לקט פרפראות למגילת אסתר

בקשת אסתר לכתיבת המגילה משום ששרשה בתורה שהיא קובעת המאורעות[1]

כותב הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל בספרו מי מרום (ט"ז שיחות לחנוכה ופורים, מאמר ל"ב אות ג') כל המאורעות אשר על ידם ולשמם ולזכרם נצטוינו בכמה וכמה מצוות, לא שהם היו סיבה להמצוות, אלא בהיפך, כשהגיע תור של התגלות מצוה זו נתהוה מאור כזה שעל ידו יתגלה המצוה, באופן שהמצוה סיבת המאורע לא שהמאורע סיבת המצוה[2], כששלחה אסתר לחכמים קבעוני וכתבוני לדורות (מגילה ז' ע"א) לא נאותו לה עד שמצאו מקרא מפורש על זה, שלולא כן אעפ"י שעצם המאורע הכללי והנס הזה מצד עצמו כדאי היה להקבע ולהכתב לדורות, בכל זאת לולא ידענו שקורא הדורות מראש קבע למצוה זו שתתגלה בזמן שנתגלתה ושהיא וצורך התגלותה היתה סיבה למאורע והנס, לא היו פונים לזה לעשות זה לדין תורה שהוא למעלה מכל מציאות, אבל אם מצאו מקרא בתורה, הרגישו שאסתר מכלל התורה היא, שהמצוה גרמה לכל זה.

הטעמים לכתיבת המגילה נטיעת בטחון בנצח ישראל

בשמן המור לרב אהרן אביוב[3] (תלמיד חבר למהרשד"ם) כתב בתחילת ביאורו למגילה: קודם שנבוא לביאור הכתובים צריך להקדים הקדמה קטנה נכונה, ממנה יתד ממנה פנה, להבין אמרי בינה, הבנת כוונת המגילה כולה על תלה. והנה ראוי לעורר מה ראו חכמים ז"ל להחמיר בה כמה חומרות יתירות, לעשותה כספר תורה בדיני הכתיבה והשרטוט והתפירה, והחיוב קריאתה בלילה ולשנותה ביום, ולבטל תלמוד תורה ועבודה בשבילה...לכן אני אומר שחכמים ראו צורך כתיבת מגילה זו, לענין הוראת הניסים אשר נעשו בזמן ההוא, היותנו אז בהסתר פנים מרוחקים ממנו יתברך, שזה לנו הבטחה בגלותנו ליחל קץ פלאות, כי בא האות, בזמן ההוא הוציא ה' אותנו מאבל ליום טוב, ובזה לא נתייאש מן הרחמים בבוא כשואה צרה ח"ו, ונצעק אל ה', יעננו משמי קדשו כמו שענה למרדכי ואסתר.

וגם ענין זה הוא מפיל ומשפיל לב האיש הצורר, החושב מחשבות ומביא עצות מרחוק להרע לנו, וכל הגוים ישמעו ויראו ולא יזידון עוד, כי נוקם ה' ובעל חמה לעשות לו כמו שעשה להמן. ולפי שהאיש הבלתי מאמין תולה הדברים במקרה או בטבע או בהשתדלות, ובענין אסתר היה אפשר לחשוב שאין זה נס אלא דבר מצוי כענין המלכים שמחמת אהבת נשים מטים ליבם לכל אשר שמה הרוח, רע או טוב...וכן אחשורוש אהב את אסתר ובשביל אהבתה עשה ככל אשר שאלה מאתו...ואם כן יש לאומר שיאמר שדבר זה אינו השגחיי כלל, וכל שכן למה שראה שאין בכל המגילה שם הקדוש ולא בכנויו. לכן ראו חכמים לעשות לה סמיכות ויתדות, ויחזקוהו במסמרים ובדברים, להראות דלא מבעיא שהוא נס, אלא שיש בזה ריבוי ניסים זה אחר זה בכל פסוק ופסוק למסתכל בו. ויש בתיבות רמזים כדברי התורה עצמה שכולה שמותיו של הקדוש ב"ה[4], ולכן צריכה שרטוט כתורה ותפירה, וכן צריך לקרותה בלילה ולשנותה ביום, שאם בלילה האדם לא יבין בה רק פשוטה לבד, אח"כ ביום לבבו יבין ושב ורפא לו, שיוסיף לקח טוב בהבנת הניסים בכל פסוק ופסוק. ולכן אמר בגמרא (מגילה י"ד ע"א) שקריאתה זו הלילא, שההלל הוא ענין הכרת וזכירת הנס, וכאן סיפור המגילה כולה ניסים. עכ"ל שמן המור.      

