"ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית" (אסתר ה,א). למה באה דווקא ביום השלישי? בפשטות זה היה בשל הצום שגזרה לצום שלושה ימים: “לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום גם אני ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי" (שם ד,טז), שעל ידם ה' יעזרה לבא אל אחשורוש, לכן עכשיו לאחר שלושת הימים באה כעין מכוחם. במדרש מובא: 'ד"א, "ויהי ביום השלישי" – לעולם אין ישראל נתונין בצרה יותר מג' ימים, שהרי באברהם כתיב (בראשית כ"ב) "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק"' וכו' (אסת"ר ט,ב). הרי שלא ראוי שצדיק יהיה בצרה יותר משלושה ימים, לכן באה ביום השלישי ככוח להצלה מהצרה (אפשר שלכן גזרה אסתר שלושה ימי צום, לא רק משום שיותר משלושה ימים לא היו עומדים בזה, אלא גם שלא ראוי לצום יותר משלושה ימים כיון שצום זה צרה לצדיק. ועכשיו באה לפעול בזה אצל אחשורוש). במדרש רבה מובא: '"ביום השלישי יקימנו" – ביום הג' של אסתר (אסתר ה) "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות", לבשה מלכות בית אביה. באיזה זכות? רבנן ורבי לוי. רבנן אמרי: בזכות יום השלישי של מתן תורה, שנאמר: "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר”. ור' לוי אמר: בזכות של יום שלישי של אברהם אבינו, שנאמר: "ביום השלישי וירא את המקום מרחוק”. מה ראה? ראה ענן קשור בהר. אמר: דומה שאותו מקום שאמר לי הקב"ה להקריב את בני שם' (ב"ר נו,א). יוצא שהיא התכוונה לבא להצלת בנ"י אצל אחשורוש ע"י כח מתן תורה או העקידה. נראה ששני הדברים הם יחד, שבאה במסירות נפש, שזהו כח העקידה שיצחק מסר נפשו לה'. וכן להציל ממוות – שה' יצילם כמו שהציל את יצחק, שאמר לאברהם שלא לשחטו. ויחד עם זה באה בכח הקדושה בעולם, שזהו כח מתן תורה. אולי אפשר ששתי הדעות קשורות לסיבת גזרת המן, שזה על 'שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשורוש' (רש"י. אסתר ד,א). לכן כנגד שהשתחוו לצלם, באה בזכות אבות של מתן תורה, שבה נאמר: "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ,ב) [וקיבלנו זאת על עצמנו]. וכנגד שנהנו מסעודת אחשורוש באה מכוח העקידה שקשורה לסעודה: '"אחר הדברים האלה" – אחר הרהורי דברים שהיו שם. מי הרהר? אברהם הרהר. ואמר: שמחתי ושמחתי את הכל, ולא הפרשתי להקב"ה לא פר אחד ולא איל אחד. אמר לו הקדוש ברוך הוא: ע"מ שנאמר לך שתקריב לי את בנך ולא תעכב. על דעתיה דר"א דאמר:” אלקים" "והאלקים" הוא ובית דינו, מלאכי השרת אמרו: אברהם זה שמח ושימח את הכל, ולא הפריש להקב"ה לא פר אחד ולא איל אחד. אמר להן הקדוש ברוך הוא: על מנת שנאמר לו שיקריב את בנו ולא יעכב. יצחק וישמעאל היו מדיינים זה עם זה. זה אומר: אני חביב ממך שנמלתי לשלש עשרה שנה, וזה אמר: חביב אני ממך שנמלתי לח' ימים. אמר ליה ישמעאל: אני חביב ממך, למה שהיה ספק בידי למחות ולא מחיתי. באותה שעה אמר יצחק: הלואי היה נגלה עלי הקב"ה ואומר לי שאחתך אחד מאיברי, ולא אעכב. מיד "והאלקים נסה את אברהם"' (ב"ר נה,ד). לכן עכשיו באה אסתר בכח האבות, להשתמש בכח הקשור לסעודה לכפרת סעודת אחשורוש, וכח