוא לא רצה להפסיד את עבודתו. בכל זאת הוא משתכר יפה מאד ונהנה מהעבודה. אך מצד שני, כל חייו הוא מקפיד מאד שלא לשמוע לשון הרע. האם אין זה סוג של לשון הרע?

עד שהגיע לביתו עלה בראשו רעיון מבריק. למחרת יפנה לרופא המשפחה ויבקש אישור מחלה. אמנם אין הוא חולה בדיוק, אך אישור זה יכול להצילו משמיעת לשון הרע.

שמח ומרוצה מרעיונו נכנס לביתו.

האם פתרון זה של שלומי הוא מותר? הרי אם יבקש את אישור המחלה, יהיה זה שקר גמור! מה עדיף? להגיע לעבודה ולשמוע את דבריו של המנהל או בקשת אישור מחלה כשאין חולי?

תשובת הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א  (חשוקי חמד יבמות סה:) : בגמרא מבואר (יבמות סה:) שמותר לשנות מפני השלום. ולכאורה גם בענייננו מותר לשקר כדי שלא יעבור עבירה. אולם שאלתי פעם את מורי חמי הגאון הרב אלישיב זצ"ל  על שכיר שמחייבים אותו לעבוד בשבת, ואם יגיד להם שאינו רוצה לעבוד בשבת יפטרוהו מעבודתו, האם מותר לרופא להנפיק לו אישור המחלה, שהוא חולה כדי להצילו מחילול שבת, [כהיום מקובל אצל הרופאים להנפיק אישור מחלה, על כל בקשה ללא כל ערעור], או שמא כיוון שהרופא יודע שהוא אינו חולה, וכל כוונתו כדי להנצל מאיסור שבת, לא ינפיק את האישור?

והשיב מו"ח זצ"ל, שהרופא לא ינפיק את אישור המחלה, כי בשקר לא מקיימים מצוות, ולבסוף יתפסו את הרופא וזה יעורר חילול השם, אלא יש לו לבא לממונים ולומר להם, אני מוכן להמשיך כאן בעבודה, רק בתנאי שאני לא צריך לעבוד בשבת, ואם אתם רוצים שאעבוד בשבת, אני מתפטר מעבודתי, ויקוים בו הפסוק (רות ב יב) 'ישלם ה' פעלך, ותהי משכורתך שלמה, מעם ה' אלקי ישראל'.

גם בענייננו, אילו היה בזה משום איסור לשון הרע, היה העובד צריך לומר לבעל הבית, אסור לשמוע לשון הרע, ואיני בא לעבודה מחר, ואם אתה רוצה אתה יכול לפטרני, והקב"ה יזמין לו פרנסה אחרת.

אולם למעשה אין בזה לשון הרע ומותר להשתתף באסיפה משום שזה נקרא לשון הרע לתועלת למען ישמעו העובדים למה הוא פוטר ויזהרו לא לעשות כן. ועוד שהעובדים יחשדו במנהל שהוא אכזרי ומפטר עובדים בלי סיבה ומותר לו לספר על מנת לסלק את הגנאי ממנו. (ראה חפץ חיים, הלכות לשון הרע כלל י ס"ק לא עמוד קעג ד"ה ואל תקשה על דברינו).

תשובת הגאון הרב אריאל שליט"א: אסור למנהל לספר באסיפה למה פיטר את שלומי ויש בזה איסור של לשון הרע. אם חשוב למנהל שהעובדים האחרים יזהרו, הוא יכול לומר להם ללא קשר לעובד שפוטר שהוא רוצה לרענן את הכללים כיצד עובדים בחברה. אין סיבה שיחשדו בו שהוא פיטר סתם. הם יודעים שיש למנהל את הסיבות שלו. מה עוד שיש ביקורת על עניינים אלו ואסור למנהל מבחינת החוק לפטר עובדים ללא סיבה.

לכן אסור למאיר להגיע לאסיפה, אבל אין לשקר ולהוציא אישור מחלה (וזה גם בניגוד לחוק), אלא ייגש למנהל ויאמר לו שהוא לא יכול להיות נוכח משום איסור שמיעת לשון הרע.