[המגילה לגילוי השגחה בדרך הנסתר, וביאור ההבדל בהשגחה בין ארץ ישראל לחו"ל]

הגר"א בביאורו למגילה כתב בדרך דומה והוסיף עליו, וזלה"ק (ע"ד הפשט אסתר א' ב') ...וכתב זאת [מקום ישיבתו של אחשורוש בשושן]  להראות גדולת ה' יתברך שסיבב סיבובין לעשות נס לישראל, לפי שמרדכי היה בשושן כמו שנאמר (לקמן ב' ה') איש יהודי היה בשושן, פירוש היה כבר, סיבב הקב"ה והוליך את אחשורוש לשושן לישב שם. ולפיכך אמרו (מגילה י"ט ע"א) שצריך לקרותה כולה. דלכאורה למה לנו לידע בתקפו של אחשורוש? אך שבכל פסוק ופסוק הוא מספר גודל הנס. אך הנס הוא בהסתר פנים, כלומר שסיבב לעשות בדרך הטבע, ולא כמו שהיה במצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה...

והענין כמו שאמרו חז"ל (חולין קל"ט ע"ב) אסתר מן התורה מנין, דכתיב (דברים ל"א י"א) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא. ולכאורה המאמר הזה אין להבין, דמאי קשה להו על אסתר מנין היא מן התורה יותר משאר צדיקים שנעשה נס על ידיהם. והיינו דנס שבארץ ישראל אין כל כך חידוש, ולכך חנוכה אינו נס כל כך כמו פורים אף שהיה נס גדול מאוד, לפי שהיה בזמן המקדש. ומ"ש אסתר מן התורה מנין, היכן מרומז שאפילו בהסתר פנים דהיינו בגלות עושה לנו נס גדול כזה. ואמרו דכתיב 'ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא' פירוש אפילו בשעת הסתר פנים אשלח את אסתר...[מבאר דברי הגמרא (חגיגה ה' ע"ב)  אמר להו המין לרבי יהושע בן חנניא שה' החזיר פניו מעל עם ישראל. ענה לו והראה לו בדרך רמז שאעפי"כ ידו נטויה עלינו, מבאר הגר"א דהיינו שעושה לנו נסים אך הם בהסתר. עוד מביא משל לבן מלך שחטא לאביו וכעונש גירשו ליער, ושם יש חיות רעות, לכן שלח את עבדיו בהחבא שתמיד ישמרו על בנו, עד שהבין הבן שכל ההצלות שלו הן מכח אביו ואז שב אל אביו בתשובה שלימה] ...ועפ"י שכתבתי אתי שפיר מה שאמרו (חגיגה י"ג ע"ב) מה שראה יחזקאל ראה ישעיה, אלא יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך, וישעיה דומה לבן כרך שראה את המלך. פירוש, כי ישעיה ראה בארץ ישראל והיו הכל מאמינים לו ולא היה צריך ליתן להם סימן, אבל יחזקאל שהיה בן כפר, דהיינו בגלות ובחוצה לארץ[5], ולא היו מאמינים שראה את השכינה בגלות ובחו"ל עד שנתן להם סימנים, וכיוון שראו עדיין חיבתן אצל הקב"ה ושלח שריו ועבדיו לשומרם, ניתווסף אהבה וחיבה בליבם. עכ"ל הגר"א זיע"א[6].

הרגשת ריחוקה של אסתר מה' יתברך

וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ לַהֲתָ֔ךְ וַתְּצַוֵּ֖הוּ אֶֽל־מָרְדֳּכָֽי. כָּל־עַבְדֵ֣י הַמֶּ֡לֶךְ וְעַם־מְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ יֽוֹדְעִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֡ה אֲשֶׁ֣ר יָבֽוֹא־אֶל־הַמֶּלֶךְ֩ אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַפְּנִימִ֜ית אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִקָּרֵ֗א אַחַ֤ת דָּתוֹ֙ לְהָמִ֔ית לְ֠בַד מֵאֲשֶׁ֨ר יֽוֹשִׁיט־ל֥וֹ הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־שַׁרְבִ֥יט הַזָּהָ֖ב וְחָיָ֑ה וַאֲנִ֗י לֹ֤א נִקְרֵ֙אתִי֙ לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ זֶ֖ה שְׁלוֹשִׁ֥ים יֽוֹם (אסתר ד' י'-י"א)

