"צַו אֶֽת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" (ויקרא ו, ב)

בתחילת פרשתנו אנו נפגשים עם קרבן העולה, כפי שנאמר: "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה".

קרבן הָעֹלָה מיוחד הוא מבין שאר הקורבנות. בעוד שאר הקרבנות נאכלים ע"י הכהן או ע"י המקריב – קורבן הָעֹלָה מוקרב כולו לה'. מכאן השם 'עֹלָה' מלשון עלייה טוטלית לשמיים, מבלי התערבות אפילו חלקית של האדם.

המשמעות הרוחנית של קורבן הָעֹלָה הוא התבטלות גמורה של האדם כלפי בוראו, ללא התערבות עצמית.

על קורבן הָעֹלָה דורש המדרש שהקב"ה שונא שקורבן הָעֹלָה מגיע מהגזל (תנחומא, ס' ב):

"אם בקשת להקריב קרבן לא תגזול לאדם כלום, למה? 'כִּי אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה' (ישעיה סא, ח), ואימתי אתה מעלה עֹלָה ואני מקבלה, כשתנקה כפיך מן הגזל. אמר דוד: 'מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ, נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב' (תהלים כד ג-ד)".

ואם נשאל: הרי זה פשוט. גם את שאר הקרבנות אסור להביא מגזל, אז מה השתנה דווקא בקורבן עֹלָה?

המדרש מסיים בדברי דוד המלך ע"ה על תכונות טובות המהוות את המפתח לכניסה לבית המקדש (תהלים כד ג-ד): "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ, נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב" - נדרש מהאדם להיות גם נְקִי כַפַּיִם וגם בַר לֵבָב. מכאן נוכל להסיק דבר עקרוני המיוחד בקרבן הָעֹלָה – שמלבד הגזל הפיזי, קיים גם גזל רוחני.

אכן, שאר הקרבנות גם אסורים מלהביא מהגזל, ופשוט שהגזל לא מתאים לקרבנות שאמורים לבטא את הרצון לקרבת ה' - אך זהו גזל גשמי.

בקרבן עֹלָה מתחדש כי קיים גם גזל רוחני/נפשי. גם אם הבהמה היא שלך ורכשת אותה בכספך המלא, בגלל שקרבן הָעֹלָה מבטא את ההתבטלות הגמורה של האדם מול הבורא - אתה צריך להיות פשוט אתה ולא להיראות כלפי חוץ עם תכונות שלא באמת שייכות לך.

בשאר הקרבנות המשלבים את החיבור בין שמיים וארץ, בין האדם לבוראו ע"י הקרבת חלק מהבהמה ואכילת חלקה האחר, די להסתפק בבהמה שהיא שלך, כי אתה אוכל את הבהמה כפי אישיותך הנוכחית גם אם אינה מושלמת! אך קרבן הָעֹלָה הוא בעצם ביטול העצמיות שלך, ואם אתה אימצת לאישיותך דבר שהוא לא שלך, הדבר מהווה גזל.

האדם נדרש לעמול ולשפר את מידותיו - ולא לאמץ תכונות ומידות שאינן חלק מזהותו האמיתית – זהו גזל רוחני, וגם הוא פסול לקרבן.

הרב יוגב כהן, מתוך האתר: "ישיבת הר ברכה" - http://yhb.org.il/?p=219