ארבעת החטאים שגרמו למיתת בני אהרן
"ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה'” (ויקרא י,א-ב). 'בר קפרא בשם ר' ירמיה בן אלעזר אמר: בשביל ד' דברים מתו בניו של אהרן: על הקריבה, ועל הקרבה, על אש זרה, ועל שלא נטלו עצה זה מזה. על הקריבה – שנכנסו לפני ולפנים. ועל ההקרבה – שהקריבו קרבן שלא נצטוו. על אש זרה – אש מבית כירים הכניסו. ועל שלא נטלו עצה זה מזה, שנאמר (ויקרא י, א): "איש מחתתו" – איש מעצמו עשו, שלא נטלו עצה זה מזה' (ויק"ר כ,ח). ריב"א מביא שבני אהרן מתו על ארבעה חטאים (וזאת למד מכך שבתורה מופיע ארבעה פעמים מיתת בני אהרן). מה המיוחד באלו, מדוע מתו בחטאים אלו? אמנם חטאו רק באלו, כמו שמיד מביא המדרש: 'א"ר ירמיה בן אלעזר: בד' מקומות מזכיר מיתתן של בני אהרן, ובכולן מזכיר סורחנן. כל כך למה? להודיעך שלא היה בידם אלא עון זה בלבד. א"ר אלעזר המודעי: בא וראה כמה מיתתן של בני אהרן יקרה לפני הקב"ה, שכל מקום שמזכיר מיתתן מזכיר סורחנם. כל כך למה? להודיעך, שלא יהא פתחון פה לבאי עולם לומר: מעשים מקולקלים היו בידם בסתר שעל ידי כן מתו' (שם). אבל מדוע קרה שחטאו באלו (ז”א, למה כך קרה, מה זה בא ללמדנו? ובפרט שישנם עוד סיבות שמובאות בחז”ל, אז למה הביא דווקא את אלו)? נראה שמובא שבני אהרן מתו בשל העגל: '"הנותרים" – מן המיתה. מלמד שאף עליהם נקנסה מיתה על עון העגל. הוא שנאמר (דברים ט) "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו", ואין השמדה אלא כלוי בנים, שנאמר (עמוס ב) "ואשמיד פריו ממעל", ותפלתו של משה בטלה מחצה, שנאמר (דברים ט) "ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא"' (רש"י. ויקרא י,יב). לכן נראה שיש כאן כעין רמז לתיקון העגל, שהוא נעשה ביום הארבעים, ולכן כעין רומז לארבע. בני אהרן נכנסו לפני ולפנים, שאסור לסתם כהן להיכנס לשם, זהו כעין משה שעלה להר סיני, שהיה אסור לעלות אליו, ובעגל רצו להחליף את משה, כעין במקום משה שעלה להר סיני: “וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" (שמות לב,א). שביקשו במקום משה שעלה להר סיני ולא ירד – אלא נשאר שם. (ושלא ידעו מה קרה לו, מעין הכה"ג שנכנס לקה"ק, ואין איש איתו שיראה מה קורה איתו). שזהו כעין כניסת בני אהרן לקה"ק (כעין הר סיני). בנ"י עבדו לעגל, והקריבו לפניו קרבנות ("ויעלו עלת ויגשו שלמים". שם,ו), שזהו כמו שהקריבו קרבן שלא הצטוו (שבכך הוא כעין שלא לה' ח”ו). העגל נעשה ע"י האש (“ואשלכהו באש ויצא העגל הזה". שם,כד), כך בני אהרן הכניסו אש זרה מבית הכירים, שזה אש חומרית, שערבבו אש חומרית עם של שמים, שזה כעין האש שבה נעשה העגל שהוא כאילו הצד החומרי שכביכול היה שותף לה' (שכך בפס' מובאים יחד יצירת העגל עם הטענה שהעגל כביכול שותף לה': "ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". שם,ד). בעגל בנ"י לא נטלו עצה זה מזה, שאילו היו נוטלים עצה – שהיו מקשיבים מה יש לאחרים לומר, לא היו עושים את העגל, שהרי חור טען נגד עשיית העגל: '... בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, בתחלה הלכו אצל חור. אמרו לו: (שמות לב, א): "קום עשה לנו אלהים". כיון שלא שמע להן עמדו עליו והרגוהו, הה"ד (ירמיה ב, לד): "גם בכנפיך נמצאו דם וגו'", וזהו דמו של חור, "לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה" על אשר עשו (שמות לב, ד): "אלה אלהיך ישראל"' (ויק"ר י,ג). ממילא אילו היו באים לקבל עצה מחור, לא היו עושים את העגל. (וכן אם היו נוטלים עצה, גם אם לא היו מקבלים את עצת חור, לפחות לא היו הורגים אותו [שהרגוהו כי לא רצו לשמוע את דעתו, אלא לכפות את דעתם], וממילא לא היה אהרן עושה את העגל – שעשה בשל שראה שהרגו את חור [שם]). לכן יצא כך שמיתתם קשורה לעגל (אולי אפילו חשבו שעושים כראוי, ומעשיהם יהיו כפרה לעגל, אולם חטאו ולכן זה עשה כקשר שלילי לעגל, ולכן מתו). אולי עוד אפשר שמובא: '"ועל פני כל העם אכבד" – כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתיירא ומתעלה ומתקלס – אם כן באלו כ"ש ברשעים. וכן הוא אומר (תהלים סח) "נורא אלקים ממקדשיך" אל תקרא ממקדשיך אלא ממקודשיך' (רש"י. ויקרא י,ג [ע”פ זבחים קטו,ב]). יוצא שבמיתת בני אהרן היה עניין להטיל מורא על בנ"י – להתקדש ולהתעלה בבנ"י ע"י שילמדו ממה שנעשה לקדושים (בני אהרן). נראה שלכן חטאו בארבעה דברים, כנגד שיש ארבעה סוגי בנים שהתורה מלמדת אותם ('… נמצאת אומר: ארבעה בנים הם: אחד חכם. ואחד רשע. ואחד תם. ואחד שאינו יודע לשאול'. [מכילתא מסכתא דפסחא, יח (שמות יג,יד)]). כנגד החכם נכנסו לפני ולפנים, שזה מותר רק לכה”ג ביוה”כ (או לאהרן תמיד כשיעשה את סדר הכניסה לקה”ק), ולכן מרמז על הצדיקים הקדושים והטהורים, שיזהרו במעשיהם. כנגד הרשע הקריבו קרבן שלא הצטוו, שזה קרוב לעשיית ע”ז שהרשעים עשו. כנגד התם הביאו אש מבית הכירים, שלא שאלו יותר מידי אלא התנהגו בתמימות, והביאו אש כדי שיהיה להבערה. כנגד שאינו יודע לשאול לא נטלו עצה זה מזה, כעין שלא יודעים מה לשאול אחד מהשני. שבאלו יש אזהרה והטלת מורא – שילמדו כל בנ”י להיזהר לעשות את רצון ה' כראוי.