מבאר החת"ם סופר זיע"א בספרו תורת משה (שמות מאמרי מגילת אסתר) את הטעם מדוע המן שמח שהפור נפל דוקא בי"ג באדר, ועומק משמעות דבריה של אסתר, וזלה"ק:

לכאורה אדרבא, ע"י זה שלא היתה כבר אצלו זמן מרובה, תגדל אהבתו ויחבבנה יותר, כענין שאמרו חז"ל (נדה ל"א ע"ב) טעם להרחקת נדה מבעלה שבעה ימים, כדי לחבבה על בעלה. והיה די לה במאמרה הראשון כי אשר תבוא אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית, ובזה אין הפרש אם היתה מרוחקת זמן רב ממלך או רק אפילו שעה אחת כיוון שעכשיו לא נקראה.

ויש לפרש כי כבר ביארו כל המפרשים שבכל מקום שנזכר במגילה 'מלך' סתם הכוונה על מלך עליון ב"ה [ברוך הוא] (כן הוא באסתר רבה ג' י': רבי יודן ורבי לוי בשם רבי יוחנן: כל מקום שנאמר במגילה זו 'למלך אחשורוש' במלך אחשורוש הכתוב מדבר, וכל מקום שנאמר 'מלך' סתם, משמש קודש וחול) ואסתר הרגישה בעצמה  שנסתלקה ממנה רוח הקודש זה שלשים יום שהיתה מנודה ומרוחק ממלך עליון וגם היתה מרוחק ממלך תחתון. ותשובתה זו [למרדכי] היתה בי"ג ניסן (ואח"כ בי"ד ובט"ו ובט"ז התענו ובט"ז נתלה המן ביום השלישי לתעניתם) נמצא שהתחלת סילוק רוח הקודש שהיתה אז שלשים יום כבר היתה בי"ג אדר וגזירת המן להשמיד ולהרוג היה ג"כ מיועד לי"ג אדר הבא.

והנה מאחר שמת משה בז' אדר שלמו ימי אבלו בי"ג אדר והיה המן יודע שאבילות הצדיק יגן עליהם (כמו שהגנו ימי שבעת ימי אבלות של מתושלח על דור המבול שהמתין הקב"ה מלהביא המבול עוד אחר מאה ועשרים שנה עד שכלו ימי אבלו של מתושלח, כדאיתא ברש"י פרשת נח [בראשית ד' ז']) ולכן הוצרך לגזור גזירות ביום אבילותו של הצדיק, ועכשיו ביום י"ג אדר יום שכלה אבילותו של משה 'דמקצת היום ככולו' נסתלק ממנה רוח הקודש ונעשית כמנודה למלך עליון ולמלך תחתון, לכן חשבה שיש ממש בגזירה של המן ומוסכם בשמים ממעל, לכן שלחה לו והודיעה זאת למרדכי כדי שעי"כ יתחזקו ויתאמצו ישראל לעשות תשובה ולצום שלשה ימים ולילות כדי שירוחמו מן השמים. עכ"ל החת"ם סופר.

חפיצת המלך ביקרות האיש זה הכבוד הגדול ביותר

וַיָּבוֹא֘ הָמָן וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לַעֲשׂ֕וֹת בָּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּיקָר֑וֹ ...וַיֹּ֥אמֶר הָמָ֖ן אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ. יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת...(אסתר ו' ו'-ח')

לכאורה, תמוהה חזרתו של המן על המילים 'איש אשר המלך חפץ ביקרו', והיה צריך מיד להתחיל לומר יביאו לבוש מלכות?! מבאר המלבי"ם וזלה"ק: השיב לו [המן] במועצות ודעת, לאמור איך יתכן לשאול מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו, הלא זה עצמו מה שהמלך חפץ ביקרו, זה הוא הכבוד והיקר היותר גדול, עד שאין יקר יותר ממנו. וזה שאמר על מה שאתה שואל מה לעשות, אני משיב לך זאת עצמו יעשה שיודיעו שהוא איש אשר המלך חפץ ביקרו, כי הוא היקר היותר גדול, רק יביאו לבוש מלכות לפרסם הדבר...עכ"ל המלבי"ם.