מתן תורה לכפרת ההשתחוות לע”ז. נראה ששני הדברים (העקידה ומתן תורה) קשורים להבדל ביננו לגוים, שהעקידה זהו מול דברי ישמעאל, ובמתן תורה זה מול הגוים ('"מדבר סיני" – שירדה שנאה לעכו"ם עליו'. שבת פט,ב). כך גם כאן זה בנ"י מול המן העמלקי שמייצג את הגוים שעומדים מולנו, לכן באה אסתר להשתמש בכח אבות שמעלה אתנו מעל הגוים. גם בפשטות אפשר שלושה ימים כנגד שלושת אבות, שהם מייצגים את מעלת בנ"י. אולי לכן: 'והיה המן חוזר ומבקש קורה של חמשים אמה ולא מצאה... ונטל נסר אחד מתיבותא של נח, שהיה ארכו של נסר חמשים אמה. שעשה הקב"ה זכרון בעולם, שידעו דורות העולם שבא מבול לעולם, שכן כתיב "זכר עשה לנפלאותיו"' (ילקו"ש אסתר רמז תתרנו). מדוע רצה שהקורה (עמוד התליה) תהיה של חמישים אמה? (בפשטות שיראה למרחוק. אלא) שאולי בא המן לומר שהוא נגד בנ"י, שאמנם קיבלו את התורה, אבל טען שבעצם כל העולם קיבלו תורה בקטנה, שזהו אצל נח בתיבה שקיבלו את שבע מצוות בן נוח, ולכן כביכול אפשר לוותר על בנ"י ולבחור בשאר הגוים. או שבא לרמז שלא צריך את בנ"י, ולכן הוא בא בכח חמישים נגד בנ"י (שיתלה מרדכי בחמישים), כיון שיש בעולם חמישים שערי קדושה וחמישים שערי טומאה – זה כנגד זה, ולכן חשב המן שהוא יכול לנצח את בנ"י ע"י כח הטומאה בעולם. אולי גם חמישים כרמז לרקיע: 'דתני בשם ר' יודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה' (יר' ברכות א,א). שהמן בהיותו עמלקי הרגיש שהוא יכול לילחם גם בשמים, שזהו כוחו של עמלק, שיש לו כח שגם בשמים צריך לילחם בו (ראה 'תורת המועדים' – 'מלחמת עמלק ומלכות ישראל', למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). לכן הקורה שעומדת כלפי מעלה, תהיה חמישים כנגד הרקיע, כרמז שגם בשמים יש לו כח לילחם בישראל. לכן אסתר מזכירה את כח שלושת האבות שיבואו לעזרתה לילחם בעמלק, שה' יבוא לעזרתה בכח מעלת בנ"י, שבחר באבות, ומזכירה זכותם (העקידה), ואת הגילוי בבנים (מתן תורה) שלכן שתתגלגל זכותם עד אליה ותצליח. אולי גם שלושה ימים של צום, כרמז לחסרון (שלא אוכלים ושותים), כדי לרמז על חסרון של שלוש אותיות במלחמה בעמלק: “ויאמר כי יד על כס י'ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר” (שמות יז,טז). שחסר האותיות ו' ו-ה' (משם ה') והאות א' (מכסא) [ראה שם רש"י], ולכן מבקשת מה' שיבוא לעזרתה לילחם בהמן העמלקי – לילחם בעמלק גם ב"דר" שלה, דרכה. לכן '"ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות" – בגדי מלכות מיבעי ליה? אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: מלמד שלבשתה רוח הקדש. כתיב הכא "ותלבש", וכתיב התם (דברי הימים א יב, יט) "ורוח לבשה את עמשי"' (מגילה טו,א). שבאה בכח הקדושה, שזהו שלבשה רוח הקודש, ועם זה באה לאחשורוש. אולי מעבר למילה של לבוש, יש גם רמז "ורוח לבשה את עמשי ראש השלושים [השלישים] לך דויד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעזרך כי עזרך אלקיך” שזה כרמז לשלוש (שיש שלושים שרומז למספר שלוש, ושליש שמצלצל כשלוש) – כנגד שלושת ימי הצום באסתר. ונאמר שה' בעזרו, שזהו באסתר לבשה רוה"ק שהכוונה שה' יעזרה.