לקט מהרוקח לפרשת ויקרא

ויקרא ב,א: ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה': מדוע בקרבן מנחה כתוב 'נפש', ובקורבן עולה כתוב 'אדם כי יקריב'? הרוקח: "לפי שהדל מביאה בטורח, כאילו מביא נפשו". מנחה היא ביטוי לרצון טוב, הכרוך במאמץ כספי ובמילא גם במאמץ נפשי.

ב,יא: כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תיעשה חמץ: מדוע לא לעשות את המנחה מחמץ? הרוקח: "יצר הרע נקרא שאור וחמץ ... לכך כל מנחה אסורה מן דבש מתוק, יצר הרע לעושי נעבירה כדבש, אם תמתיק בפיו רעה (איוב כ)". צריך גם להרגיש את משמעות המנחה, לא רק להביאה, ולהיפטר מחובת הקרבן.

ג,א: ואם זבח שלמים קרבנו: מהו 'שלמים'? הרוקח: "שלמים נקרא, שעושים שלום, שיש בהם חלק לכהנים, למזבח, לבעלים". שלמים = שלום.

ג,ג: והקריב מזבח השלמים אשה לה', את החלב המכסה את הקרב, ואת כל החלב אשר על הקרב: מדוע יש להקריב את החלב? הרוקח: "לפי שאדם מבעט מחמת שמנו, 'וישמן ויבעט' (דברים לב), לכך מקריב החלב, כאילו חלבו (שלו) קרוב". צריך להרגיש את משמעות הקרבן, כאילו אנו היינו אמורים להיקרב על המזבח.

ה,יא: ואם לא תשיג ידו לשתי תורים או לשני בני יונה, והביא: מדוע יש להביא קורבן מופחת? הרוקח: "והביא מיד, שלא יאמר אמתין עד שאתעשר". התורה לא מאפשרת תירוץ לחוטא בשגגה ('ונעלם ממנו'; פסוק ד'), ולא מונעת ממנו כפרה בגלל עניותו, אלא מאפשרת הבאת קרבן חליפי.

שבת שלום, שנזכה בה להקריב קרבנותינו לה' ותפילותינו, כאילו הקרבנו עצמנו, לעשות שלום בינינו, ולקיים את חובותינו, אורן.                                                                                                   --