מוסיף המלקט: במסכת אבות (ג' י"ד) נאמר: הוא [רבי עקיבא] היה אומר חביב אדם שנברא בצלם, חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם שנאמר (בראשית ט) בצלם אלקים עשה את האדם. חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלקיכם. ומפרש רבינו יונה וזלה"ק: מפני שכפל הלשון יש לנו לומר שכך פירושו, חביב אדם שנברא בצלם, כי אף לא יודע הדבר. אלא כי נברא אדם בצלם אלקים אעפ"כ היה חביב לפניו אחר שנבראו בצלמו ובדמותו וכשגלה לנו הדבר חבה יתרה הודיענו. חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חבה יתירה נודעת להם שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם - גם זה הכפל כראשון. עכ"ל רבינו יונה.

כלומר האדם וישראל חביבים מצד עצם בריאתם ועצם בחירת הקב"ה בישראל, אבל החיבה היתירה היא זו שהם מודעים למעלה המיוחדת לה הם זכו. כך נראה לענ"ד לקשור לדברי המלבים הנ"ל בביאור מגילת אסתר. ענין עצם זה שהמלך חפץ ביקרו זו היקרות הגדולה, וכשמודיעים ומפרסמים זאת ברבים זו מעלה יותר. (אם כי במשנה מדובר בידיעת הנבחר עצמו, ואילו במגילה מדובר בפרסום חצוני לרבים. המשותף המעלה בעצם היקרות וידיעת האדם בכך).

ביאור דברי 'עדוד' של אוהבי המן, וראיית השגחת ה' יתברך

וַיָּ֥שָׁב מָרְדֳּכַ֖י אֶל־שַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ וְהָמָן֙ נִדְחַ֣ף אֶל־בֵּית֔וֹ אָבֵ֖ל וַחֲפ֥וּי רֹֽאשׁ. וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּ֠אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו (אסתר ו' י"ב-י"ג). מבאר המלבי"ם וזלה"ק: ...וגם סיפר כי על דברת המן שחשב זאת למקרה בעלמא, הודיעוהו היועצים החכמים האלה, שאם מרדכי הוא מזרע היהודים, שהם העם שעליהם תחופף השגחת ה' הפרטיית, אז ידע כי לא היה הדבר במקרה רק בהשגחת אלהי קדושם, ואחר אשר החלות לנפול לפניו, שמורה כי ה' רצה בם ושם עינו עליהם לטובה לא תוכל לו עוד, ולראיה אמרו אשר החלות לנפול לפניו, כונו בזה שני ענינים:

א] שאתה החלות לנפול, שאתה היית המתחיל בנפילה הזאת מבלי שעשה שום אדם איזה השתדלות בזה, רק אתה בעצמך היית המתחיל והגורם ע"י שהשכמת לשער המלך ויעצת זאת העצה.

ב] שהחלות לנפול לפניו, שהוא לא נפל עדיין רק אתה נפלת קודם לו, וזה מורה מלת לפניו, ר"ל לפני נפילתו, וזה סימן שהיה בהשגחה ע"י תפלתו ותעניתו שמתעסק בו עתה, וא"כ לא תוכל לו רק אם נפל תפול לפניו, ר"ל רק באופן הזה תוכל בו אם תפול ותכניע עצמך לפניו, עד שתתגאה דעתו ויפסיק מתפלתו ותשובתו אז תגבר ידך לעשות חיל, אבל כל עוד שתלחם בו כן ירים ידו בתפלה, והיה כאשר ירים מרדכי ידו וגבר ישראל: [כלומר, נפול תפול, אין זו אמירת השפלה והוספת כאב לכאבו של המן, אלא זו עצה כיצד ינסה להשתחרר ולעלות חזרה לגדולתו ולגרום (חלילה) להפלתו של מרדכי.]

[ביאור ענין השגחת ה' יתברך]

וַיָּ֥שָׁב מָרְדֳּכַ֖י אֶל־שַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ, מספר איך מרדכי שב לגדולתו, והמן לרדתו לבאר שחת, כאומר ראו מעשי ה' כי נורא הוא, מחשבות אדם הבל, ועצת מסבב הסבות לעולם תעמוד...

עוֹדָם֙ מְדַבְּרִ֣ים עִמּ֔וֹ וְסָרִיסֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִגִּ֑יעוּ וַיַּבְהִ֙לוּ֙ לְהָבִ֣יא אֶת־הָמָ֔ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה אֶסְתֵּֽר (שם שם י"ד). עודם, גם זה היה בהשגחה שהסריסים באו באמצע הויכוח ושמעו את הנדבר ביניהם שהמן אמר שרוצה עוד להשתדל אצל המלך לתלותו, והם יעצוהו בל ילחם עמו, ומזה ידע חרבונה שהיה אחד מן הסריסים האלה שעשה המן את העץ (עפ"י הרב אליעזר אשכנזי בביאורו יוסף לקח למגילה.[7]) עכ"ל המלבי"ם.

ביאור הזכרת יהדותו של מרדכי ללמד על צווי בשמחת האחדות

לְקַיֵּ֡ם אֶת־יְמֵי֩ הַפֻּרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בִּזְמַנֵּיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁר֩ קִיַּ֨ם עֲלֵיהֶ֜ם מָרְדֳּכַ֤י הַיְּהוּדִי֙ וְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה וְכַאֲשֶׁ֛ר קִיְּמ֥וּ עַל־נַפְשָׁ֖ם וְעַל־זַרְעָ֑ם דִּבְרֵ֥י הַצֹּמ֖וֹת וְזַעֲקָתָֽם (אסתר ט' ל"א) מבאר הרב שמואל די אוזידא (צפת תקופת האר"י. נדפס לראשונה מכת"י תשנ"ג ע"י חיים אהרן קאופמן). ואמר מרדכי היהודי, להיותו יהודי כשר כראוי אשר על כן יתואר בתואר הזה בפרטות, יען הרגיש יותר העצבון ושמח יותר בישועה...להיות שכתב מרדכי אל היהודים דברי שלום ואמת לרמוז להם שהם עתה כולם יחד אנשים אחים באהבה ואחוה נאוה ירושלים, בזה יקיימו ימי הפורים באיכותן כמו שקיימו...מרדכי ואסתר...[כפי שהצטערו והתענו יחד] ראוי שכולם יעשו ימי הפורים בשמחה ובטוב לבב ...כי ריבוי הצער יחייב להם ריבוי השמחה...

תפילה לכלל ישראל תזכה את המתפלל לצרכיו הפרטיים

מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֗י ... דֹּרֵ֥שׁ טוֹב֙ לְעַמּ֔וֹ וְדֹבֵ֥ר שָׁל֖וֹם לְכָל־זַרְעֽוֹ. (אסתר י' ג'). מבאר הרב יצחק מג'לד [מחכמי בבל בתקופת ה'בן איש חי' זיע"א] בספרו צלח רכב וזלה"ק: אמרינן כל המתפלל על חבירו הוא נענה תחילה (ב"ק צ"ב ע"א). וזהו דורש טוב לעמו, ומתפלל עליהם לטובה, אזי הוא נענה תחילה, ודובר שלום לכל זרעו קודם כל ישראל.

המגילה כמלמדת מוסר ודרך חיים לאדם

הרמ"א בהקדמת פירושו למגילה מחיר יין, הביא בתחילה דברי הזה"ק (מדרש הנעלם בהעלותך קנ"ב ע"א) מממנו למדים כי אין התורה מספרת לנו סיפורים בעלמא, ואוי לו לאדם החושב כך, אלא כל הדברים הנאמרים בתורה הם עולמות הגנוזים ונמצאים בדרגות שונות זה מעל זה, והם כמסתתרים בלבושים של עוה"ז. וכך כותב על מגילת אסתר וזלה"ק:...וכמו ששאר כתבי הקודש יש להם נגלה ונסתר, כן בודאי קרה לנו במגילה זו. ואמר אף כי סיפור המגילה הוא יתד כל התורה תלויה בו, כאומרים במסכת שבת פרק רבי עקיבא (פ"ח ע"א) מאי דכתיב (שמות י"ט י"ז) ויתיצבו בתחתית ההר וגו' מלמד שכפה עליהם הר כגיגית כו', אמר רבי אחא בר יעקב מכאן מודעא רבא לאורייתא. אמר רבא אעפי"כ הדר קבלוה בימי אחשרוש דכתיב (אסתר ט' כ"ז) קִיְּמ֣וּ וקבל וְקִבְּל֣וּ הַיְּהוּדִים֩..., קיימו מה שקבלו כבר. מכל מקום אי אפשר שכל הדברים מתחילת הספר, דהיינו משתה אחשורוש, וזכרון ממשלתו וזכרון המן וזרש ובניהם, נפל הכל במקרה, ולא כיוון בהם אלא לספר המאורע ולהגדיל הנס, ובודאי סיפורים אלה הם הלבוש, כשאר ספורי אורייתא, כמאמר של הקדוש רשב"י. ואני משה בן כבוד אבא מרי הפרנס והמנהיג ישראל, הנקרא משה איסרליס מקראקא הייתי בתוך הגולה אשר נתגלינו מעירנו בשנת שי"ו [לפני למעלה מארבע מאות וחמישים שנה]...והיינו גרים בארץ לא לנו...מקום אשר אין תאנה וגפן, וכמעט מים אין לשתות כי אם בתחבולה...ולא יכולנו לקיים ימי הפורים במשתה ושמחה, להסיר יגון ואנחה. אמרתי אקומה ואשמח במפעלי. אף חכמתי עמדה לי, כי פקודי ה' ישרים משמחי לב...ונתתי לבי לתור ולדרוש כוונת המגילה, הנמשל בדבריה ופירוש כל מלה ומלה. ובדקתי בה עד מקום שידי מגעת, כי הספור הנחמד למראה והנסתר הוא עץ הדעת. ומצאתי דרך ישכון אור אשר עליו יסובבו כל דברי מגילת אסתר, שהוא רומז על כלל ימי האדם עד יום מותו מעניני בני אדם, אוהביו ובני גילו...עכ"ל הרמ"א בהקדמה.

ואביא רק פרפרת אחת מתוך מכלול דברי המוסר השלובים וארוגים בביאור המגילה כולה. וכך כתב בביאור הפסוק (אסתר ב' ג') ויַפְקד הַמֶּ֣לֶךְ פְּקִידִים בְּכָל־מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתוֹ֒ וְיִקְבְּצ֣וּ אֶת־כָּל־נַעֲרָֽה־בְ֠תוּלָה טוֹבַ֨ת מַרְאֶ֜ה אֶל־שׁוּשַׁ֤ן הַבִּירָה֙ אֶל־בֵּ֣ית הַנָּשִׁ֔ים אֶל־יַ֥ד הֵגֶ֛א סְרִ֥יס הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וְנָת֖וֹן תַּמְרוּקֵיהֶֽן. על יד הגא – ר"ל אל כח המדבר בכללו, מלשון הגיון ודיבור. והוא 'שומר הנשים' ר"ל שהדיבור הוא גדר האדם וצורתו, כמו שאמר לעיל (א' כ"ב) ומדבר כלשון עמו. ויתן לכל אחד חוק הראוי לו, וזהו נתון תמרוקיהן, כי זה הוא תמרוק הנפש וזיכוכו... עכ"ל הרמ"א.

העלאת המחשבות הזרות

בספר אור תורה להמגיד ממזריטש זיע"א כתב (פרשת בחוקתי אות קכ"ג) ...והנה ידוע שהאותיות נקראים 'כלים' והנקודות הם חיות ונשמות הכלים. והנה האדם כשמחשב איזה מחשבה, יהיה מה שיהיה, הוא מחשב אותיות. וכבר ידעת שאם באה לאדם איזה מחשבה זרה בלימודו או בתפילתו היא אינה מקרית, כי יש עת לכל חפץ, וכמו שנאמר [אסתר ב' י"ב] וּבְהַגִּ֡יעַ תֹּר֩ נַעֲרָ֨ה וְנַעֲרָ֜ה, שהוא הנצוץ הנתונה בעמקי הקלי' הנקרא נערה, שמנוערת מכל, ורוצה להתדבק בשרשה, והגיע עת וזמן להעלותה בקדושה. הנה אז צריך האדם להתעורר מאוד מאוד, כי לא לחינם באה זאת המחשבה אם לא להעלותה, ואם לא עכשיו אימתי, כי אפשר שלא יהיה עוד עת ותור הנערה ההיא, כי עפ"י רוב המחשבה באה מענין הדומה לענין התפילה והברכה או הלימוד שהוא עוסק...וזה שאמר [חגיגה כ' ע"ב] 'מטבילין כלים בתוך כלים', כלומר כלים הם האותיות של המחשבות זרות, יטבול ויטהר  בתוך כלים, שהם האותיות הקדושים, וע"י זה יתברר (נוסח אחר: יחבר) הכל לקודש העליון...עכ"ל המגיד ממזריטש זיע"א.

הגליון נלקט ונערך בחסד ה' יתברך ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א 052-6514000